מצחיק, כל פעם שאני חוזרת לכאן הפרשי זמן מתרחקים
להסתכל על הפוסט האחרון מלפני שנתיים בו כתבתי על מרמורי הפסיכומטרי פתאום גורם לכל להתגמד לעומת החיים של היום
אני כבר סמסטר שני באוניברסיטה
זה דבר באמת גדול
תמיד אנשי האוניברסיטה נראו לי בוגרים וגדולים מראות עיניה של הילדה הקטנה בבית
יש כ"כ הרבה דברים שאני חווה כרגע
שבינהם הגדול ביותר זה התחלת הלימודים באוניברסיטה כמו שכבר ציינתי
ובקרוב מאוד הועלה הרעיון לעבור לגור ביחד עם חבר שלי..
מחוץ לבית בפעם הראשון
ודווקא אני, שמרגישה כבוגרת צעד אחד מכולם, מרגישה שהחיים פתאום נהפכים לגדולים ממני
הקשר שלי עם חבר שלי מדהים (טפו טפו טפו)
אנחנו קודם כל חברים הכי טובים וזה, כך אני חושבת- הסוד להצלחה
לפחות עד כה זה עובד יפה חח
אני מרגישה שהוא אחד הדברים הטובים ביותר שקרו לי בחיים
ומצחיק (או שלא) כמה הגורל מביא אלינו דברים נפלאים בדיוק ברגעי המשבר הכי גדולים בהם נראה שכבר הכל לא שווה דבר
אבא שלי נפטר לפני כ-4 וחצי (כמעט) שנים
זו היתה ועודכנה נקודת שבר עצומה בחיי
אני מתקשה לעבור יום אחד בלי לעצור, לחשוב, להיזכר ולהזיל דמעה
לא תמיד הדמעות מגיעות אבל זה בהחלט הרגשת חנק בגרון
אין לי מילים לתאם כבר הייתי רוצה שהוא יהיה איתי כאן בכל נקודות הציון החשובות בחיי
מה גם שככל שעוברות השנים כך נהפך הבור לגדול יותר ופצע שכמובן לעולם לא יגדיל
כל נקודות האושר והגדלות בחיי מרגישים כאילו אף פעם לא יהיו מושלמות בלעדיו
אתה תמיד תחסר לי אבא שלי
אך למרות הכל, החיים מלמדים אותנו לראות את נקודות האור
ונכון שאני לא האדם הכי אופטימי עליי אדמות (מה שמקשה על כל העסק) אני משתדלת לעשות מהקיים את הטוב ביותר
כי אין על הקלישאות האלו שמעצבות את חיינו, הא?
תאמינו או לא- "הכל גורל", "לראות את חצי הכוס המלאה", "תכוון לירח מקסימום תפגע בין הכוכבים"
אלו קלישאות שעוזרות לכולנו להיתמך ולהיאחז במשהו, גם אם אנחנו לא מאמינים בהם בקול רם
לכולנו deep down יש קול המכוון אותנו להרים את הראש ולהסתכל קדימה
אז צאו ותכבשו את העולם
כי בזמן שישנתם יש מישהו כמה צעדים לפניכם 
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
