מתוך מה עוזבים מציאות אחת ונכנסים לאחרת?
אם זה מתוך בריחה, אז אולי יותר קל לשנות את המציאות עצמה, אבל השינוי הוא לאו דווקא תמיד נכון במקרה כזה. יצירה של משהו חדש צריכה לבוא ממקום טוב. ממקום של אהבה, של התחדשות. לא ממקום של בריחה ממה שעוזבים, אלא ממקום של רצון להגיע לאן שהולכים.
אבל אם באים ממקום שנוח בו, שנעים בו, אם זאת נקודת המוצא, אז איך עוזבים והולכים לקראת משהו חדש, לא ידוע? הרי עם כל הרצון ללמידה, לשינוי, להתפתחות, האדם רוצה לרוב להיות איפה שטוב ונוח. ומה עושים כאשר יש טוב, ונוח, ונעים, אבל יש גם חלום למשהו אחר, רחוק, שדורש עזיבה ושינוי גדול, הסתגלות חדשה? והרי גם אם בסוף השינוי יתברר כמשהו טוב, נפלא, אפילו מעבר לכל דמיון ראשוני או תכנון, הרי שבין זה, לבין השהייה במקום הישן, יש אמצע (לפעמים קצת אמצע, אבל לפעמים גם המון, ואי אפשר לדעת מראש) של שינוי, והתמודדות, והמון הסתגלויות חדשות. וצריך המון כוח בשביל זה, אבל לא רק. צריך עוד משהו, עוד משהו חוץ מכוח. אפילו עוד משהו חוץ מאהבה. מתוך מה עושים את זה? מתוך איזו הרגשה?
זאת התהייה שהעסיקה אותי הערב, כשהייתי בעבודה. עמדתי בכניסה, פטפטתי מילים נעימות וחסרות פשר, חיוך אמיתי על פניי, והאזנתי ברקע לכנר שתמיד עומד שם, לפני ואחרי כל קונצרט, מנגן מנגינות ידועות מראש ומקווה להרוויח כמה מטבעות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
