אני ובן הזוג שלי (המכונה פה לרוב כ-"הג'ינג'י") ביחד כבר שנה ותשעה חודשים- מה שלא מעט יחסית למערכת יחסים בגיל ההתבגרות,
ואני שמחה להגיד שיש לנו מערכת יחסים טובה, בריאה ומבוססת.
כשסבתא שלי אמרה לי שהיא ודודה שלי (שגרות ביחד) טסות לשבועיים לניו-יורק והציעה לנו לשמור על הבית (וגורת הכלבים ושני החתולים), מאוד שמחתי וקפצתי על ההזדמנות.
כמובן שלא הסכמתי לכל השבועיים, כי אני לא רוצה להרוס את מערכת היחסים שלי בגלל התיימרות כזאת, שתגרום לנו לשנוא אחד את השניה בסוף.
אז במקום זה, הסכמנו שנעשה את זה שבוע, וידידה שלנו שגרה כמה רחובות לידה תעשה את השבוע השני.
מיותר להגיד שנורא נורא נורא התרגשתי.
ביומיים שלפני הייתי ממש ממש לחוצה וחששתי נורא ממה שיקרה, אבל מהרגע שהגענו הבנתי שהכל יהיה בסדר <:
נכנסנו למעין מצב של ירח דבש, וזה ממש נחמד! לא, אנחנו לא ממש דביקים וזה, פשוט מתנהגים כמו אידיוטים ערומים ומצחקקים
(אה כן- כשאתם בבית לבד במקום שאף אחד בו לא מכיר אתכם, אז לא מתלבשים אלא אם כן ממש חייבים. זה נפלא).
אני אשכרה מתרגלת חיים מבוגרים (חוץ מעבודה וחשבונות): אנחנו מטפלים בגורת כלבים, מה שממש קשה! היא אמנם נורא חמודה ומתוקה ושטויות, אבל לקום כל בוקר ולנקות צרכים דבר ראשון זה לא כיף. והיא ממש נושכת, ויש לה נביחות שמשגעות את השכל.
אבל זה ממש נחמד!
אתמול אירחנו זוג חברים שלנו, הכנו ארוחה, למדנו משחק קלפים נחמד והתשכרנו מיין.
לבסוף כולנו היינו ערומים לחלוטין, ומה שהיה כיף- לאף אחד לא היה אכפת!
הלכנו לראות סרט, הסתובבנו בבית וזה היה ממש נחמד ומוזר ומשחרר, ופשוט היה כיף.
וזה ממש מעצבן, כי בגלל שהסקס שלנו לוקח מלא זמן (כי מסתבר שחצי שעה בממוצע זה לא נורמלי), אני יוצאת מכל פעם... מותשת, אם תבינו למה אני מתכוונת, אז אנחנו צריכים לפחות הפסקה של יום בין לבין. מה שקקי.
כי כשיש בית ריק שהולכים ערומים כמעט כל הזמן ויש מצברוח של ירח דבש- סקס זה רוב מה שעובר בראש.
אבל מתמודדים, מתמודדים...
חבר שלנו שגר פה הזמין אותנו לארוחת חג עם המשפחה שלו, כדי שלא נהיה לבד- מה שמתוק.
וביום שישי אירגנו ארוחת שישי משפחתית כאן! ממה מרגיש כמו לארח...
אז סיכום עד עכשיו-
אני לא חושבת שהולך להימאס לנו, מה שטוב מצד אחד, כי זה אומר שיהיה לנו אחלה לגור ביחד!
אבל מצד שני, יהיה מבאס נורא לגור בנפרד אחרי זה (במיוחד כי הוא מתגייס די בקרוב),
אבל אחלה בכל מקרה.
אני אפגש עם מאיה מחר, ויהיה קול.
וואו זה היה פוסט ארוך.
לילה טוב, אנשי האינטרנט, אתם מקסימים (לפעמים) 3>