ועכשיו פורחים!

לפני שנה ומשהו היה לי חלום לעזוב הכל, לנסוע ללונדון, וללמוד אצל איוו פוגורליץ' (אחרי שאני אשכנע אותו ללמד אותי כי הוא לא ממש עושה את זה, אבל זה לא היה נראה לי כמו מכשול גדול מדי שיש לדאוג בגללו). מה לעזאזל קרה לזה?

התנצלות על השינויים המעצבנים בעיצוב של הבלוג, אני נוטה לעשות את זה כשאני חסרת מנוחה.

יש לי שפעת מוזרה ביותר ומרגיזה למדי, ומאז שקמתי הבוקר לא הפסקתי לזלול דברים מתוקים שאסור לי לזלול, שלא לדבר על כך שאם אפשר לעלות 10 קילו ביום אחד אז זה מה שעשיתי היום.

לא יהיה מנוס כנראה מלעשות בדיקות דם, דחיתי את זה שנתיים (למעשה התכוונתי לדחות את זה עד שאני אהיה בהריון ויחייבו אותי, אבל נפלו כבר תוכניות גדולות מזאת), יום שלישי אני והמחט כנראה ניפגש ולא בנסיבות משמחות (כמו הזרקת הרואין או משהו אחר שיטיס אותי דרך הגג - מה שיהיה קשה עם הקילוגרמים העודפים כתוצאה מהזלילה הבלתי מבוקרת שלי היום - אבל הרואין יכול לעשות את זה. רואים איך חלקים שונים של הפוסט מתחברים אחד לשני? אני כה מוכשרת. או מסוממת מהאקמול. טוב, כבר אחרים לפני בהיסטוריה הוכיחו שמוכשרת ומסוממת זה היינו הך.) תאחלו לי בהצלחה.

יש לי כוונות טובות ביותר לכתוב פוסט חלומות מתישהו היום או מחר, לפני שייגמר הסופ"ש בכל מקרה, מקווה שאני אעמוד בהן. בנתיים שיהיה לכולנו (או לאלה מכם שיכולים לצאת מהבית) סופ"ש נפלא ופורה (מה שמזכיר לי שהכנתי בצהריים פירה עם אפונה, מעכתי ככה את הכל ביחד וזה יצא ממש טעים, וירקרק, שזה נתן גם מימד מגניב לעניין. מומלץ.)

קוטרית, קליאו.