לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

ועכשיו פורחים!


לנשום זה חיוני.

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2006    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2006

קיטורי צרכנות


הייתי בקניון עם אחותי והרגשתי שאני משתגעת.

בשבועות האחרונים אני אובססיבית יותר מהרגיל כלפיי איך שאני נראית. זה מתיש.

זה כמו מעגל כזה שאי אפשר לצאת ממנו כי אני מתחילה להסתכל על עצמי יותר מדי במראה ולהדבק לכל גרם שומן שהעליתי פה ושם, ואז מרוב שאני חושבת על זה כל הזמן אני נהיית יותר רעבה ואז אני גם אוכלת יותר. כל ההתעסקות הבלתי פוסקת הזאת פשוט נוראית. וללכת לקניון עוד יותר הזין את זה, כל שנייה רואים משהו שאוהבים ותכלס היו די הרבה דברים ש"יכולתי לקנות", שאהבתי ושהיו יכולים להיות "שימושיים". אבל יש לי הרגשה שהכל גם כן מזין את חוסר הביטחון.

כשהייתי בחטיבה ובתיכון היה הרבה פחות באופנה להתעסק עם כל השטויות האלה. תמיד הייתי לובשת את אותו זוג ג'ינס ואיזו גופייה ותמיד קיבלתי מחמאות על איך שאני נראית.

בשנים האחרונות התפתחה מן תרבות כזאת של התעסקות כל הזמן בתחת ובציצי ובשרירים של הבטן, הכל כדי להתאים לאופנה של הרגע של ג'ינס יותר צמוד או יותר נמוך וכל מיני דברים שמשתנים כל הזמן וכולם הולכים בעקבותיהם כמו מסוממים. ואם לא אכפת לאף אחד שאני אומרת, אני בשיא הרצינות חושבת שהמידות קטנו! אני לא רוצה להשמע כמו עוד אחת מהפרות האלו שטוחנות כל היום ואז הולכות לחנות בגדים ומתלוננות שהקטינו את המידות. אבל באמת, יש לי בבית מכנסיים מידה 38 מלפני שנתיים, ומכנסיים מידה 42 (!) שקניתי לפני כמה שבועות כי זה מה שעלה עלי, ואני נשבעת שה-42 הוא באותו היקף של ה-38. אפילו ב"מתאים לי" הבובות כבר יותר רזות ממני, ואני יכולה להבטיח לכם שאני לא שמנה (מי שמכיר אותי וקורא פה יודע, השאר יצטרכו להאמין למילה שלי ).

אני לא רוצה גם להישמע מתחסדת או מטיפה. אני אוהבת, ותמיד אהבתי, אופנה, וגם למדוד בגדים ולהתעסק קצת ביופי ושיער ואיפור כמו רוב הבנות. אבל זה יצא כבר מכל פרופורציה.

תכלס אני לא מנסה להאשים את הסביבה. כרגע סתם קצת יצא לי משליטה וזה גם ללא ספק מתחבר עם חוסר הביטחון המעצבן הזה שצץ לי בחודשים האחרונים אלוהים יודע מאיפה. פתאום אני גם מסמיקה כשרק פונים אלי ובלי קשר מוצאת את עצמי בהתקפי ביקורת עצמית והתגוננות לסירוגין חצי מהזמן. לא יודעת מה זה, אבל אני מאשימה את ההורמונים .

אבל יודעים מה, נשים את הבעיות האישיות שלי לרגע בצד, אני עדיין חושבת שכל עניין הרזון (בנות, תודה לאל אנחנו לא בשואה, תאכלו משהו חוץ מחסה), וההשוואות, והבגדים והאופנות (לא נראה לכם מגוחך לחלוטין שכל אישה שעוברת ברחוב לובשת בדיוק את מה שלובשת זו שלידה? הכל נראה אותו דבר!), כל ההתעסקות הזאת יצאה משליטה והיא בכל מקום.

אה, ובאותה הזדמנות אני רוצה להעיר גם שכל עניין המכנס הנמוך עם החוטיני שמציץ מכל מקום הוא לחלוטין לא לעניין. אף אחד לא רוצה לראות את זה, בעיקר לא על בנות 12 ומטה. פשוט טעם רע, שלא לדבר פורנוגרפי משהו. תשמרו קצת מסתורין, לא מזיק.

 

זהו, עכשיו סיימתי.

נכתב על ידי קליאו/נופר , 16/4/2006 20:31   בקטגוריות פשוט....הממממ.  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סתם_אחד ב-19/4/2006 22:23



כינוי:  קליאו/נופר

בת: 41

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקליאו/נופר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קליאו/נופר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)