ועכשיו פורחים!

שלום לכולם! הייתי שקועה במצברוח עגמומי משהו ובכלל לא התכוונתי לעדכן עד הסופ"ש...אבל אז שמתי לב שהיום הראשון בפברואר! ולא יכולתי לתת לזה לעבור בלי עידכון...קודם כל, היום זה היום הראשון בחודש החמישי לכתיבת הבלוג הזה...וזה משמח אותי מצד אחד ומצד שני גורם לי להבין שעברו להם ארבעה חודשים ואין לי מושג מה בדיוק עשיתי בהם. הא. אבל ניצמד לשמחה. חוצמיזה, החודש יש לי יומולדת!!! אני אוהבת נורא ימי הולדת, הם תמיד שמחים ומיוחדים אפילו אם באותו הזמן בחיים שלי אני עוברת תקופה לא משהו...איכשהו היום של היומולדת תמיד שמח. וגם, כל יומולדת שהיה לי מאז גיל 16 היה קצת מפחיד, לא יודעת למה, נבהלתי קצת מלגדול. אבל השנה אני בת 21, ואיכשהו למרות שזה גיל גדול (הכל יחסית לעד עכשיו...), ולמעשה ההתחלה הרשמית של העשור השלישי בחיי, אני מקדמת אותו בברכה ודי שמחה לקראתו. השנה תהיה שנה טובה, אני מרגישה את זה. טפו טפו טפו.

והרי לכם השאלון השבועי, איך אפשר בלי. שיהיה לכולם המשך שבוע טוב וגשום! האם אתה מתגעגע לילדות? אח, שאלה קשה. לא יודעת, חצי ממנה אני לא זוכרת...: / אני מניחה שאם אני מתגעגעת למשהו מהילדות זה להרגשה של התמימות וחוסר הידיעה מהם באמת החיים. זה נשמע קיטשי ומדוכא לחלוטין בו זמנית, אבל זה מה שאני מרגישה. למה שאני בהחלט לא מתגעגעת זה לתחושת חוסר האונים שיש לך כילד מול כל הדברים שאין לך שליטה עליהם בעולם של המבוגרים, שמן הסתם משפיע באופן ישיר על החיים שלך. לא שעכשיו יש לי בדיוק שליטה אבל לפחות אני יודעת פחות או יותר למה לצפות...עולם המבוגרים יותר מתאים לי כנראה... מה הצעצוע האהוב עלייך מהילדות? וואלה אין לי מושג. אוי, מתחיל להיראות כאילו לא היה רעיון משהו לענות על השאלון הזה...או וול...היו לי כל מיני חיות פרווה כאלה שממש אהבתי, הייתה לי בובת כלבה כזאת אפורה עם סרט ורוד ליד האוזן שקראתי לה ליזה אם אני לא טועה, אותה ממש אהבתי...וגם, לפני חודש בערך מצאתי בבית של סבתא שלי מן שפן ורוד וגדול עם אוזניים ארוכות שיש עליהן נקודות לבנות, אמא שלי טוענת שלא הייתי זזה בלעדיו עד גיל 5 בערך...אז עכשיו הוא שוב על המיטה שלי, לא כיבסתי אותו אפילו (איכס?)...אח, הנוסטלגיה. האם שמרת את אחד הצעצועים מהילדות? למה? יש לי אותם איפשהו, זה בטוח. למה? כי אנחנו רק בנות בבית, וזה דבר ידוע שבנות יכולות להיות רגשניות משהו...אז שמרנו את הדברים שלי ושל אחותי מהילדות בבוידעם למקרה שנרצה לתת אותם לילדים שלנו יום אחד...נורא קיטשי, אני יודעת. מהו שיר הילדות האהוב עלייך? עוגה עוגה? סתם, לא יודעת. אני לא ממש זוכרת שירי ילדות. וואו זה מתחיל להיות יותר עצוב ממעודד כל השאלון הזה. מהי תכנית הילדות האהובה עלייך? הא, שאלה כייפית!!! ממש אהבתי רחוב סומסום, אבל לפני שעשו לקיפי מייקאובר והתחילו לקרוא לזה שערע סימסים (או איך שלא כותבים את זה...). וגם פרפר נחמד, הכי אהבתי את הקטעים של הציפור ההיא ושבי, אני אפילו זוכרת כמה מהפרקים די במדוייק (מדהים, אני לא זוכרת את הילדות שלי אבל אני זוכרת את שבי. נו טוב, הוא היה כוסי. או שלא.) וגם את דובוני אכפת לי ממש אהבתי, ואת התוכנית עם הדובונים שרקדו ביער, אני לא זוכרת איך קראו לה. אה, והדרדסים...גרגמל היה אחלה גבר, הערס הראשון בישראל. ודני עם הכרית הענקית. כי זה היה ממש עליז. תרתי משמע. אם היית יכול לחזור בזמן לאיזה גיל היית חוזר? האמת היא שלא ממש הייתי רוצה לחזור אחורה, לא הייתי יותר מדי מאושרת בעבר...היה קיץ אחד בין י"א לי"ב שהייתי חודשיים בקורס בארה"ב וזו הייתה אחת התקופות הי פורות ומאושרות בחיים שלי, לשם אולי הייתי חוזרת. למרות שהחוויה הייתה כל כך חזקה שאני מניחה שהספיקה לי פעם אחת. מצחיק, עכשיו אני נזכרת שממש התכוונתי לחזור לשם בקייץ שאחרי ועברו כבר ארבע או חמש שנים וזה עוד לא יצא. כנראה שבגלל זה. אבל אם ברצינות לענות על זה רגע, אז אולי ליום הראשון של החיים שלי. רק ליום אחד. כי ביום הראשון עוד לא יודעים ולא מכירים כלום, ומסתכלים על הכל בעיניים גדולות וסקרניות ותמימות. וכולם מרעיפים עלייך אהבה ללא תנאים מכל עבר. האם משכת לילדות בצמה? השאלה הזאת מיועדת לגברים וללסביות? לא, לא משכתי לילדות בצמה. אבל כן משכתי לילדים בדברים אחרים. סתם. האם עברת שנוי משמעותי מאז שהיית קטן? מן הסתם עברתי מיליון שינויים משמעותיים. לא בא לי לפרט על זה, נקסט. מה המקרה הכי מוזר שקרה לך בגן? לא יודעת מה הכי מוזר, כי שוב, אין לי יותר מדי זכרונות. אבל אני כן זוכרת מקרה אחד: הייתי עם המשפחה שלי בחו"ל לשבוע בערך, כשהייתי בת חמש או שש, בגן חובה. וכשחזרתי לגן כל הילדים באו וחיבקו אותי וכאילו ממש שמחו שחזרתי. ואני זוכרת שחשבתי לעצמי: למה הם כל כך שמחים? היה לי מוזר להרגיש את כל ההתלהבות הזאת שלהם מזה שחזרתי ולא ממש הבנתי מאיפה זה בא ולמה... מה הזכרון הראשון שלך? יש לי מן זכרון מעומעם שאבא שלי לוקח אותי על הכתפיים שלו בערך בגיל שנה וחצי או שנתיים, על השביל בגינה מתחת לבית הישן שלנו. אבל אני לא בטוחה בדיוק אם זה באמת זכרון או סתם חלום... מה הזכרון הכי מתוק שלך מהילדות? לא משהו שאני ממש זוכרת את ההרגשה שלו. אבל מאלבומי תמונות שלי מהילדות שראיתי, אני מניחה שהכי משמח אותי זה העוגות יומולדת שאמא שלי תמיד הייתה אופה לי. הן תמיד היו בצורות מיוחדות כאלה כמו בית או ליצן...את הליצן היא הכינה לי שלוש שנים ברציפות כי כל כך אהבתי אותו...היה לו כובע יומולדת כזה ואף אדום ממרציפן...והיא גם תמיד הייתה נורא משקיעה ומכינה יותר מאחת...ותמיד בבוקר של היומולדת אמא שלי ואחותי היו באות אלי לחדר (זה היה מן קטע כזה שעשינו אחת לשנייה עד שמלאו לנו 18) ומעירות אותי עם בלונים, וממש הייתי מתלהבת תמיד מלפתוח את כל המתנות...וגם, משהו שאני ממש לא זוכרת אבל נתקלתי בו באלבום לפני כמה ימים והוא בהחלט נכנס להגדרה של זיכרון מתוק - בשנה הראשונה שלי אמא שלי חגגה לי יומולדת כל חודש...זה הדבר הכי מתוק ששמעתי בחיים שלי.