ועכשיו פורחים!

ושוב אני יושבת מול הים.

על צוק קצת גבוה מעל הכל ועיניי לגלים בשעת שקיעה.

השמש מתחבאת מאחורי העננים ואפשר רק לדמיין אותה.

אין צבעים יפיפיים של שקיעה.

אבל הגלים נעים לאיטם והים שקט, חושב.

עולה בי הרגשה שאם אני אשב כאן מספיק זמן

שעות, ימים, שבועות

אני אקבל תשובות לכל השאלות שלי.

מסכמת עוד חודש, מהרהרת במחשבות שהתחדשו לי בשבועות האחרונים

לאן יוביל אותי החודש הבא?

אני חוזרת ברגל ותוך כדי ההליכה עוצמת עיניים

מתחוור לי פתאום שכשאני רק מקשיבה, לא מתבוננת

כל מה שמגיע לתודעה שלי הן הנשימות הקצובות, וצעדיי על האדמה

מדמיינת מה יעבור עוד על הרגליים האלה, איפה עוד הן יידרכו

וכמה נשימות עוד אחסיר ברגעי התרגשות

עד שהכל יידום.

ולרגע, זה כל מה שחשוב. 

כולם מתחרפנים

זו לא רק את

שני פרחים, מקלחת, אויר של יוני

את מחייכת וממשיכה הלאה

יש מבחנים של המציאות

צחוק הזוי ונדמה לך

שאת מסתכלת על עצמך מבחוץ

מישהו חולם וזו לא את

אני צריכה לדאוג לך?

לא, זה בסדר, אני מתמודדת

אני צריכה לדאוג לך

קצת רוך לא יזיק

ליטוף, קצת הבנה

את רוצה קרבה?

אז מדוע את מסתתרת בקופסת זכוכית?

אל תצעקי זה לא טוב לבריאות

חלילה לך שיחשבו שאת כבר לא שפויה

שהשתגעת

אז מה אם אף פעם לא באמת היית שפויה?

רק העמדת פנים

בשבילם את כן

ובכל אופן כולם מתחרפנים

זו לא רק את

שני פרחים, מקלחת, אויר של יוני

תקישי פעמיים בעקבים

ותגיעי למקום קסום

שביל זהב

ושקט.

Inside your pretending
Crimes have been swept aside
Somewhere where they can forget

Divine upper reaches
Still holding on
This ocean will not be grasped
All for nothing

Did you really want
Did you really want
Did you really want
Did you really want

אני כבר יכולה להריח את החופש. לטעום אותו על קצה הלשון.

זה לא חופש מהחיים, זה חופש לחיות את החיים.

אני מרגישה כל כך חנוקה, כל כך עצורה.

אוגרת כאילו בתוכי חלומות, תשוקות, צבעים, חוויות.

יש בי מין שק ענקי שמלא בדברים כאלה. אבל אני כמו חוששת מלבזבז אותם,

או להשתמש לא נכון, לטמא, לקלקל. כמו בסקס, כמו בפעם הראשונה, שהיא נצחית כך נדמה,

מחכה לרגע המושלם. מחכה, ומחכה, ומחכה.

וכמעט עושה, ומתחרטת. והשק כבר עולה על גדותיו, ומבחוץ כאילו לא רואים עליי בכלל את מה שמתחולל בפנים.

בזה הכוונה שיש בי המון פוטנציאל אבל אין מימוש?

איך הכול מתקשר, כל הצדדים בחיים נשפכים אחד לתוך השני בתקופות של שינוי

הכל מקבל את אותו הצבע.

החיים הם סלואו מושן בשחור לבן.

ובפנים יש תזזיתיות מטורפת למיליון ואחד צבעים וטעימות וצרחות של עונג.

אני כל כך מטרידה את עצמי במליון ואחת הצקות.

ועכשיו אני תוהה מול עצמי למה אני מרגישה צורך כזה למקום אחר.

או, יותר מדוייק, למה אני מרגישה שהשיחרור הפתאומי והאדיר הזה (אדיר, אדיר, כמו האורגזמה הכי גדולה של החיים) יקרה בשניה שהמטוס ימריא?

למה אני לא יכולה לתת לכול החיים שבי (והם בתוכי) לצאת כאן ועכשיו? למה אני מתאפקת ומתאפקת (וכבר בקושי - מרוב נסיונות איפוק אני כבר מטפסת בתוך עצמי על הקירות של הקרביים שלי מבפנים) עד שאני אגיע למקום אחר?

ובנימה אחרת -

אירופה מרגשת אותי. אני רק חושבת על זה והעיניים שלי מוצפות דמעות של ציפייה והתרגשות.

וזה כבר לא רק בגלל התקוות המקצועיות (שמשם התחיל. משם זה כבר שנים מתבשל. ותודה לאל על המתנות שלי.)

המחשבות על החוויות, והמראות, והספיגה הזאת של כול תא בגופי: ספיגה של דברים שהעזתי רק לחלום עליהם. אני יכולה להרגיש את זה ממש בקצות האצבעות. בא לי לצרוח מרצון, מהתחושה של הרצון!!!

(ברגע שאני מצליחה להזיז הצידה את החששות והפחדים והביקורת והשיגועים העצמיים וחוסר הביטחון)

From this time, unchained
We're all looking at a different picture
Thru this new frame of mind
A thousand flowers could bloom
Move over, and give us some room

הייתה לי שיחה עם ידיד שלי שגרמה לי לתהות משהו.

אמרתי על מישהי שהיא כוסית, והוא התגרה בי שאין לי אומץ להיות עם בחורה. הוא יודע שיצא לי פה ושם להימשך לבנות, ושאני לא פוסלת את הרעיון לנסות את זה (לא רק סקס, גם קשר) עם בחורה.

איכשהו התפתחה השיחה על זה, וסיפרתי לו על מישהי שנדלקתי עליה ממש פעם, בקיץ שביליתי בארה"ב בין י"א לי"ב. לא קרה איתה כלום (וגם היה לי חבר חלק מהקיץ שם), אבל הייתי דלוקה עליה. וראיתי על הפנים שלו כזה שמשהו זז (בערך כמו שקרה לי, כלפיו, לפני שבועיים כשהוא סיפר לי משהו שהפתיע והרתיע אותי בו זמנית...).

ושאלתי אותו, אם הוא אי פעם יחשוב על להיות בקשר רציני עם בחורה, שהיא דו מינית או שהתנסתה בקשר עם בחורה אחרת. אמרתי לו שלדעתי, בחור לא ירגיש מספיק ביטחון להיות עם מישהי כזאת, ושלמען האמת, למרות שהייתי רוצה להתנסות עם בחורה, לא יודעת אם הייתי מרגישה בנוח להיות בקשר רציני עם גבר שהיה עם גבר אחר (בקשר סתמי הייתי עם מישהו שהתנסה גם עם גברים, לא ידעתי את זה מראש אבל גם כשגיליתי זה לא הפריע לי).

הוא אמר שזה לא היה מרתיע אותו, אבל לא ממש קניתי את זה.

אז אני פותחת את השאלה לגברברי הבלוג (גם הנשים מוזמנות לתרום דעה):

האם גבר ירגיש בנוח להיות בקשר רציני עם אישה שהייתה עם אישה?