הוא צודק. היה עליי לשלוט על הכוח שלי בכדי לא להכנס בכל הילדים המעצבנים האלו שהייתי צריך להתמודד איתם היום!
היום אימנתי כיתה משכבת ט'. כמובן שבאתי עם סגנון- לבוש מכף רגל ועד ראש בטיב בגדי האימון של לחימה ישראלית, וכמובן החגורה השחורה שלי.
הייתי כל כך לחוץ לפני כן, עד שבשיעור מתמטיקה הייתי רובוט לכל דבר. לא חושב בכלל.
בראשי כבר העברתי סימולציות של האימון היום, ובהן הייתי רגוע. דיבורי היה שוטף, ואני כמאמן- הייתי סוחף.
בקיצור, בראשי הכל הלך חלק.
אבל גדולים ממני כבר גילו לבד, שהתכנית היא דבר אחד- במעשי, הכל אחרת.
איזנהאוור גילה זאת כשהוא איבד את אותם 6,000 לוחמים על חופי אומהה, יוטה ושאר חופי הגהנום בנורמנדי.
אני ראיתי הוחכה נוספת לכך היום.
כשהלכתי להתלבש, כל הקבוצה כבר הייתה בתוך העולם. הייתי לחוץ, אבל אז נזכרתי בסימולציות שלי- ונרגעתי. פעם אחר פעם. לא סתם אמרו שהאדם מפחד מהלא נודע.
נכנסתי לאולם, ושם ישבו כ16 חבר'ה, שמחים עד הגג שהתבטל להם המבחן בריצה- והם זוכים לעבור איתי שיעור בן שעה וחצי של קרב מגע לחימה ישראלית.
פתחתי את דבריי, והחברה נראו על הכייפאק. הצגתי את שמי ואת הקרב מגע. זה היה קל. זה היה כייף. המילים פשוט זרמו מפי, בעוד הם בוהים בחגורה השחורה המתלתלת ממתניי.
התחלנו את החימום, ואני לא הייתי רגוע. ילדים. נערים- לא סותמים ת'פה לרגע!
לא פעם הייתי צריך לצעוק עליהם, ואף להושיב שניים בצד. זה כל כך לא בסדר מצידם. אגרוף אחד או שניים, היה עושה שם סדר..או פאניקה! :)
לימדתי אותם עמידת מוצא, והחברה פשוט השתגעו לי. ביקשתי הרי בתחילת האימון שאת כל הפריטים שלא קשורים לאימון- לשים בצד. הם שחכו להניח בצד את ההורמונים.
בסופו של דבר- היה דווקא מאד נחמד. אני מניח שהם נהנו מלהפציץ מזרונים באגרופים, ולהנחית מכות חיצוניות על החברים שלהם. רובם דווקא נראה משולהב. ולחשוב שעד לא מזמן- הייתי בדיוק כמותם. בהחלט רעיון שמעלה חיוך :)
טוב, לא בדיוק- אבל הבנתם את הרעיון.
המורה דווקא החמיא לי מאד, ואמר שהוא חושב שהייתי מדריך טוב. אגב, החבר'ה באמת שאלו אם אני אהיה מדריך בעתיד- אני אקח את זה כמחמאה :)
אז עוד דבר מאחורי.
פסח מגיע, אבל הלחץ לא ניגמר.
מחר יש לנו צילומים לספר מחזור, והצגה היישר בערב. קומדיה של חנוך לוין על זוג שלא מצליח להביא ילד לעולם. מה יכול להיות רע? :)
אני ניגש לבגרות בספורט בחמישי- ריצה של 3500 מטרים. בשביל להוציא 100 צריך לרוץ כ15 דקות, ומתחת לזה. התוצאה האחרונה שלי הייתה 16דקות, במהירות גבוהה יחסית לי. אני עוד אסיים ב15 וחצי!
מיד לאחר מכן, הסיוט הגדול של כל נהג צעיר.
אמרו שיש אמונה תפלה, שלפיה לא אומרים את תאריך הטסט- ועוברים.
זה אמנם נוגד את כל העקרונות שלי, אבל האמונה התפלה הזאת פעלה עד עכשיו. יהרוג אותי לנסות?
אז אידיאליסט אני לא- אבל כל עוד אני מתרחק מסמים, סיגריות, סקס וטל מוסרי- אני אהיה בסדר.
Adiemus \ Enya
התסכלתי היום דרך החלון החוצה, ושמעתי את ציוץ הציפורים. את לחש הרוח על עשבי השדה. את השקט המרגיע. את החורף החם והירוק של ארץ ישראל.
אני באמת אתגעגע לפה, כי בסופו של דבר- אין לי ארץ אחרת.
אני אתגעגע להרים.
אני אתגעגע לנופים.
אני אתגעגע לשפה.
אני אתגעגע לקרב מגע.
אני אתגעגע לריחות.
אני אתגעגע לחברה שלנו.
אני אתגעגע לערכים שיש, שאין- ושעוד ייוולדו.
אני אתגעגע לבית שלי. לעולם שלי. למדינה שלי. לאותה פיסת אדמה שמהרגע שבו נולדתי, שמורים לה כמה תאים אצלי בלב.
הולנד היא ארץ מדהימה, כפי ששמעתי- אבל זה לעולם לא יהיה הבית.
אני נקשר אט אט לארץ הזו, ויש לי עוד כל כך הרבה ללמוד ממנה. אני לא סתם מצטרף לצנחנים- על אף שבראש ובראשונה אני מתגייס לקרבי מתוך חלום ילדות, וחוץ מהעובדה שאני כן רוצה להלחם למען הארץ הזו, ולמען העם הישראלי המכוער והאהוב שלי. לא- מהמטוס יהיה נוף יפייפה של ים, ארץ, ושמש. אוי, לא סתם כולם נלחמים על המקום הזה.
אני יודע שברגע הקפיצה מהמטוס, הפעימות הבודדות שישארו בליבי- הפחד זורם כרגע בעורקים- ייחסרו לגמרי.
"אוויר הרים צלול כיין, וריח אורנים...אני אוהב את ירושלים, ואת קול הפעמונים.."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: