ועכשיו פורחים!

יש מישהי ממש קרובה אליי, לא חשוב כרגע מי. ונורא חשוב לי שנהיה חברות טובות. יש לנו דווקא קשר לא רע בכלל, אבל יוצא לנו לריב על דברים קטנים פה ושם, לפעמים הרבה. אבל בפעמים אחרות אנחנו מסתדרות ממש טוב. הבעיה היא, שנראה לי שקצת קשה לה לפרגן לי. דווקא היא היתה אמורה לפרגן לי מאוד בגלל הקרבה ביננו, ולרוב כשקורה משהו חשוב או משמח אז היא משתתפת בשמחתי. אבל איכשהו יוצא, ואני לא חושבת שזה במקרה, שבכל פעם בשנים האחרונות שקרה לי משהו שממש ממש שימח אותי או עשה לי טוב, היא ישר מצאה משהו לריב איתי עליו, ואז ישר הרגשתי רע בגלל זה, וזה קילקל לי את השמחה. ואיפשהו בתוכי אני יודעת שהדבר החכם ביותר לעשות יהיה לשמור לעצמי כשקורה לי משהו מהסוג הזה, שממש משמח אותי. מסוג הדברים האלה שישר מרגישים צורך לשתף עוד מישהו מרוב ששמחים. תמיד ישר אני רצה אליה לספר לה, ואם אנחנו לא אחת ליד השניה אז ישר אני מתקשרת אליה. זה מן ריפלקס כזה, ואיכשהו אני תמיד שוכחת את מה שקורה אחר כך. גם כשקורים דברים קטנים כאלה אז היא לא מתנהגת ככה.

אבל נניח היה משהו שממש רציתי שיתקדם כבר ובניתי את זה די הרבה זמן. והערב סוף סוף זה התקדם בכיוון שרציתי, וישר התקשרתי אליה. ומזה שמחתי! וכבר בטלפון הרגשתי שהיא לא ממש מתלהבת כמו שמישהו קרוב אמור להתלהב כשהוא יודע שזה משהו שחשוב לך. ואז היא התחילה איתי ריב. והיא אומרת דברים כל כך מעליבים, שישר אני מתחילה לבכות. ואני שונאת את זה, אני כל כך רוצה לשמוח על מה שהיה וההרגשה הזאת שהיא לא משתתפת איתי, ולא רק זה, העובדה שהיא גרמה לי לבכות, זה מקלקל לי. ממש. ובנוסף, זה ממש מציק לי שזה ככה איתה. אני לא מבינה למה זה. אני יודעת שהכי עדיף לי זה פשוט למצוא לה תחליף - זתומרת, אי אפשר ממש למצוא לה תחליף, אבל אולי למצוא מישהו אחר להתקשר אליו, שמסוגל לפרגן. אבל קשה לי לוותר על הרצון הזה שדווקא היא תפרגן לי. חוצמיזה, שמסתבר שממש קשה למצוא חברות מפרגנות. ברצינות. דווקא יש לי שתי חברות ממש וותיקות וטובות, אבל אחת מהן משרתת בבסיס סגור אז היא לא ממש חלק מהחיים שלי כל הזמן, ועם השנייה קצת ניתק הקשר בתקופה האחרונה. חוצמיזה שלידה אי אפשר לשמוח יותר מדי כי די רע לה רוב הזמן אז לא נראה לי שהיא תעריך את זה אם אני אבוא אליה עם השמחות שלי...ויש לי עוד ידידות אבל לא כאלה שהן עד כדי כך קרובות שאפשר להתקשר אליהן באחת עשרה בלילה כדי לספר להן משהו משמח שקרה לי. חוצמיזה שאני די שומרת את זה בסוד כרגע כי אני לא רוצה לעשות לזה מזל רע....זה נשמע טיפשי אני יודעת אבל זה ממש חשוב לי ואני לא רוצה שזה יתקלקל.

בכל מקרה זהו. הייתי ממש ממש שמחה ועכשיו אני עצובה בגלל הריב. אני יודעת, אני צריכה להפסיק לשתף אותה. אוף, זה מדכא אותי נורא. טוב אני מניחה אבל שאין ברירה, כי דיברתי איתה על זה והיא לא מודעת לזה וסביר להניח שיש סיבה שהיא מתנהגת ככה גם אם היא לא מודעת לזה, אז באמת עדיף שאני אעזוב. אני יודעת שלפעמים דברים בסופו של דבר מסתדרים בעצמם ולא צריך יותר מדי ללחוץ. פשוט חסר לי חברה טובה כזאת שאפשר לספר לה הכל...וגם קשה לוותר כשרוצים קרבה מסויימת עם מישהו וזה לא הולך. אבל האמת היא שהכי נורא זה הריבים האלה, זה תמיד נורא קיצוני וזה לא יכול להוביל לשום דבר טוב. לוקח די הרבה זמן אחרי כל אחד כזה לחזור ל"שיגרה" שלנו. וללא ספק אני מעדיפה לא לשתף אותה בכלל ושהיו לנו יחסים פושרים ולא קרובים, מאשר לשקם את הקשר היומיומי שלנו כל פעם אחרי ריב כזה. וואו, מדהים אבל, זה לא קרה כבר כמה חודשים טובים. כשהייתי עם החבר שלי לשעבר, והייתי ממש מאושרת איתו, וזה היה ברור כי לפני שפגשתי אותו עברה עלי תקופה קצת מדוכדכת אז אפשר היה לראות את ההבדל - וכל הזמן היא היתה מתחילה איתי ריבים, מאיימת עליי...חצי מהפגישות שלי עם חבר שלי הייתי מגיעה בוכה או נסערת בגלל הריבים איתה. שזאת טקטיקה מצוינת מבחינתה, גם אם היא לא בדיוק מבינה מה היא עושה, כי זה באמת הצליח לקלקל לי ולעשות אותי פחות מאושרת.

הלוואי שהייתי מבינה למה היא מתנהגת ככה. הלוואי.

:  (

טוב יאללה אני רוצה עוד פעם להיות שמחה בגלל מה ששימח אותי. שמישהו יגיד משהו מעודד...