הנה הפרק החמישי של הסיפור המופרח שלי :) תנסו להנות או לא למות לפחות.
מרינה
שמעתי מישהו משתנק בכאב והלם מאחורי שק האיגרוף. תפסתי את השק כשעף בחזרה אלי והסטתי אותו הצידה בפראות, אוי, בחיי שזה האחרון שרציתי לראות! סאיו פשוט עמד שם, ידיו על ביטנו, ובהה בי. אני יודעת בדיוק איך אני ניראת; שער פרוע, לחיים שטופות דמעות וזעה, אגרופים קמוצים ומבט רצחני.
"את... מכה חזק..." יופי, הוא מדבר על מכות, אולי אני אדגים עליו קצת?
" וזה עבר דרך השק, רוצה להרגיש את הדבר האמיתי או לעוף לכאן?" מבחינתי זאת שאלה רטורית, אבל הוא לא חושב ככה...
"מרינה, אני רק רוצה לעזור. למה את בוכה?" יואו, הוא שחקן טוב. איזה תמימות!
"חה חה, קורע! עכשיו תעוף מכאן, אתה, התחת הגזעי שלך ושאלות הקיטבג* המפגרות שלך!" הוא נורא קרוב לחטוף את האגרוף של החיים שלו...
"מרינה?! אני... מה יש לך? למה את ככה? את די התרחקת ממני בזמן האחרון... מה קרה לך?"
"מה קרה לי?! מה קרה לי? למה אני ככה?! מה יש לי?! אתה, אתה שואל אותי?! זה לא מה שקורה לי, זה מה שקורה לך! מה אתה תוקע בי מבט המום?! הא?! אוי אלוהים, אתה אפילו לא שמת לב? טוב ברור שלא, חשבתי שאתה לא רואה מעבר לעצמך, אבל אתה לא רואה אפילו שם! אתה לגמרי עיוור!" הוא ניראה די המום מההתפרצות שלי.
"א... מה?! אני לא מבין למה את כל כך כועסת עלי..." אוקי, זה רשמי- הוא מפגר!
"למה אני כועסת עליך? טוב אולי כי, לא יודעת, אתה... אתה פשוט בלתי ניסבל?!" אולי הוא יעוף מפה כבר, הפרצוף שלו עושה לי בחילה, באמת!
"למה? מה עשיתי? פשוט תסבירי לי." מה הוא רוצה שאני אגיד לו?!
"לא בא לי! אני לא חייבת לך שום הסברים! עוף מפה בכלל, אתה לא אמור ללכת לאסוף את יוליה?"
"מה? אוי שיט! אבל, אש מתפשטת מהר ואת תכעסי עלי עוד יותר אחר כך... רגע, את לא...מקנאה במקרה?"
סאיו
טוב, מרינה ניראת מהוססת וזה אומר שפגעתי בול. ושאני לגמרי מפגר! יופי, אדון גאון פסיכולוגי, מה עושים עכשיו? המצב הזה מסובך... קודם כל, צריך לבטל עם יוליה, התירוץ שלי: המממ... אני לא מרגיש טוב? לא,פתטי. הא!
"חכי שנייה, מרינה. ובבקשה, בשקט" הזהרתי אותה לפני שהתקשרתי...
"הלו, יוליה, אני לא ממש מצליח לבוא היום... מצטער. אני... יש קצת בעיות פה, בבית... אני בחוץ כי אני הייתי בדרך אלייך וקיבלתי שיחה... לא! מה פתאום מבריז לך?! אני הרי הודעתי מראש... טוב ניפגש מחר בבצפר... כן,סליחה... ביי." פוי, זה היה מלחיץ.
"אז אתה משקר לאחותי... המממ...מוזר!" מרינה ממש הקפיצה אותי!
"טוב אני רק... בואי נלך, רוצה פיצה?"
"פיצה? לא ניראה לי. "
"אז בא לך לבוא אלי? בואי, נו, צריך לדבר!" אני לא ממש חושב שהיא תסכים...
"טוב. אבל אני הולכת לעשות לך הרצאה למה אתה כפוי טובה ומפגר!" אני מדמיין או שהיא מתחילה לסלוח לי?
טוב, בנתיים הכל בסדר,אבל זה רק בנתיים. מה אני הולך לעשות כשנגיע?
מרינה
כל כך- מאוד- ממש מוזר!
קודם כל, אני שונאת אותו על זה שהוא הבין שאני מקנאה כשאפילו אני לא הבנתי את זה עד הסוף. אבל נידמה לי שאני כבר לא שונאת אותו כל כך ולא כועסת עליו כל כך, נידמה לי שאני מחבבת אותו יותר מדי בשביל לכעוס עליו כל כך הרבה זמן.
הו, סוף- סוף הגענו!
סאיו ניכנס, התעכב לרגע במטבח והוביל אותי לחדרו בקומה השנייה. התיישבנו על המיטה שלו, הוא פתח שקית צ'יפס ואמר, בקול רציני מאוד: "נו, קדימה, שפכי"
"מה?"
"תספרי לי, בפרוט, למה את כל כך כועסת עלי ולמה את רוצה להרוג אותי" חיוך קטן עלה על שפתיו.
"למען האמת, אני כבר לא כל כך כועסת...."
"את לא? באמת?" וואו, איזה אושר, מה הקטע שלו?!
"אני לא."
"אבל, למה? הייתי בטוח שתרצחי אותי" הוא צחק, אחח, כמה שהתגעגעתי לצליל הזה!
"כי אני... לא יכולה לכעוס עלייך הרבה זמן..."
"זה טוב! אז את רוצה לראות סרט? יש לי עוד כמה שקיות צ'יפס..."
"אתה יודע שאמורים לראות סרט עם פופקורן?" נקרעתי מצחוק.
"זה משנה? לי לא."
"גם לי לא. איזה סרט רואים? יש לך את 'שרשרת גלקטית'?" אני ממש מקווה שהוא השיג את הסרט הזה, הוא חדש ועוד לא ראיתי אותו...
"כן... זה הזה החדש עם הרובוט המוזהב המשוגע?"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
