וואו.כבר משהו כמו אבעה חודשים שלא כתבתי בבלוג..האמת לא חשבתי שאני בכל יחזור אליו.
וזה די אירוני...הפוסט הראשון שלי היה ממש כמה ימים אחרי שחזרתי מהמסע לפולין..ועכשיו כמה ימים לפני יום השואה.
אמת אני לא יודעת איפה להתחיל..כי יש כל כך הרבה נושאים שאני רוצה לדבר עליהם-חלק יותר רצינים חלקם פחות חלקם גל ממש כבדים.
נראה לי שאת הפוסט ליום השואה אני יעשה ביום עצמו.
אז מה עבר עליי כל הזמן הזה-האמת שאני לא זוכרת.
מה שאני יודעת זה שאני ממש מתרגשת..עוד חודשיים אני מסיימת ללמוד!! וואו סוף סוף לסיים עם המבחנים והמורות וספורט ויאכס..
אבל אני אתגעגע לכיתה ולשיכבה שלי וכן אולי לחלק מהמורות..
אבל אני עושה שנת שירות,אני הולכת להתנדב במה שאומרים שהולכת להיות שנה מדהימה,תורמת,משנה ומבגרת..ואני רק מחכה כבר להתחיל.
יש לי סמינר שבוע הבא,,קצת מפחיד,כי אני לא מכירה אף אחד..אבל יהיה טוב.
התחלתי לכתוב ספר,אני לא יעלה אותו לפה גם מעצלנות יתר וגם כי לא בא לי שמישהו יעשה העתק הדבק או משהו..אני לא יודעת אם אני אפרסם אותו או לא-יהיה מגניב לפרסם אבל..זה מפחיד,אני מפחדת להתאכזב.
טוב בנתיים זהו,זה רק פוסט ראשון אחרי הרבה זמן...אבל טוב לחזור.
דר"כ כדאי לכם מאוד לראות את הסרט המאמין THE BELIVER מאוד מקומם,אבל ממש מעניין.
הנה התקציר-
סרט קולנוע נכתב בהשראת סיפורו האמיתי של דניאל בורוס (בסרט נקרא "דניאל בלינט"), על צעיר יהודי אשר מצטרף לתנועה הנאו נאצית בארצות הברית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
