ועכשיו פורחים!

הדייט היה נחמד. באופן מוזר הוא בכלל לא הרגיש כמו דייט. קודם כל, כי קבעתי איתו בצהריים, שזה פחות מלחיץ, בעיקר בשביל בליינד, שאני אף פעם, אבל אף פעם, לא מסכימה לצאת לבליינד דייט אבל פה היה מקרה מיוחד. גם לצאת בערב זה דורש השקעה בהתארגנות, להתלבש יפה, איפור, עניינים (מקלחת?), שבמצבי המדוכדך לא ממש היו לי עצבים לזה. קיצר, פגשתי אותו באוניברסיטה, ישבנו בבית קפה. גובה ממוצע, שיער שחור, עיניים חומות, פנים לא ממש הסטייל שלי (אני אוהבת בנים יפים כאלה, אפילו בייבי פייס הולך, אבל יפים) אבל אחלה גוף. בא עם ג'ינס וגופייה, ואני בד"כ נגד כל העניין הזה של גופיות על בנים, אבל דווקא עליו זה היה נראה טוב, שרירים יפים כאלה בידיים, לא יותר מדי (יותר מדי זה פיכס, אבל עם הסתייגות: לפני כמה חודשים יצאתי קצת עם איזה מישהו שהיה מנפח שרירים בחדר כושר, לאחותי היה כינוי חביב בשבילו - "הפוטבוליסט") ולא פחות מדי (דווקא אני אוהבת שחיפים...), גוף ממש טוב, הוא עושה ספורט וגם אמנויות לחימה (הוא אמר לי איזה אבל הדברים האלו הם ממני והלאה, מה גם שזה לא ממש עקרוני לפוסט אז נעזוב את זה). הוא גם כן מזל דגים (ייאמר לזכותו שנזכרתי לשאול אותו איזה מזל הוא רק אחרי שעה בערך, וזה אומר שהיה לי מעניין ולא היה שומדבר חשוד שהעלה אצלי תהיות שחלילה אולי הוא בן מזל שאני לא אוהבת) שזה נחמד. שיחה נחמדה, זורמת, הוא בחור מעניין, אינטליגנטי, גם בא ממשפחה תרבותית כזאת, שזה נחמד (לא אחד הקריטריונים המרכזיים שלי בד"כ, אבל אולי פשוט בגלל שממש קשה למצוא דבר כזה...). היה קליק. פשוט לא קליק של משיכה, אלא קליק ידידותי לחלוטין.

מוזר, לא קרה לי דבר כזה כל כך. אבל אולי זה בגלל שאני לא מרבה לצאת לדייטים (אני שונאת דייטים! לרוב זה מביך, מוזר, לא מעניין, ומעצבן). היה לנו כזה על מה לדבר חוץ מלשאול אחד את השני את השאלות האלה שתמיד שואלים כדי לתחקר, ובאופן כללי להבין בשעתיים אם זה מתאים מבחינת דרישות בסיסיות או לא. הייתה שיחה כייפית, ולמען האמת זה היה עד כדי כך ידידותי שכבר שהגענו לשלב של הומור ציני ועקיצות הומוריסטיות הדדיות, שזה אחד הדברים האהובים עליי ביותר, אבל בד"כ לא קורה לי עם אנשים שהרגע פגשתי. לא יודעת אם הוא ייתקשר או לא, אבל גם אם כן נראה לי שהיה ברור לשנינו שזה לגמרי בקטע ידידותי. אבל אני שמחה שהלכתי, א. כי היה לי נחמד. ו ב., כי יש לי שתי מסקנות:

קודם כל, שאולי דייטים זה לא תמיד כזה נורא ומדי פעם אפשר לתת לזה סיכוי (למרות שאני לא בטוחה שאני אפעל לפי המסקנה הזאת כי יש סבירות גבוהה שדייט כזה נינוח זה לא משהו שנוחת עלייך כל יום).

אבל המסקנה היותר חשובה הייתה בנוגע להגדרה של מה אני מחפשת ואיך.

אנשים מתעסקים המון בשאלה האם זה חשוב שיהיו פרפרים בבטן על ההתחלה, האם חייבים ישר להידלק, או שזה בסדר לא להתלהב ישר מהבנאדם אבל לראות שיש לו אישיות נחמדה ואם מעניין, אז ממשיכים קצת ונותנים צ'אנס גם אם אין ממש משיכה. בדיוק דיברתי על זה היום עם חברה שלי, שיצאה לכמה דייטים השבוע, והיא דווקא בדיעה שלא חייבים ישר להידלק. גם היה לה חבר שלוש שנים, שבהתחלה בכלל לא משך אותה. גם הנסיכה כתבה פוסט שמתקשר לזה, מהזווית האישית שלה לפחות.

בסופו של דבר, אני חושבת שזה עניין מאוד אינדבידואלי, לכל אחד יש את הדרישות שלו, את ההגבלות שלו, את הדברים שחשובים לו יותר ופחות. אבל הבנתי שלי, בשביל קשר, חשוב מאוד העניין של הקליק הראשוני, האינטואיציה, המשיכה. גם כימיה מינית זה משהו שחשוב לי באופן כללי, ולכן אם אין משיכה פיזית אז אני לא אלך על זה. כשאני פוגשת מישהו שיש לי את הקליק הזה איתו, אני מרגישה את זה באינטואיציה מאוד חזק, זה לא משהו שאפשר לפספס. והגעתי למסקנה, דווקא בעקבות הדייט הזה שהיה דווקא נחמד, שזה לא משהו שמוצאים כל יום. זה משהו נדיר. אני לא אומרת שזה בהכרח חייב לקרות רק עם בנאדם אחד, אבל אפשר לחפש הרבה, ולצאת הרבה, ולא למצוא את זה. יש אנשים שבמשך שנים יוצאים המון, ומשדכים להם, ודרך חברים, ואתרים, ומה לא, והם לא מוצאים את זה, את ההרגשה המיוחדת הזאת עם מישהו. ולכן, אם כבר מוצאים, זה משהו ששווה מאוד להילחם עליו, לא לוותר מהר מדי. כי בעולם שבו גם דייטים נורמליים וחביבים לא מוצאים כל יום, אהבה זה מצרך נדיר.

וסתם לסיום, נתקלתי במישהי ששירתה בקיריה ושמרנו פעם ביחד. היה ממש נחמד לפגוש אותה, דיברנו איזה שעה ככה באמצע הרחוב. זה נורא כייף לפעמים לפגוש אנשים מפעם שמזכירים לך תקופות ישנות.

היא סיפרה לי על חבר שלה שהוא ירושלמי, וצחקנו על זה שלירושלמים יש שפה כזאת משלהם, יש להם כל מיני ביטויים מוזרים ושמות לדברים שאף אחד מחוץ לירושליים לא יבין על מה הם מדברים.

קיצר, היא סיפרה לי קטע מצחיק, שהיא הייתה עם חבר שלה באיזה קיוסק והוא רצה לקנות סוכרייה על מקל. עכשיו מסתבר, שבירושליים לא קוראים לזה סוכרייה על מקל, אלא מציצה. תהרגו אותי אין לי מושג מאיפה הם הוציאו את זה. אבל היא לא ידעה שככה הם קוראים לזה, וכך קרה שהיא מצאה את עצמה עומדת נדהמת באמצע הקיוסק, בעוד החבר שלה אומר למוכר: "אחי, אפשר לקבל מציצה?"