אוקיי אז לאחר הרבה תלאות שכללו בהן אולטימטום מהקבנית, הבטחות חוזרות של המב"ס והקל"ח ונדנוד, טפסי 55, סבל זיעה שמש עגלתסופר שמן קונטקט וסיליקון טנקים נגמשים רכבים D9 טג"ש גינסים ציידים כיסויים הסבות טטרות ותרגילים.
נפטרתי מכל זה - הולך לעבור לעבודה משרדית כמו בנאדם ולא כמו תאילנדי.
ההבטחה האחרונה הייתה של הקל"ח שתאריך המעבר לפיה היה לאחר הביקורת רק שזאת נדחתה בשבועיים וכך גם המעבר. היום באתי אליו ובזמן שהוא חשב מתי להעביר אותי פתאום המילים יצאו לו מהפה - מבחינתי ממחר אתה עובר.
אדיר. (ההבטחה האחרונה באמת אולי הייתה של המב"ס שבה הוא גם הוסיף שאם יגיע חייל כללי הוא יעשה החלפות - הגיעו איזה 3-4 וזה לא קרה)
לא סיפרתי כלום לגבי המעבר הזה לאף אחד כי הקל"ח אמר שזה נעשה מאחורי גבה של החיילת שאני מחליף אותה, ובעיקר שבתכלס אני לא מרגיש בנוח משני החיילים שאיתי במחלקה.
הייתי בקשר מה9.10.12 ואם אפשר לסמוך עליו עד ה12.8.13
עשרה חודשים זה הזמן הכי ארוך שנשארתי באותו מקום - בעיקר בגלל שהיה בלתי אפשרי לעבור. השני היה 4 חודשים אולי קצת יותר. סתם שתבינו כמה קשה לצאת מפה. למרות שזה תמיד תלוי בבנאדם ולא במקום.
אני לא אתגעגע לעבודה הזאת ולא למפקד שלי. לצחוקים שהיה עם החיילים שהיו איתי במחלקה כן.
בסה"כ המטרה שלי בכל המעבר הזה לקשר הייתה לעשות משהו משמעותי יותר מצילומים ועשיתי כמות עבודה מכובדת. הייתי בת"ש והעבודה קלה ומשעממת ולכן החלטתי לתת צ'אנס סופי לצבא שבעקבותיו הגעתי למקום הכי סיוטי בקישור עם קצינה נוראית ולאחר 3 חודשים ברחתי משם לקשר בלי לדעת שלשם אגיע - העיקר לא בקישור.
אני מקווה להסתדר במשרדים בתור פקיד. אני מניח שיהיה יותר משעמם, אבל לפחות לא עוד עבודה פיזית וריח של שמן בידיים.
אני תוהה איך לנהוג. להיות ילד טוב? להיות בעייתי? להיות חוצפן? אני חושב שכל פעם שעברתי ניסיתי להיות טוב ולתת למקום צאנס, וזה אף פעם לא הלך טוב כי בצבא מנצלים אנשין שמשקיעין. אומר מהתחלה שאני לא עושה טלפונים. ולמה אני צריך לעזור לקמבצית אם אני פקיד של המחט. ומה השעות שלי. בתכלס אני צריך להתנהג באסרטיביות חצופה כמו הספורטאי שאיתי במחלקה.
אבל זה משהו באופי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Silent Wind