ועכשיו פורחים!

סתם, היא לא קלה, אני על סף היסטריה. סתם לא רציתי להבהיל אתכם לפני שתיכנסו לכאן.

לא יודעת מה עובר עלי, סתם מבחן פשוט למדיי בספרות הפסנתר, חצי מהיצירות אני ממילא מכירה, וגם החצי השני זה לא כזה שוס. בסה"כ צריך ללמוד לזהות כ-50 קטעים של מוסיקה (מודרנית אמנם, אבל בכל זאת), ולדעת להגיד על כל אחד מהם שניים שלושה משפטים. לא ביג דיל, ברור לי. ובכל זאת, אני ממש לחוצה, ובעקבות הלחץ הזה כלום לא נכנס לי לראש. בעצם, אולי לאנשהו בתת מודע זה נכנס, אבל זה לא נמצא במקום נגיש ממנו אני יכולה לשלוף את זה, אז מה זה עוזר לי שזה נמצא אי שם בנבכי הראש שלי? תבינו, בתיכון הייתי לומדת בע"פ עשרות עמודים של חומר ותמיד מקבלת ציון טוב. זה לא שיש לי בעיה ללמוד באופן כללי, וגם ארגנתי את החומר באופן סביר נדמה לי, ככה שבאמת כל מה שנשאר זה לקרוא ולהפנים. אבל זה המבחן הראשון שלי באוניברסיטה ואני רוצה להצליח בו. חוצמיזה שאני מפחדת משרשרת האירועים הפוטנציאלית שעלולה להתרחש באם אני לא אצליח במבחן הזה. נניח, לא עברתי. זה כבר מועד ב', כי במועד א' הייתי חולה ולא הגעתי. ככה שלא לעבור, זאת אופציה מאוד לא מומלצת. אבל נניח עברתי ובציון נמוך. לכאורה, בסדר. אבל אם אני אעבור בציון נמוך, אני אלחץ עוד יותר לקראת המבחן הבא כי אני אחשוב שאני לא טובה מספיק, ואז חלילה עלול להיווצר רצף של כישלונות, מה שסביר להניח יגרום לוועדת המילגות לפקפק ביכולתי האקדמית, ויכול לגרום לכך שאני אאבד את המלגה שלי. לכאורה, לא כל כך נורא, רק 9000 ש"ח לשנה. הבעיה המזערית אבל היא שאין לי 9000 ש"ח. כך שאם כל זה יקרה, אני אצטרך ללכת להתחנן לאבא שלי לכסף לשכר לימוד. אבוי. עכשיו ברור לי שזה לא הגיוני למדיי לחשוב שכל הסיטואציה הלא נעימה הזאת תיווצר רק בגלל מבחן אחד, אבל לצערי הרב עברתי כבר מזמן את שלב ההיגיון וחציתי אל מחוזות ההיסטריה. היסטריה זה רע, אבל זה מה יש כרגע והתוצאה היא שכלום מהחומר לא נקלט לי בראש, והמבחן הוא מחר בצהריים. מתחיל כבר לכאוב לי הראש. הצילו.