ועכשיו פורחים!

בארבעת החודשים האחרונים, מאז התחלתי לימודיי במוסד המכובד המכונה "האוניברסיטה העברית, ירושלים", יצא לי בעל כורחי לשבת שעות על גבי שעות באוטובוסים, מספר פעמים בשבוע על כביש ת"א>ירושלים וחזרה, שעתיים כל כיוון. אח, מה שלא עושים למען ההשכלה. מה כל כך נורא, תשאלו אותי בתמימותכם הנוגעת ללב? ובכן, הרשו לי להסב את תשומת ליבכם לעובדה מטרידה ביותר: באוטובוסי ארצינו מתנקזים להם כל המי ומי של האוכלוסייה הישראלית המפוקפקת. כנראה שבשום מקום אחר לא הסכימו לקבל את כולם בחלל אחד, חוץ מבאוטובוסים של אגד. כן כן, אגד. לא עוד תחנות, חסל סדר יכולת להימלט במידה ונקלעת לסכנה מכל סוג. מתחרטים שעליתם? חבל. ברגע שהדלתות הללו נסגרות, אין עוד דרך חזרה. לשעה הקרובה את/אתה נמצאים בחסדי השטן. מוהאהאהא.

אז לאחר שעברתי אינספור חוויות מבחילות, מפחידות, חולניות, ופשוט לא נעימות, החלטתי להיות נחמדה ולחלוק איתכם בזאת אוסף נבחר מהן. זאת בגלל היותי נשמה טהורה בארצינו וכמובן, אם מישהו כתוצאה מזה יציל את נפשו אז סבלי לא היה לשווא. הדקו את חגורות הבטיחות, הן לא נמצאות שם ליופי (אלוהים יודע), וקראו את נקודות האזהרה הבאות, או לחילופין, הדמויות המרכזיות מהן כדאי להישמר בבואכם לקחת טרמפ בשווי 30 ש"ח בארצינו היפה. כל מי שעדיין לא מלאו לו 16 או לחילופין הינו בעל קיבה רגישה, מוזמן לברוח מכאן כעת. שנתחיל?

1א: הנועצימבט: אלה הם, כמובן, האוכלוסיה המפחידה המונה כ-10% מגברברי ארצינו (בהערכה גסה). אותם תזהנה, בנות יקרות, כאשר תרגישו מבט לא רצוי בעליל תקוע לכן במקום אסטרטגי, לרוב בפנים או מעט דרומה משם, באיזור החזה. כן כן, גם אם אינכן מתהדרות במחשוף אלא להיפך, עטויות אתן בסוודרים וצעיפים למיניהם, הנועצימבט מסוגלים, בכשרונם המפוקפק ובהתמדה ראויה להערצה (על ידי אסירים בכלא שמור במיוחד), להסתכל ישירות לשם ללא בושה במשך כל הנסיעה. תדעו שיש נועצמבט בסביבתכן כאשר תבחינו בגבר, בסביבות הגילאים 30-45 (לרוב), מוזנח משהו, שמנמן משהו, מלוכלך משהו, ולרוב גם לא מגולח משהו - אשר מתיישב מולכן ומתמקד לו בעיניו מלאות הזימה באיזור מסויים מגופכן. בו ברגע תחושו הרגשת בחילה שאי אפשר לטעות בה, וכן רצון עז לכסות את עצמכן בשתי שכבות נוספות של בגדים. סורי, מאוחר מדי, חכי שנגיע לירושלים.

1ב: סעיף נלווה וחשוב ביותר, אז אנא שימי לב: במידה ובאופן יוצא דופן הנועצמבט המדובר משתייך לקבוצה הבאה - גבר נאה בסביבות הגילאים 22-28, חמוש במבט אינטליגנטי ואולי אף בספר, מגולח יפה ומאובזר בחליפה (אפשר להסתפק גם בג'ינס נקי ואיזה סוודר חמוד, כל מקרה ישקל לגופו), אנא - פזרי שיערך, שימי ליפגלוס, וגשי לדבר עם הבחור. you go girl!

2. הנראימכמומחבלים: במצב מדיני כמו שלנו, לא פלא שבכל פעם כשאני עולה לאוטובוס אני מסתכלת סביבי בעין בוחנת ומנסה לנפות מתפוצצים פוטנציאליים. לא, זו לא פרנויה, זה רק היגיון פשוט. ובצדק, כי אין כמו מצב ביש שכזה בשביל לדכא לבחורה את היום.

לאחר מקרה מחריד למדי בו הגעתי לאוטובוס ברגע האחרון והתיישבתי בספסל האחורי (המקום היחידי שהיה פנוי), על יד בחור שנראה כאילו כל שנייה הוא עומד להעביר את כולנו לעולם הבא, סיגלתי לעצמי הרגל קבוע - לשבת תמיד בספסל הראשון או השני אחרי הנהג: זו האסטרטגיה הבטוחה ביותר מבחינת מיקום וכמו כן, אם הנהג הוא בעל טעם טוב (אל תפתחו ציפיות, בדרך כלל הוא לא), אז תזכו לשמוע מוסיקה משובחת לאורך כל הנסיעה. המחבל הפוטנציאלי יהיה בדרך כלל בעל שיער שחור, יתהדר בזיפים פרועים ו/או זקנשפם, ויהיו לו עיניים קטנות המסתובבות בקצב של 200 קמ"ש ומסתכלות, באופן חשוד למדי, לכל הכיוונים שסביבו כל דקות אחדות. כמו כן, לרוב המחבל התורן יעמיד פנים שהוא קורא איזשהו מסמך בעל חשיבות מירבית, אך עם זאת יהפוך דף כל 10 דקות בממוצע. האם זה בגלל שהוא לא יודע עברית? המממ. שימו לב: הקריטריונים יכולים לעבור שינויים קלים לפי מקום, שעה ואדם. כשתשבו על יד אחד כזה, תזהו אותו בעיקר על פי צמרמורת האימה שתעבור בגבכם.

3. סוטים ועברייני מין מודחקים למיניהם: המשתייכים לקבוצה זו נראים בדרך כלל כמו אנשים נורמלים למדי. זה יכול להיות אפילו גברבר העוטה מדי שוטר או קצין (כן כן, קצין), או איזה איש מכובד בחליפה. אבל אל תיתנו לזה לבלבל אתכם. הם נראים אולי תמימים, אבל למעשה, סועמ"ל ינסו באסטרטגיות שונות ומשונות לדחוף לעברכם את הידיים ולהתחכך בכם בכל הזדמנות אפשרית במהלך הנסיעה. הספסלים הדו מושביים מהווים זירה מתאימה ונוחה ביותר לביצוע זממם. את הסועמ"ל, לרוע המזל, ניתן לזהות רק בדיעבד, כאשר תחושו יד לא רצויה במקום רצוי עוד פחות. בדרך כלל תחושו פתאום מגע לא תמים בעליל נדחק לו אל מתחת לירך או באיזור הברך, מגע ששנייה קודם לכן לא היה שם. באותו הרגע כמובן לא תדעו בדיוק מה לעשות, שהרי מסביבכם מאוכלס האוטובוס רובו בזקנות תמימות וסורגות ואינכם רוצים להקים מהומה ציבורית. הדקות שלאחר מכן, אם כן, יוקדשו לתכנון מספר דרכים שונות להעיף את ידו של הסוטה מבלי לעורר עניין סביבתי. אך לרוב, לפני שתספיקו לתת לממזר מה שבאמת מגיע לו, הוא יעביר את הטלפיים שלו לאזור עצמו, וכשאני אומרת עצמו, אני מתכוונת: עצמו. כנראה שמצב שכזה תארו לעצמם חז"לנו כאשר חשבו לראשונה על המילה איכס. 

4. המסריחימאוד: כולנו יודעים לזהות אותם. זו הגברת השמנה או האיש המגעיל שכנראה מפחדים ממים. וממברשת שיניים. הסיבה לכך לא ידועה עד היום וגם באמת שלא יעזור לנסות ולאתר אותה. הדבר היחידי שיש לי להגיד בנושא זה הוא: אנשים, for the love of god, אתם הולכים למקום ציבורי, אנא מכם - תתקלחו!!! 

וזהו להיום ילדים, אגדה נוספת מסיפורי האחים גרים (it might as well have been). אני מקווה שהסקתם מסקנות ולקחתם הערות, שכן באמת אין סיבה שכולנו נעבור חוויות חולניות שכאלה. פעם נוספת, קליאו היא שליחתכם האמיצה והלוחמת ברוע. נצלו את זה.

בהצלחה במסעותיכם, סעו ברכה והחזיקו מעמד (גם בזמנים הקשים)!