פרק 6
"מאי ואני חברות כבר הרבה זמן. עזרתי לה בכל, שיעורים, מבחנים. נתתי את הנשמה לילדה הזאת. זה שהיא החליטה לזרוק הכל לפח, זו בעיה שלה. היא אומרת שלא היה ביניהם כלום, אבל אני לא מאמינה לה. אצלה הכל צביעות. אני יודעת שהם היו יחד והוא סתם משחק את התמים. הרבה זמן רציתי להגיד לו שאני שונאת ילדים עשירים כמוהו שחושבים שמגיע להם הכל. אני שונאת את הבגדים שלו, את החברים שלו, את הבית הגדול עם הבריכה והכי הרבה אני שונאת את האגואיסטיות שלו...אז למה אני חושבת עליו כל הזמן?! שמישהו יסביר לי למה?!... לאן שאני לא הולכת הוא לא יוצא לי מהראש. נהייתי פסיכית כבר. יעל אמרה לי לרדת ממנו, לשים עליו פס גדול ורחב ולא להתייחס לכל המעשים שלו, אבל אני לא מסוגלת.
בלילה כשאני עוצמת עיניים אני רואה אותו, נשבעת זה כבר לא נשלט..."
"את ממש שוברת לבבות מאי, הא?" צליל זלזול נשמע מפי יובל "למה? למי כבר שברתי את הלב?" "לתום, ועכשיו הוא הרוס לגמרי בגללך.."
"תום הרוס בגללי עכשיו?" "ההפתעה ליובל עומדת להגיעה...אני יהרוס לשניהם את הקשר הזה! אני נשבעת! אם לא אל תקראי לי מאי יותר בחיים!" אמרה לחברתה הטובה, שקד והמשיכה לשוחח עם יובל בצ'אט. "את צוחקת עליי. נראה לי שכבר יש לו חברה חדשה. את יודעת, זה תום"
תום, היה ידוע בכל בתי הספר כיוון שהיו לו בשנה יותר מ-50 חברות! הוא היה מלך הבנות, הוא ידע בדיוק מתי, איך ואיפה כדאי להתחיל עם כל ילדה בנפרד. ועובדה- זה הצליח!
"תום כבר התקדם בחיים שלו, ושכח אותי ממזמן אני בטוחה. ועוד יותר אני בטוחה שהוא עם החברה החדשה שלו עכשיו" ניתן היה אפילו לשמוע מעט את צליל ההתערבות של מאי ברקע. "אין סיכוי..את טועה" גמגמה יובל בעודה המומה מזה שבן אדם יכול לשכוח כל כך מהר מישהי שהוא אהב, הרי לה לקח 6 שנים להתגבר על מיקי!.
"אין סיכוי שיש לו חברה חדשה כל כך מהר. מה זה הבן אדם הזה? מה אין לו רגשות? לא יכול להיות..אני מכירה אותו כבר למעלה משנתיים והוא לא נראה לי אחד כזה שרודף אחרי בנות אחרות בזמן שיש לו חברה. למרות שלא הייתה לו חברה, אבל זה לא משנה את העובדה שהוא לא יכול להיות דקה אחת בלי חברה לצידו. זה לא ייתכן ככה, אוף. למה הייתי צריכה להתאהב ברודף שמלות?! לא הספיק לי הטראומה שעברתי עם מיקי עכשיו זה?! מה עוד?! בפעם הבאה אני יתאהב ברוצח סידרתי?!. אוף, למה תמיד אני חייבת להימשך לבנים הבעייתיים? למה?!"
"אבל יש לו בתמונה של הצ'אט תמונה של ילדה אחת, שאותה הוא מחבק. לא ראית?" עיניים שטניות חדרו דרך המסך אל יובל.. "לא, דווקא את זה לא ראיתי. למרות שאני מדברת עם תום דיי הרבה, אנחנו ידידים קרובים. אבל הוא לא סיפר לי על שום חברה שיש לו..מוזר" היא ניסתה להבין-אך ללא הצלחה. "היא עם שיער שחור..יפה מאוד, אני מוכרחה להודות" "מי זאת?" היא הייתה המומה.
"אני חושבת שזאת יובל, חברה לשעבר שלו מנתניה" "אהה..גם לה קוראים יובל. מאיפה הוא מכיר אותה בכלל?"
"אני בשוק..איך הוא לא סיפר לי דבר כזה? בכל מקרה, ניסיתי לגלות עוד פרטים אודות הילדה המסתורית שהייתה חברה שלו..או לפחות ככה מאי סיפרה לי."
"אני לא יודעת, לא דיברתי איתו עליה. אני יודעת רק שקוראים לה יובל" והוסיפה "ובכלל אני כמעט לא מדברת איתו בזמן האחרון" הפעם היא לא המציאה דבר. מאז שמאי נפרדה מתום ושברה לו (כביכול) את הלב, הם רבו ריב גדול ומאז לא שוחחו עוד.
"וחוץ מזה אני ותום כבר לא חברים, או ידידים ממזמן" המשיכה "טוב נדבר אחר כך יש לי טלפון. נתראה בבית הספר מחר" "ביי יובל"
"אני לא מאמינה שיש לו חברה עכשיו..מה אני ייעשה? כדאי לי לשלוח לו הודעת אס-אמ-אס? כן אני יישלח לו, וככה אני לא אצטרך להיות באשליה"
תום, אני רוצה לדעת למה לא סיפרת לי שיש לך חברה, אם יש לך בכלל? מאי סיפרה לי.
מאת: יובל.
היא התיישבה על מיטתה הרכה, וחיכתה לתשובה. עברה שעה, עברו שעתיים, עברו שלוש, אך תשובה לא נשלחה. היא החליטה שאם הוא לא מחזיר לה תשובה, אם כך זה אומר שיש לו חברה, והוא איננו רוצה להגיד לה. היא סגרה את הפלאפון והלכה לישון.
עם שחר, השכימה בוקר יובל. היא לא יכלה להירדם טוב בלילה עם כל ההרהורים והמחשבות שהציפו את ראשה בנוגע לחברה החדשה שיש לתום, היא כבר חשבה שעברה מספיק עם כל הדמעות שזלגו כשמאי ותום היו חברים, ולא חשבה שנשארו עוד דמעות בעיניים שכבר יכולות לרדת בגללו..
היא הדליקה את הפלאפון שלה, בתקווה שתהיה הודעה חדשה מתום, ואכן לרוב ציפיותיה- אכן כן, הייתה הודעה חדשה מתום! היא קראה את הודעה שכתב, היא הייתה מאוד קצרה, בת מילה אחת פשוטה- לא. היא כל כך שמחה. היא הייתה מאושרת עד הגג. כל אחד היה יכול לראות את החיוך שהיה על פניה, והוא כבר לא היה מאולץ יותר, הוא היה חיוך אמיתי, חיוך של אושר, של שמחה, של התרגשות. היא התחברה לצ'אט בתקווה לשוחח על המקרה עם תום, אך התחרטה ברגע האחרון ולא שוחחה עימו. כעבור 3 דקות בדיוק נשמע צליל הצ'אט במחשב של יובל, כסימן להודעה.
היא פתחה את ההודעה, וראתה שהיא מתום.
"מה הקטע ששלחת לי לגבי מה שמאי אמרה לך?" "מה זאת אומרת?" "מה ששלחת לי, שמאי אמרה לך שיש לי חברה? מאיפה היא הפליצה את זה? כי זה לא נכון." "מה אני יודעת.? דיברנו..ואז היא אמרה לי שיש לך כבר חברה ו.." היא לא הספיקה לסיים את המשפט והוא התפרץ. "לא.. זה ממש לא נכון. מה היא ממציאה עליי שמועות!?" "היא בטח סתם חושבת..מה אתה מתרגז עליה עכשיו?" "היא פשוט ממציאה שמועת וזה מרגיז- כן!"
"עזוב. שתחשוב מה שהיא רוצה." היה החיוך עליז במיוחד. כמו של אלו מהפרסומות בטלוויזיה או בסדרות הקומיות האלו עם הפנטזיה שהיא נהגה לצפות בהם, היא פשוט לא שלטה בזה. "אני לא מאמין שהיא פתאום באה ואמרה לך את זה?" הוא היה מופתע, עם פרצוף חשדני. "שאלתי אותה למה. ואז היא אמרה לי שיש לך חברה, ושאתה חבר שלה בגלל שאתה רוצה להתנקם בה על כך שעזבה אותך" "מה זה השטויות האלו?! אני אפרק את הילדה הזאת!" "אני לא יודעת. זה מה שהיא אמרה לי..בגלל שמישהו כתב עליה משהו רע בצ'אט"
"שלחתי לו קישור לתגובה הרעה שכתבו על מאי אחרי שהוא התחנן 4 פעמים לפחות..ריחמתי עליו"
"חהחהחהחהחה מה רשמו עליה!! זה עשה אותי קצת שמח שמישהו אמר לה את האמת בפרצוף חהחהחה!! אני מאושר!!"
"אני לא מבינה איך הוא יכול להיות כזה רע למישהי שהוא אהב?"
"זה לא מצחיק זה מרושע! זה אנשים שאין להם חיים." "אז מה. בחלק מהדברים, מי שכתב עליה את זה צדק" "מסכנה.." יובל ריחמה עליה. היא חשבה מה היה קורה אם עליה היו כותבים את הדברים האלו.
"מעניין אותי איך תום היה מגיב אילו היו כותבים עליי משהו רע בצ'אט.."
"לא, היא ממש לא מסכנה" הוא חלק על דעתי. "תחשבי מה שבא לך אני לא חושב ככה. אבל להגיד לך את אמת זה רק מראה שלא רק לי היא עשתה רע בחיים אלא לעוד אנשים, לא?" המשיך. "אתה צודק..אבל היא לא עשתה את זה בכוונה. כשהתכתבתי איתה בצ'אט היא נשמעה ממש פגועה מזה"
"כרגיל. שוב התחלנו לריב בגלל שטויות. ועוד על הנושא היחידי שאנחנו מדברים עליו, מאי."
"שתיפגע.. לא אכפת לי. אחרי כל מה שעברתי בגללה- שהיא תרגיש קצת, אבל ממש קמצוץ מהכאב שהיה לי.." הדמעות לא איחרו להגיע לעיניים של תום..אך הוא ניגב אותם מהר פן מישהו יכנס ויראה אותו בוכה. הגאווה שלו לא נתנה לו לבכות, ובטח שלא יראו אותו במצב הזה, מה שנקרא אצלם הבנים 'נקבה'. "אתה ילד ממש רגיש..מבחוץ אתה לא נראה כך" ניסיתי לעודד אותו קצת..יידעתי שהוא עצוב. "ככה זה מאחורי כל הבולשיט...יש משהו אמיתי..לא מזויף..ואת האמת אני יאמר לך. כתבתי עליה שיר, שזה מה שהרגשתי. עכשיו היא לא מעניינת אותי, אני מתבייש שכתבתי עליה אחרי כל מה שהיא עשתה לי. פשוט מתבייש.." הוא אמר מכל הלב. הוא נפתח לפניה, כעט לא היו כלל סודות ביניהם. "אבל מאי לא עד כדי כך רעה" "היא כן. פשוט את לא רואה את זה" הוא ניגב את הדמעות. "אני מקווה שמה שדיברנו נשאר בינינו?" המשיך. "תמיד" היא ענתה.
"היא יודעת שכתבתי עליה שיר?" הוא שלח ליובל את ההודעה אחרי כמה וכמה התלבטויות.."אני לא חושבת. אתה רוצה שהיא תדע?" היא פחדה לדעת את התשובה. "אין לי בעיה. אבל מה שכתוב בשיר כבר לא קיים, אפשר להגיד שזה שיר מ"פעם" שאהבתי אותה. אם את רוצה תראי לה" הוא נתן לי להחליט. "תהיה ידיד שלה" הציעה. "לא רוצה" היא הייתה בשוק שככה הוא מרגיש.
"עד לפני כשבוע הוא אהב אותה הכי בעולם וכל רגע שלח לה הודעות שהוא אוהב אותה, וכעט? הוא אפילו לא מעוניין להיות ידיד שלה. מה קרה לו פתאום?"
"מי זאת הילדה הזאת מנתניה?" היא שאלה אותו בתקווה שלא יגיד לה שהוא שיקר.שוב.
"קוראים לה יובל" לקח לו הרבה זמן לענות..אבל לפחות מאי לא שיקרה לי.
"אני חייב לזוז אני כבר ידבר איתך, ביי מאמי" אמר תום.
"מאמי? ממתי הגענו לשלב בו הוא קורא לי מאמי? לאט לאט התחברנו, והתקרבנו, גיליתי עליו המון דברים שלא ידעתי עליו לפני זה."
"מאז שדיברנו, אני ותום, עבר הרבה מאוד זמן. אפשר להגיד שכמעט חודש וחצי או אפילו חודשיים שלמים של נתק מוחלט. לא החלפנו מילה אחד עם השנייה וזה היה כל כך נורא..זה היה כמו דקירה בלב, כאילו מישהו בא אליי וצובט אותי. וזה כאב, כאב לי כל כך.. לפעמים אני לא מבינה למה אני ממשיכה להתייחס אליו כשהוא מתנהג אליי בצורה כל כך מזלזלת.. אולי בגלל שכשכל פעם שאני עוברת לידו הוא נועץ בי מבטים? אולי בגלל שכשכל פעם שאני מדברת עם מישהו הוא מצביע עליי? או אולי בכלל בגלל שבפעם באחרונה שדיברנו הוא קרא לי מאמי וחייך? אולי..אוף. אני כל כך מבולבלת..אני לא יודעת מה לחשוב, מה לעשות. הראש שלי אומר "לשכוח" והלב שלי אומר "לאהוב"! אני לא רוצה להרגיש את מה שאני מרגישה כלפיו. פשוט לא רוצה. אבל לא, אני כבר לא שולטת בזה, לא שולטת ברגשות האלו שאני מרגישה אליו, לא שולטת בהתנהגות שלי כשאני רואה אותו, לא שולטת בקצב הדפיקות לב שלי שכל פעם נעלמות כשהוא עובר לידי. אני פשוט לא שולטת יותר בכלום, שום כלום".
___________________
תום עבר דירה. לעיר אחרת. רחוק ממני, מהעבר, ממאי, מכל הסיפור שעברנו 3 שנים. 3 שנים של בכי, של כאב, של שמחה, של צער, של אהבה, של התרגשות. ואני? אני עליתי לתיכון, הכרתי אנשים חדשים. מצאתי אהבה חדשה אפילו. כבר כמעט חצי שנה שאנחנו ביחד ואני אוהבת אותו באמת. הוא מתייחס אליי כמו שמגיע לי, בהמון אהבה. אבל מה אני אגיד לכם חברים..אף פעם לא שכחתי אותו, את תום, הבנאדם הזה שגרם לי לכ"כ הרבה סבל ואהבה בו זמנית. איתו זה היה משהו אחר, שונה, שאני לא יכולה להסביר. זה לא בא מהלב, זה בא מאזור הבטן ופשוט התפשט לכל אזור בגוף שלי כשראיתי אותו. לומר את האמת, יש רגעים שאני פשוט מתגעגעת לעבר. לכל מה שהיה, לישיבה לידו, לידידות הכנה שהייתה בינינו, למבטים, לריח שלו, לנגיעות שלו. ל-ה-כ-ל. אבל זה כבר לא חשוב. זה עבר. וכן, אולי תמיד תלווה אותי ההרגשה הזאת ותמיד תהיה בתוכי הציפייה שאולי עוד ניפגש בעתיד. אבל בינתיים? טוב לי. וטוב לי באמת בלעדיו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
