פאק, אחד הפחדים שלי זה שמישהו שאני מכירה איכשהו יעלה על הבלוג הזה ויקרא אותו. לא שאני מתביישת במה שאני כותבת, להיפך. אבל זה מאוד אישי, לכתוב את כל המחשבות שלי בלי שום צנזורה, והסיבה שאני יכולה לעשות את זה כאן, אולי, היא שאני אנונימית.
למה אני כותבת את זה? כי מישהו סיפר לי עכשיו (נו כן, מה ציפית, שאני לא אכתוב על זה פוסט? באמת...) שחבר שלו עלה על הבלוג שלו כבר לפני חצי שנה, וקרא את כל מה שהוא פירסם כל החודשים האחרונים, ורק אתמול טרח לספר לו על זה. זה נראה לי אחד הדברים הכי נוראיים שחבר יכול לעשות לך, ואתם יכולים להגיד שאני מגזימה אם אתם לא מסכימים איתי (אתם כבר מכירים אותי, אני מגיבה נפלא לביקורת, לא? פחחחח....; ). פשוט בשבילי, זה כמו שחברה שלי תהיה אצלי ותיתקל ביומן שלי מפעם (כשעוד הייתי כותבת במחברת עם עיפרון כמו אנשים נורמליים שלא מכורים לאינטרנט), ופשוט תקרא אותו. יומן זה דבר פרטי!!!
אני חושבת שבאופן כללי אין סיכוי שמישהו מהאנשים שאני מכירה ימצא את הבלוג הזה, מעט מאוד אנשים שאני מכירה בכלל יודעים שאני כותבת, ולמיטב ידיעתי אף אחד מהם לא קורא בישרא.
אבל אם מישהו שאני מכירה מצא/ימצא אי פעם את הבלוג הזה, בבקשה תגיד/י לי. כי אחרת זה כמו להיכנס לי לתוך המחשבות ולהתיישב שם, בלי רשות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
