ועכשיו פורחים!

הצבעים של העולם התערבבו לי אחד בשני.

מישהו אומר לך שעדיף לך להתרחק ממנו וזה לא מספיק לך, את חייבת להישאר בסביבה עוד קצת בשביל לוודא שהוא צודק. למה לא לנצל את העובדה שלפחות הוא מודיע לך מראש? מה יש לנו הנשים, תמיד חייבות להכריח משהו לעלות עלינו גם אם הוא לא במידה, בין אם זה ג'ינס או גבר.

ישבתי ברעש בין הרבה אנשים ודווקא שם מצאתי את השקט שלי.

יום שישי אחר הצהריים והחרציות שלי פורחות בחלון, ג'ז מתנגן ברקע ופתאום בא לי ללבוש שוב בדים דקים ורכים של קיץ.

בא לי גם לשתוק עם מישהו ובא לי להרגיש נשימות על הצוואר. אבל כאלה שהן נכונות. מתחשק לי ליטוף בשיער ונגיעה בלחי, בא לי לשלב יד בעוד יד, אבל היד הנכונה.

ראיתי ברחוב זוג עם תינוק ג'ינג'י הכי מתוק בעולם שניסה לאכול צ'יקן נאגטס והתקנאתי.

ישנתי המון ולא ידעתי לזהות שאני עצובה. הוצפתי געגועים ועצב.

יש רוח דקיקה והשמים בצבע תכלת בהיר. נעים לשבת כאן ולהקשיב לג'ז ופשוט לתת להכל לנשום, לעבור.