ועכשיו פורחים!

אז אחרי שהחלטתי לוותר ולחתוך, התחלתי להתעלם ממנו לגמרי, אחרת אי אפשר.

אז אני מתעלמת. אני לא מסתכלת עליו, מסיתה את המבט אם הוא מסתכל עליי, הולכת למקום אחר כשאני רואה שהוא מתקרב לסביבה שלי, ובאופן כללי מתנהגת כאילו הוא לא קיים.

אז עכשיו הוא פתאום הפך לגמרי את עורו. פתאום הוא בא לדבר איתי חמש פעמים בערב, מסמיק כשהוא מתקרב אליי, נועץ בי מבטים עמוקים ומלאי משמעות (שלא ידעתי מה לעשות איתם אז השפלתי את המבט לרצפה חצי מהזמן...), ובאופן כללי לכל מקום שאני מסתכלת, אני תופסת את העיניים שלו עליי.

ביזארי ביותר.