איך חיה חתולת רחובות

היי, סורי שנעלמתי, לא היה לי מה לכתוב על החיים ולא הייתה לי מוזה לסיפור, מקווה שלאפחד לא יצוץ פתאום רעיון לרצוח אותי בשבת בבוקר.

אני לא מצליחה לכתוב את הפרק הבא בסיפור, הוא יוצא לא טוב ובלעדיו אין עתיד לסיפור הזה שהוא מילא נעשה מעפן וחסר פואנטה. במקומו יעלה סיפור חדש, הוא ניקרא דיינה ואני כמעט סיימתי לכתוב את הפרק הראשון שלו.

אז הנה ההקדמה:

אם אתם מחפשים את דיינה, לא יהיה קשה למצוא אותה, בתיכון הפרטי ניראל, ישובה ממש מול המורה בשיעור, או ליד שולחנות הפיקניק, מוקפת בחברים. לפעמים, אבל זה קורה רק לעיתים רחוקות, היא יושבת לבד, עם פני מהורהרות, על האבן שלה, מוסתרת מאחורי עצי הצפצפה שצמחו בחצר בית הספר.

אם תשאלו עליה, כולם ידעו מייד לאיזו דיינה אתם מתכוונים, אם תשאלו אותם איך היא, הם בוודאי יתארו אותה כנערה אמיצה, מסתורית, נחמדה ויפה. יספרו לכם על שערה הארוך והשחור כפחם, הקלוע בצמה סינית מסודרת, ועל פניה הנאות, וגופה המחוטב, אבל, איש לא יעלה בדעתו להזכיר את הפגם שלה.