אני בכלל מסיפור אחר

-אז יאללה, אמרתי, -אנחנו סוגרים עסקה? הוא הסתכל עלי המום, לא בטוח מה בעצם אני מציעה לו. ביקשתי לראות תעודה מזהה, הוא המשיך לעמוד מולי נטוע במקומו. -התחרטת? שאלתי, הוא בהה בי דקה ולא אמר כלום, ואז הסתובב וברח.

אני לא מבינה למה זה תמיד קורה לי. הייתי עם חברות במועדון, הבחור הזה ניגש אליי וביקש את הטלפון שלי, הוא ביקש ממני, אז מה לעזאזל הבעיה, למה תמיד הם בורחים?

לילי וריקי חברותיי טוענות שכל הקטע הזה עם התעודה המזהה מרתיע גברים. הסברתי להן שאני לא מתכוונת לתת את הטלפון לאיזה גבר שאני לא יודעת אפילו אם הוא נשוי, איפה הוא גר, מה השם האמיתי שלו ומה מספר תעודת הזהות שלו. אם אני אשיג מספר תעודת הזהות, אני אוכל לבדוק בעבודה אם יש לו תיק פלילי, אילו עבירות תנועה הוא עשה, ואם יש לו חובות. ואז, אם אני אראה שהוא נקי אני אתקשר אליו. זה כל כך מוזר? הן חושבות שהעבודה במשטרה קלקלה אותי. לילי אומרת שבחיים אני לא אמצא גבר ככה.

לא תמיד ביקשתי תעודות, התחלתי עם זה אחרי שיצאתי עם נעם. הכרתי אותו בפאב והתלהבתי ממנו מיד. הוא היה חתיך, עורך דין צעיר כחול עיניים. בילינו חודשיים מדהימים ביחד. הרבה שיחות שלי אליו לא נענו בגלל הופעות בבתי משפט. ואז באיזו שבת קיצית כשביליתי עם לילי בחוף הים בתל אביב ראיתי אותו. הוא רץ אחרי ילדון מנוזל שקרא לו אבא, על השמיכה ליד שכבה אישה בהריון מתקדם שקראה לו משה, וכשאמרתי לו שלום הוא הסתכל דרכי כאילו אני לא קיימת. למחרת הרצתי במחשב בעבודה את המספר של האוטו שלו וגילית שמשה הוא נשוי פלוס אחד, עוד קצת חיפושים העלו שהוא נעצר פעם על נהיגה בשכרות ועכשיו הוא בשלילה, עבודת בילוש נוספת גילתה שהוא אינסטלטור. יותר לא עניתי לטלפונים ממנו. מאז אני לא מסתכנת, אני לא יוצאת עם אף אחד בלי לבדוק את כל הפרטים.

כשחזרנו מהמועדון כבר היה מאוחר, לילי כרגיל הכירה מישהו ונשארה אחרינו, ריקי ואני חזרנו לדירה. אנחנו חולקות שלושתנו דירה מאז שעזבנו את ההורים. שירתנו ביחד בצבא, אחרי השחרור החלטתי להתגייס למשטרה, לילי הלכה ללמוד מדעי המדינה וריקי מדעי המחשב.

מאז שסיימה את הלימודים לילי מחליפה כל הזמן עבודות, מסתבר שאין הרבה משרות המוצעות למדענית מדינה. היא מחליפה גברים בקצב גבוה יותר מאשר עבודות. בכל עבודה היא מוצאת לפחות שלושה גברים, בכל יציאה היא חוזרת עם איזה גבר אחד ולפחות שני מספרי טלפון של גברים נוספים. החדר שלה הוא החדר הפעיל ביותר בדירה. האמת שאני דיי אשמה בכך, אני זאת ששכנעתי אותה שאם היא חייבת לשכב עם גברים שהיא לא מכירה עדיף שתעשה את זה אצלנו מאשר שתלך איתם ליעד לא ברור, זאת עוד תוצאה של עבודה במשטרה.

ריקי מצאה עבודה מכניסה בחברת הייטק, הוא עובדת כל יום עד הלילה ומבלה רק בסופי שבוע. יש לה חבר כבר חצי שנה, הוא רוצה שהם יגורו ביחד אבל היא מסרבת בינתיים בגלל שהוא כל הזמן בנסיעות לחו"ל מהעבודה, וגם בגלל שהיא מפחדת להיפרד מלילי וממני.

אני לא יצאתי עם אף אחד מאז נעם, כנראה בגלל העניין של התעודות, אבל על זה אני לא מוכנה להתפשר.

כשחזרנו מהמועדון הלכתי למיטה ונרדמתי מיד אבל התעוררתי בארבע. לילי חזרה עם גבר, שמעתי את הגניחות החזקות שלה, המיטה שלה חרקה משימוש יתר. לא יכולתי להירדם עד שהם גמרו.

קמתי באחת עשרה בבוקר. כרגיל קמתי ראשונה, שתיתי קפה עם עוגיות וקראתי עיתון. כשהייתי ילדה אהבתי את הבקרים של שבת. הייתי מתעוררת מאוחר ושומעת את אמא ואבא מדברים בלחש במיטה, אז הייתי הולכת לחדר השינה שלהם ונכנסת למיטה. אהבתי לשים את הראש על אבא והוא היה מלטף את שערי, את הרגליים הייתי שמה על הבטן של אמא והיא הייתה מדגדגת אותי. זה היה אושר טהור. גם עכשיו אני אוהבת שבתות, אני אוהבת את השקט של הבוקר, רגע לפני שלילי קמה עם גבר לצידה או עם סיפורי הרפתקאות הלילה שעבר. רגע לפני שריקי קמה ומספרת ששוב היא חלמה על אמיר. רגע לפני הכל, רק אני עם הקפה שלי והדממה.

השקט לא נמשך זמן רב, ריקי התעוררה והצטרפה אליי לקפה. היא חלמה חלום מדהים על החתונה שלה ושל אמיר. -שוב? שאלתי. -הפעם זה היה שונה. היא אמרה. החלום שלה היה על חתונה משולשת, ריקי, לילי ואני מתחתנות ביחד עם בחירי ליבינו. -נכון שזה יהיה מדהים? היא אמרה. -ככה לעולם לא ניפרד.

לילי התעוררה מאוחר, מהרגע שלילי מתעוררת הבית מתמלא בהמולה. לילי נכנסת למרכז הבמה בטבעיות של כוכבת מלידה. -איפה הבחור? שאלתי, -העפתי אותו ממזמן, היא אמרה. רגישות זה לא הצד החזק שלה, נראה לי שיש לה ריכוז גבוה של טסטוסטרון בדם.

היא סיפרה שהוא נראה בהתחלה מבטיח, חתיך עם עיניים יפות, זרועות שריריות ובטן עם פוטנציאל לקוביות. האכזבה הראשונה הייתה שלא היו לו קוביות, בפעם הבאה החליטה, היא תבדוק את עניין הקוביות עוד במועדון. אבל מה שהיה הכי נורא זה שהוא גרוע במיטה. -גרוע במיטה? תמהתי, -אבל הערת אותי עם הגניחות שלך. היא הסבירה שהיא צריכה לשמור על מוניטין האישה הלוהטת, היא לא רוצה שיחשבו שהיא פולנייה קרה, וחוץ מזה, היא רצתה שהוא יגמור כבר. אחר כך הוא לא הבין את הרמזים שלה ונשאר לישון, אבל את הנחירות היא כבר לא יכלה לסבול, זה היה הקש ששבר את גב הגמל שבגללו היא העיפה אותו. היא המשיכה לתאר את הלילה איתו זמן רב, הסבירה בפרטי פרטים את הנקודות החלשות שלו. דיברנו עד שהיא קיבלה טלפון מאיזה "מישהו" שהיא פגשה אתמול גם במועדון. בערב היא כבר יצאה שוב, הבחורה הזאת לרגע לא נחה.

למחרת עבדתי בכביש, אני שוטרת תנועה ורוב היום אני מבלה בכבישים. בצהריים קיבלתי טלפון בהול מלילי. -את חייבת לבוא הביתה, היא אמרה. לא התרגשתי מפני שאני מכירה את הדרמות שהיא אוהבת ליצור סביבה, אמרתי לה שאני אבוא אחרי העבודה, אבל היא התעקשה שאנחנו חייבות להיפגש מיד. הסברתי לה שאני בכביש, זה לא שכנע אותה, תוך עשרים דקות היא הגיעה אליי.

-נו, היא אמרה.

-מה קרה? שאלתי, הייתי עסוקה באותו הזמן במילוי דוח על נסיעה במהירות מופרזת.

-את לא רואה? את לא רואה מה קרה לגוף שלי?

-לא, מה קרה? הסתכלנו עליה אני והנהג העבריין.

-את באמת לא רואה מה שונה בי?

הבטתי בה בחוסר סבלנות, מנסה לנחש מה קרה הפעם, האם זה חצ'קון חדש שצמח בקצה האף, או קימטוטון שהיא מצאה ליד העין.

-את לא רואה מה קרה לציצים שלי? היא אמרה מתעלמת לגמרי מהנוכחות של הנהג.

לא ראיתי כלום, היא אמרה שהיא התעוררה בצהריים וגילתה שהציצים שלה קטנו. הסברתי לה שהיא כנראה שתתה אתמול יותר מידי והגיע הזמן שהיא תתחיל לעבוד ותפסיק להתעסק בשטויות. הייתי צריכה להישבע שהציצים שלה בדיוק באותו הגודל כמו אתמול לפני שהיא הסכימה ללכת. הנהג שקיבל את הדו"ח ביקש ממנה את הטלפון שלה, נפטרתי ממנו לפני שהיא הספיקה לתת לו אותו.

עברו רק חמש דקות וריקי התקשרה.

-מה דעתך על חתונה בחוף הים? היא שאלה.

-מי מתחתן? שאלתי.

-בינתיים אף אחד, אבל אני מתכוונת החתונה של שלושתנו. לילי מסכימה בים ואני חושבת שחתונה בשקיעה זה יהיה ממש רומנטי. אז עכשיו רק את צריכה להסכים.

-ומה עם חתנים? שאלתי.

-זה שטויות, הכי חשוב שאנחנו נסכים בנינו, השאר יסתדר.

מדהים אותי איך לבחורה אינטליגנטית כמוה יש רעיונות כה הזויים. שכנעתי אותה שאם הבחור הלא קיים שלי יסכים, אז אני בפנים.

הייתה לי עוד חצי שעה לפני סוף העבודה. ניסיתי לתפוס עוד עבריין תנועה אחרון וכשכמעט התייאשתי תפסתי מישהו נוסע 140 קמ"ש. סימנתי לו לעצור בצד. הוא עצר, ניגשתי לרכב כדי לקחת תעודות, זה היה נעם, כלומר משה. הסתכלתי עליו ולא ידעתי מה להגיד. הוא הביט בי במבט כועס.

-לא מספיק שזרקת אותי בלי להסביר לי למה, עכשיו את גם נותנת לי דו"ח? הוא אמר והגיש לי את הרישיון.

-לא צריך לעשות הצגות, אמרתי, אני יודעת עלייך הכל.

הסתכלתי על הרישיון שלו, היה כתוב שם נעם.

-אתה לא מתבייש, נותן לשוטרת רישיון מזויף? אני יודעת שקוראים לך משה ושאתה נשוי ויש לך ילדים.

הוא הסתכל עליי ,שתק לכמה שניות ואחר כך שאל, את מתכוונת לאח התאום שלי?

-תאום? אבל בדקתי את המספר של האוטו שהיה לך אז כשיצאנו. אמרתי בחוסר ביטחון.

-זה האוטו של משה, אחי התאום, הוא היה בשלילה אז הוא הלווה לי אותו.

הסתכלתי עליו ולא ידעתי מה להגיד. הרצתי את הנתונים שלו במחשב וכל מה שהוא אמר לי היה נכון. הוא ביקש שאני אזדרז כי הוא נוסע לקחת את החברה שלו מהעבודה. החזרתי לו את הרישיון ונתתי לו לנסוע.