ועכשיו פורחים!

מה ההבדל בין ביטחון עצמי לערך עצמי?

לי זה נשמע אותו דבר, והאמת היא שזו לא הפעם הראשונה שאני מתחבטת בשאלה מה ההבדל בניהם...זה לא יהיה פוסט ארוך (מי שנשם לרווחה עכשיו: יש לי רדארים ואני אמצא אתכם, מוהאהא...: ), פשוט נדמה לי שנפל לי האסימון באשר למתי חשוב שיצוץ דווקא האחד ולא השני. אני חושבת שביטחון עצמי זה משהו שלאו דווקא חייבים תחושת ערך עצמי בשבילו. ואני לא מדברת על פקאצות צעקניות ומגעילות ששומעים אותן בכל מקום ומכל מקום - זה לא בטחון עצמי זה סתם חוסר מודעות סביבתית...נראה לי שמישהו שיש לו בטחון עצמי ירגיש נוח בחברה, יהיה לו נוח יותר להיות חברותי ופתוח כלפי אנשים חדשים, וכו. לעומת זאת, נדמה לי שבשביל באמת להגיע לאנשהו בחיים צריך שתהיה תחושת ערך עצמי. וזה בעצם נוגע בכל האספקטים - בין אם זה קריירה או אהבה, אם אין לך ערך עצמי לעולם לא תגיע לאן שאתה חולם להגיע. האמת שבעוד שבפוסט של אתמול חשבתי ברוח הזו יותר בקשר לקריירה, היום אני מתייחסת יותר לאהבה.

יצאתי עם כמה וכמה אנשים, שתי מערכות יחסים יותר רציניות (יחסית אלי..) וכל מיני סטוצים פה ושם. בשנה האחרונה, בתקופות בהן לא יצאתי במיוחד עם אף אחד, לקחתי לעצמי קצת זמן בשביל לחשוב איזה מן בנזוג הייתי רוצה למצוא לעצמי (מה שהוליד גם רשימה משעשעת למדי של ממה כדאי להימנע - הבננות שביננו יכולות לצפות לפוסט מזה מתישהו בקרוב...). כשאני בקשר כמה חודשים ומתחילה להרגיש שזה לא עובד, אני נלחצת ורוצה לצאת. אז יש שיגידו שיש לי חשש מה ממחויבות, ואולי יש בזה אמת, אני חייבת להודות שגם אני חשדתי שיש בזה משהו. אבל האמת היא, שאני באמת רוצה למצוא מישהו שיתאים לי, שיהיה לנו טוב ביחד, אני כבר חושבת על העתיד מבחינת משפחה וחתונה וכל זה (למרות שאני לא מצפה שהבחור הראשון שתהיה לי איתו מערכת יחסים ממש ארוכה יהיה בעלי לעתיד, אבל אני כן כבר חולמת על הדברים האלה) ומאוד רוצה לאהוב מישהו אהבה כזאת שנוח בה. כשאני מנסה לדמיין איזה מן מישהו זה יהיה, אז אני יודעת שהייתי רוצה שהוא יהיה מבוגר ממני בכמה שנים, שיהיה לו כבר איזשהו מושג מה הכיוון שלו בחיים, מה העקרונות שלו והרצונות שלו, שהוא יהיה עצמאי ושתהיה לו עבודה (רצינית עם הוא סיים ללמוד וסתמית אם הוא עדיין לומד - אני לא קטנונית בקשר לזה פשוט אני עובדת, ויהיה לי קשה להיות עם מישהו מבוגר ממני שעדיין תלוי במאה אחוז בהורים שלו). עד כאן מבחינת הדברים שמסביב, שהם לא תכונות אישיות ספציפיות (חשבתי גם על תכונות אופי שחשובות לי אבל זה לא רלוונטי לפוסט הזה). תסכימו איתי שהבחור שתיארתי הוא בחור לא רע אם מדמיינים אותו לרגע, אדם בוגר וחזק. וזה מישהו שהייתי רוצה להיות איתו.

וכאן אני מגיעה בעצם לנקודה שלי. זה טוב ויפה לרצות את זה, אבל איך משיגים את זה? לפעמים אני מרגישה שיש מן פער בין מה שאני באמת לבין מה שבנים רואים בי - מהבחינה הזו שאני מציגה את עצמי, אולי, כפחות שווה ממה שאני באמת. כאילו אני מוכרת את עצמי בזול.

אני לא חושבת שאני עוברת כאדם עם ערך עצמי גדול מאוד (כמובן שתלוי באיזה סביבה - כרגע אני מתייחסת לבחורים חדשים שאני פוגשת ומוצאים חן בעיני). מעולם לא הייתה לי בעיה למצוא בנים - הם נוטים לחבב אותי ומתחילים איתי לא מעט (אני לא כותבת את זה בשביל להתרברב חלילה, פשוט בשביל להבהיר את התמונה). אפשר לומר אפילו שבתחום הזה יש לי בטחון עצמי די גבוה, אם יכניסו אותי לחדר שרובו בנים, אני אדע איך להתמודד עם המצב ואני אפילו די נהנית "לסובב אותם סביב האצבע הקטנה שלי" (ויתרתי על חטא אחד - שוקולד, לפחות תשאירו לי את זה  ). וכן, להשתעשע זה טוב ויפה. אבל אני מתחילה לחשוב, שערך הבחור שאיתו אני אלך הביתה בסוף הערב (הכוונה היא לא מבחינה גופנית אלא יצירת קשר), יהיה כערך תחושת העצמי שלי. כלומר, המילכוד הוא כזה:

אם תהיה לי תחושת ערך עצמי טובה (שאגב, אין סיבה שלא תהיה לי, זו כבר בעיה שדורשת תשומת לב (מקצועית?..: ) ואולי גם פוסט נפרד), הבנים ה"שווים" (לפי "הדירוג" האישי שלי ומה שאני רוצה להשיג לעצמי - מבחינת לבחור חבר) יתעניינו בי (מעבר לסתם להעיף מבט חטוף), כי הם יקלטו ממני ויברציה שגם אני "שווה" (שוב, לא מבחינת מראה), וככה אני אגיע לצאת עם אחד כזה. ואז אולי לא יקרה שכמה חודשים לתוך מערכת יחסים אני פתאום ארגיש שלי ולבחור אין על מה לדבר כי אני רוצה לנהל איתו שיחות מעמיקות על ספרות, קולנוע והחיים (סתם דוגמא מהמותן) והוא רוצה לדבר על פיצה. אלא אני באמת אצא עם מישהו שמתאים לי, מכל הבחינות. עכשיו, שאלת מיליון הדולר שנותרה היא זו:

איך אני מעלה לעצמי את תחושת הערך העצמי ומלמדת את עצמי לשדר אותה (לא בצורה סנובית חלילה, פשוט להיות אישה בטוחה בעצמה שברור לה מה היא). כי באמת שיש לי את כל הסיבות שיהיה לי ערך עצמי, אני פשוט לא מצליחה לגרום לעצמי להרגיש אותו. למישהו יש עצה?

אני מקווה שהצלחתי בכלל להעביר את המחשבות שלי באופן ברור כי זה די מטריד אותי בימים האחרונים - והסיבה היא כמובן, שנדמה לי שפגשתי מישהו שעשוי להיות הבחור הזה שאת תכונותיו פירטטי (זאת שגיעת כתיב?) למעלה. ונורא לא בא לי לצאת חלשה/מטומטמת (בהגזמה כמובן, פשוט לא מצאתי מילים מדויקות יותר) ואח"כ להצטער.

יצא ארוך?