אוהבת ת’’קולנוע

חוץ מלתחזק זוגיות נחשקת (עם ג'ון קרסינסקי מ"המשרד"), נדמה שאמילי בלאנט גם מתחזקת לא רע את הקריירה שלה. למרות שהיא לא אחת הכוכבניות שהפפראצי רודפים אחריהן בנואשות ברחובות בברלי הילס, בלאנט עושה עבודה לא רעה בבחירת תפקידים טובים, כאלה שגם מתייגים אותה כאיכותית מצד אחד אבל גם שומרים אותה טוב טוב בזיכרון של הקהל הרחב. אחרי "השטן לובשת פראדה" ו"סאנשיין (ע"ר)" בלאנט הבליחה לתפקיד היסטורי, הפעם כמלכה ויקטוריה ב"ויקטוריה הצעירה".

כולם רוצים לשלוט על המלכה ויקטוריה והמלכה ויקטוריה רוצה למצוא מישהו שיתן רק לה לשלוט זוהי תמצית עלילת הסרט. למרות שויקטוריה היא יורשת העצר, כבר מילדותה היא מקבלת יחס של מוגבלת שיש לשמור עליה ולעקוב אחר צעדיה, בעיקר מצד אמה ומנהל משק הבית שלה. בהמשך כל הסובבים אותה מנסים לתמרן אותה במניפולציות רומנטיות כאלו או אחרות, כיאה לאישה שליטה.

אך ליבה של ויקטוריה נכרך דווקא אחר אלברט, היחיד שמתייחס אליה באמת כמישהי שדעתה חשובה, וביחד הם מנהלים שיחות על רומו של עולם וחלופת מכתבים סוערת שבה הם פורשים את כמיהתם זו לזה.

הבעיה של "ויקטוריה הצעירה" היא שהוא עוסק בדמות שנורא רוצה להיות משפיעה אבל בסופו של דבר הסרט מראה לנו אותה בעיקר עסוקה ברומנים שלה, בחיזורים מצד פקידי ממשל, בהחלפת שמלות מרהיבות, בשיטוט חסר מטרה בגני הארמון ובמלאכות בית כמו ציור או תפירה.

כל אלו מעלים את השאלה במה באמת הייתה תרומתה של ויקטוריה ומדוע היא צריכה להיתפס על ידנו כדמות נשית משפיעה.

כאפוס היסטורי הסרט עושה עבודה נאמנה אך הוא חסר מה בנקודות שהוזכרו למעלה (ולא, לכתוב כמה עובדות תורמות בכתוביות הסיום לא עוזר).

מדד: 8

מתאים ל: מין הנשי בעיקר ולגברים שמלווים אותן.

והפעם קלאסיקה אמיתית ולא כזו מתחום הטלוויזיה (למקרה שהתבלבלתם מכותרת הפוסט)...

מרלן דיטריך היא אחת השחקניות שמשויכות ל"הוליווד הקלאסית", ל"תור הזהב של הקולנוע" ולעוד כהנה וכהנה כינויים ותארים שמבכים את הווה הקולנוע האמריקני, חוששים מעתידו  ומהללים את העבר שלו, בזמן שבו סרטים לא היו מופנים בעיקרם לבנים בני 12 , לא היו עולים חצי מיליארד דולר, ולא הייתה בהם אפילו אנימציה ממוחשבת לרפואה אחת.

אודה ואתוודה שבכל הקשור לכוכבניות עבר אני די חזקה בכל מה שנוגע למרלין מונרו אבל הרבה פחות כשזה מגיע לדיטריך. השילוב של דיטריך עם ארנסט לוביץ' שבשמו קשה לתלמידי תקשורת או קולנוע לא להיתקל (מה עוד שעומדת לזכותו יצירת המופת "החנות מעבר לפינה" שאותה ראיתי לפני יותר מעשור במסגרת סדרת חינוך שאמי הורתי העבירה לי במתנ"ס המקומי) בהחלט קרץ לי וכך חמושה באותה האם, ואורחת מחו"ל שהייתה בגילאי העשרה שלה בזמן יציאת הסרט לאקרנים יצאנו לנו אל הסינמטק העירוני לספוג קצת תרבות ופמיניזם ערכאי.

זהו סיפורו של גבר שרמנטי שמבקר במקום אופייני לגברי החברה הגבוהה בפריס, מהסוג שמתמחה בסידור נערות ללילה. אותו גבר פוגש באישה אותה הוא מכנה אנג'ל. הם מבלים ערב אחד ביחד שבו היא מסרבת לגלות לו כל דבר עליה ובסיומו היא עוזבת אותו לאנחות, ולייסורי האהבה שלו.

זהו סיפורה של אישה שבעלה לא מתייחס אליה כפי שהייתה רוצה ולכן היא מחליטה לצאת לפריס ולנהל רומן בן ערב אחד עם גבר מזדמן. אותה אישה חוזרת אל בעלה רק כדי לגלות שיש לו חבר חדש והפלא ופלא מדובר באותו גבר שרמנטי איתו בילתה את הלילה. האם תעזוב את חייה?

זהו סיפורו של גבר עשיר נוסף, בן למעמד הגבוה של בריטניה, דיפלומט עסוק שחושב שאשתו היפה מחכה לו כל היום וכל הלילה בארמון המפואר שלהם. מה יעשה כשיגלה שאשתו שכרה מטוס הפרטי בעוד הוא מנסה בעוז לעצור מלחמת עולם מלהתממש?

לכאורה סיפור בנאלי, אך בידיו האמונות של לוביץ ובזכות המשחק הנפלא של דיטריך וכן של כל שאר השחקנים, הסרט הוא תענוג צרוף שעומד במבחן הזמן (בתנאי שאתם מחובבי הז'אנר והתקופה). התסריט משובח ומתאפיין כיאה לזמן בחילופי דברים שנונים בין הגברים לאישה בסרט, כאלו שמהם יוצאת האישה כשעל ידה על עליונה וכמי שבסופו של דבר מתמרנת את הגברים שלצידה לטובתה.

הבימוי  לא מאכיל את הצופים בכפית, עד כדי כך שהסרט מדלג על סצנות מרכזיות ונותן לנו להשלים לבד במוחנו את החסר, בתקופה שבה הקולנוע המסחרי מתייחס אל צופיו הרבה פעמים כאידיוטים, דבר זה הוא בהחלט מרענן. .

מדד: 9

מיועד ל: חובבי נשים גדולות מהחיים, גם כאלו שעברו מריטת גבות מאסיבית בשם האופנה...

"500 ימים עם סאמר" הוא סרט מתאים במיוחד לרומנטיקנים המודעים לעצמם. כאלו שנמאס להם מזמן מקומדיות טיפשיות בכיכובם של סנדרה בולוק או קייט הדסון או מתיו מקונוהיי, אלו שיודעים שלאהבה אין תמיד טעם מתוק ושלא אחת אנו נשארים עם החכה שזרקנו ריקה במקרה הטוב או מסובכת מסביבנו במקרה הרע. "500 ימים עם סאמר" מצפה מהצופים שלו לדעת שהאהבה היא לא תמיד מה שהיא מתיימרת להיות, הוא מצפה מהם להכיר את סצנת המוזיקה האינדית, לזהות ביקורת ל"גל הצרפתי החדש" כשהם רואים אחת ומעל הכול להתאהב עד כלות נשימה בכוכבת הסרט זואי דשנל, ממש כאילו היו גיבור הסרט עצמו. בנקודה הזו הסרט קצת כושל, במיוחד אם את צופה נשית, שלא מבינה כל כך את הקסם סביב דמותה של דשנל ומה הופך אותה למלכת הגיקים החדשה. היא לא יפה מאד, היא לא מרשימה מאד והיא גם לא שחקנית מורכבת במיוחד. אולי זה פשוט הקלות הבלתי נסבלת שבה היא נראית נהדר בכל בגד רטרו שהיא לובשת על עצמה, אולי זו השאננות שבה דמותה מתייחסת לכל גילויי הערצה מצד בני המין השני בסרט ואולי זה כי היא המקבילה הנשית הכי טובה בסביבה לג'ורדן לויט ג'וזף שמשחק לצידה. לויט ג'וזף מוכר לטוב מ"מפגשים מהסוג השלישי" שרצה כמה שנים על מסכי הטלוויזיה שלנו,  שם גילם  חייזר זקן הכלוא בגוף של נער מתבגר בכישרון רב והוא בדיוק מסוג הבחורים הנחשקים שיגרמו לצופה הממוצעת לתהות מדוע דווקא הוא תקוע בסרט במין דמות של חנון תמים שלא נוחל הצלחה רבה עם בנות המין השני.

"500 ימים עם" הוא סיפור אהבה מתוק מריר, מהסוג שבו היוצרות מתהפכות ותפקידי המגדר הפוכים, נקודת חוזק דווקא של הסרט. כך הגיבורה מכריזה על עצמה שהיא לא רוצה קשר רציני ובכלל לא מאמינה באהבה, כאילו הייתה גברבר מצוי והגיבור מאוהב עד כדי חוסר יכולת מודעות לעצמו, עד שילדה בת עשר המייעצת לו (המסתמנת כהברקה של הסרט) מבינה טוב יותר את המתרחש מאשר הוא.

אחת הביקורות על הסרט הייתה שהסרט עוסק בצעירים שלא מתנהגים כמו צעירים (אבל זה ניתן לומר כמעט על כל סרט רומנטי או לחילופין על סדרות נעורים מסוג גוסיפ ודוסון) או שהוא מגניב מדי, קולע מדי ונכון מדי לקהל היעד שלו. בשתי הביקורות יש מין האמת.

ככללו, זהו סרט חמוד מאד המשלב קפיצות בזמן ושבירות עלילה שמוסיפות לו ייחוד מסוים. הסרט לוקח בצורה רצינית מאד (מבחינת סגנון ועריכה) את העובדה שהוא מסופר מנקודת המבט של הגיבור ולכן לצופה מומלץ להטיל ספק בדברים על המסך ולראות אותם ככאלו שלקוחים מתוך תודעתו וחוויותיו וזכרונותיו של הגיבור ולא כאמת לאמיתה.

שורה תחתונה: למרות הסיום המאכזב משהו (שידוע כבר מהתחלה) מומלץ מאד.

מתאים ל: דייטים רומנטיים, איך לא.

מדד: 9