ועכשיו פורחים!

טוב. נראה לי שהבנתי שאין דבר כזה כסף קל. : /

בסופו של דבר כולם צריכים לעבוד קשה בעבודה מתישה כזו או אחרת (חוץ מיחידי סגולה מסוג אני-נורא-מפונק-וההורים-שלי-עשירים-ומשלמים-לי-על-כל-דבר). החוכמה היא כנראה למצוא משהו שנהנים להרוויח ממנו, גם אם זה קריעת תחת. אני יודעת, הייתי אמורה לקלוט את זה די מזמן...אבל מה לעשות, יש לי נטייה להתווכח עם היקום ותמיד לחשוב שיש לי את היכולת להמציא את הגלגל בכל נושא. damn.

אני רוצה למצוא דרך לחזור לנגינה באופן רציני, כמו שעשיתי כל השנים. מציק לי שאני מבזבזת את הכישרון של ואני כועסת על עצמי, כי זה לא רציני הצורה שבה אני מתייחסת לעצמי. לא יודעת בדיוק ממה אני מפחדת או למה אני לא עובדת ברצינות. אולי זה בכלל לא חשוב למה, רק שאני אכנס לעניינים שוב.

זה טיפשי, בשביל זה אימנו אותי, ואח"כ אימנתי את עצמי, מאז גיל חמש. אני עושה את זה טוב, יש לי את היכולת להגיע רחוק, ואני אוכל להרוויח מזה כסף טוב ולעשות קריירה יפה כמו שתמיד חלמתי, אם אני רק אקח את עצמי בידיים. שלא לדבר על זה שבכל החודשים האחרונים, שכאילו בכוח החלטתי לוותר, בלי סיבה נראית לעין (לפחות מאיפה שאני עומדת...), אני לא לגמרי אני. יוצאים בי צדדים אחרים, שאולי לא ממש ידעתי בעבר שיש לי, ואני אוהבת את הצדדים האלה. אבל אין סיבה שזה יבוא אחד על חשבון השני. ואני מרגישה חלולה, אני רוצה שוב להרגיש את המוטיבציה ואת האמונה בעצמי.

למי שיש עצה, אני פתוחה לכל דבר כרגע.

: ). אני לומדת כל הזמן דברים חדשים על המין הגברי. חברה, לא בטוחה שזה גורם לי להעריך אתכם יותר מדי. באמת שלא. אבל מה, זה משעשע אותי ביותר. זוכרים את האדיוט?

ברגע שהחלטתי לוותר עליו, הפסקתי לנעוץ בו מבטים רווי חרמנות (כשהוא לא הסתכל כמובן), לפלרטט איתו, ובכלל לשים עליו באיזושהיא צורה, ברגע שהתחלתי להפנות את המבט לכיוון השני כל פעם שהוא עובר, פתאום הוא החליט שוב להתקרב. טוב, נזרוק למשוואה גם את העובדה שבימים האחרונים אני מופיעה לעבודה עם ג'ינסים צמודים ועיפרון שחור בעיניים (מה, אסור לבחורה להרגיש סקסית?)...לא מתוך מחשבה למשוך אותו אלי חזרה, כי כמו שכבר אמרתי, החלטתי להוציא אותו מהראש וכשאני מחליטה אז אני עושה. ככה אני. אבל חשבתי לעצמי, שאחרי שהוא שיחק איתי משחקים (לא מתוך כוונה רעה, אני משוכנעת על סמך הכירותי את החומר, אבל עדיין) וגרם לי להזיל עליו ריר (באופן די מביש עכשיו כשאני משחזרת לאחור, פעם הבאה אני מוכרחה ללמוד לשלוט בעצמי יותר טוב...), יצאתי קצת מושפלת (בעיניי עצמי לפחות). אז רציתי לשנות את פני הדברים, אם כבר ממילא ויתרתי. סתם בשביל לא להישאר עם טעם רע מכל הסיטואציה. וזה עובד כמו שעון שוויצרי.

לא יאומן, כל מה שצריך בשביל לגרום לכם לאבד כיוון זה קצת בושם, איזשהו פריט לבוש חצי סקסי, ומבט אדיש אך תשוקתי בעיניים. איזה משחק כייפי.

אני נהנית!

וסתם בשביל ההורמונים שזורמים פה בימים האחרונים כמו בירה במסיבת רווקים (תגידו לי, מה הולך? מאיפה צצה החרמנות הזו?!), כמה תמונות של סלסטה סיד היפה ועמנואל ביאר, שעל שתיהן דובר פה לאחרונה. ובנות, משהו גם בשבילנו, שהמין השולט לא יישאר מקופח חלילה. רק לפני סיום, כולם לאחל לי בבקשה שאני אתאפס על עצמי ומהר, כי חוץ מכל מה שכתבתי למעלה (ומה שמתרוצץ לי בראש שלא ידעתי איך לנסח ולכתוב), אני מתחילה לחשוש שגם את נטייתי לכתיבת פוסטים שמשעשעים אותי איבדתי...סניף סניף.

שיהיה יום מוצלח, ו...אולי כבר יישבר החמסין הזה?  אני.