האיייייייייי ילדודעס P:
מצטערת שלא העליתי את הפרקים כבר אתמול..
פשוט הייתה לי קצת בעיה חמורה של עצלנות.. אממ לאמשנה.
כפי שהבתנם אני לא יכולה להעלות תמונה שעיצבתי כי המחשב נייד מוחרם T.T.
אז.. תסתדרו היום בלי זה =]
טוב?, טוב!
אין לי כוח להעשות הקדמה היום כי עד עכשיו העליתי תפרקים- משימה קשה יותר ממה שאתם מתארים לעצמכם. XD
אחשלי הוא מטחנת פופקורן שלא מהעולם הזה.
*טחיןטחיןטחין*
*טחוןטחוןטחון*
כל היום הוא טוחן T.T
כואב לי באוזניים!
איהאיה!
טוב אני הולכת להרביץ לו ולגנוב לו את הפופקורן.
...
...
...
...
...
חזרתי!
וממש אין לי פופקורן איתי 
טוב.. בלי חפירות מיותרות XD
הפרקים~
פרק 5
"אתה חושב שהוא בסדר?" אלנה שאלה את דאג בחשש.
"לא יודע.., ואני מניח שלא אכפת לי" הוא מלמל, טון קולו הראה שהוא מאוכזב מעצמו.
"הוא חבר שלך! עד כמה פוץ שהוא זה לא מצדיק שבגלל ריב אחד תפסיקו להיות חברים" היא נזפה בו.
"זה ילדותי!" הוסיפה.
"לא יודע אם אני יכול להמשיך לקרוא לו בתואר הזה.. הנושא שרבנו עליו היה די רציני" הוא אמר, קולו רועד, וקבר את פניו בידיו.
"היי.. אתה בוכה?" היא שאלה בלחש וחיבקה את כתפו.
איזה חמוד התמוגגה.
"לא.. זה פשוט ש.. אני לא מאמין שלא הכרתי את הצד הזה שלו עד היום, ו.. הוא החבר הכי טוב שלי", הוא הרים את ראשו והיא הבחינה בדמעות שזלגו על לחיו, שפתיו רועדות.
"יהיה בסדר, אתה תראה שדברים יסתדרו" היא חייכה בעידוד.
הוא כל כך חמוד! כמעט יבבה כשהביטה בו.
היא התקרבה אליו באיטיות. עיניו הכחולות אדומות עכשיו ולחיו סמוקות מרוב מאמציו למחות את הדמעות שהתחדשו עם כל ניגוב.
איך יכולתי אפילו לחשוב על לפגוע בו?, היא חשבה, ונגעלה מעצמה וממה שעשתה מספר דקות קודם לכן.
דני יצא מהאולם, על סף בכי. אף פעם לא בכיתי על בחורה הוא דפק את ראשו בעמוד. "תסתכל לאן אתה הולך! דפוק.." סינן ואז נזכר שזה עמוד.
אני מתפגר! הוא הגיע למסקנה.
הוא לא יכל לסבול את המראה שלה ושל דאג. איך שהיא נישקה אותו.
זה היה מקנאה?, בגלל אוליביה?, או שהיא באמת מחבבת את דאג? תהה.
ואיך שדאג הביט בי הוא נזכר בכאב. כנראה שהוא באמת מחבב אותה, וכרגיל הייתי חייב להרוס הכל ולהיות אידיוט אנוכי חסר טאקט חשב בעצב.
בגלל בחורה שפגשתי לפני כמה ימים אני הורס חברות שלמה, אידיוט, אידיוט! קבר את ראשו בידיו ונאנח.ואז הגיע להחלטה.
הוא התקרב אליה באיטיות, עיניה הירוקות מנצנצות תחת אור הפלורסנט.
אהבה ממבט ראשון.... צמד המילים לא נשמע כל כך קיטשי עכשיו. דאג חשב לעצמו.
"אלנה" הוא לחש, לקח את פניה בידיו ונישק אותה.
אלנה הרגישה שוב את נשימתו החמה כנגד פניה.
הוא נישק אותה, הפעם באיטיות. מאריך את הרגע.
אחרי כמה דקות היא התנתקה ממנו וצחקקה.
"אני צריכה לנשום, אתה יודע" חייכה.
"אני לא צריך לנשום כשיש לי אותךךך" הוא זימר. "וואו, זה נשמע קיטשי!" גיחך.
"ממתי דברים קיטשיים זה רע?" היא אמרה בקול נעלב. והעבירה נושא.
"אתה בסדר עכשיו?" שאלה בדאגה.
"היה יותר גרוע" הוא העלה חיוך קלוש על פניו.
"אבל! אני חושב שאני צריך עוד פרסי ניחומים" אמר ושלף את החיוך הכי מקסים שלו.
"ברור שאתה צריך" היא גילגלה את עיניה בגיחוך ונישקה אותו שוב במהירות.
"ו.. זהו להיום!" היא הכריזה והוא התחיל לילל "מרשעת!,מגיע לך ש.. יצורים מטרידים יבצעו בך מעשים מגונים!" אמר בכעס.
ואז הבעת פניו השתנתה.
"את יודעת שאני מחשיב את עצמי לאחד מהם?" הוא אמר וגיבגב את גבותיו.
היא הרימה גבה.
"וואו! יש לך ראש כחול! בכך הכל אמרתי שאני אחד מהם, לא רמזתי רמיזות כחולות משונות" הוא אמר בתמימות וחייך בניצחון.
"אז.. את רוצה לבוא לבית שלי?" שאל, ברצינות הפעם.
היא הביטה בו בחשד.
"אני חף מפשע! נשבע לך!" הוא צווח ונשכב על הרצפה בעוד אנשים מסתכלים עליהם בזעזוע.
היא צחקקה.
"תן לי רק להתקשר לסמי" היא אמרה והלכה הצידה.
לדני הייתה תוכנית. הוא יחכה לדאג בבית שלו ויתנצל.
התוכנית המושלמת! הוא חייך באושר.
חה. אני נשמע כמו מדען מטורף שרוצה להשתלט על העולם! כמו... מישהו מרושע!, כן!. החליט אחרי שלא עלה בראשו שום שם של נבל מרושע. אני ממש צריך לעשות מרתון סרטים של דיסני!. חשב בזעזוע.
הפלאפון שלו צלצל.
רק לא אוליביה, רק לא אוליביה! התפלל כשענה.
"הלו?"- "שלוםםםםםםם לכם ילדים וילדותתת!" קולו של הארי צרח באוזנו כשניסה לעשות חיקוי לא מוצלח של זמרת אופרה.
"שלום גם לך יקירי" הוא גלגל את עיניו.
"למה אתה בוכה?" הוא שאל לפתע, בתקיפות.
הוא פער לרגע את פיו בהפתעה.
המפגר עוקב אחרי או משהו? דני חשב בבלבול וסרק את הרחוב בתהייה.
"אני לא בוכה" הכחיש כשלא ראה שום דבר.
"למה אתה מכחיש שאתה בוכה?" אוקיי, הוא עובד עליי. דני נאנח בהקלה
"אני לא בוכה אז אין לי מה להכחיש" התחכם.
"למה אתה כועס?" הוא שאל בהפתעה.
"אתה מנסה לשגע אותי?"- "וזה מצליח?" הוא אמר בקול נשי.
"יש לך בעיות רציניות בראש", "אף פעם לא התלוננת על זה!" הוא המשיך לדבר בקול הנשי.
"הגיע הזמן" הוא נאנח כשראה שהדרך היחידה שלו לצאת מזה היא לשתף פעולה.
לא היה לו מצב רוח מתאים כדי להתמודד עם הפיגור של הבנאדם.
"זהו! אני עוזב את הבית ולוקח את דילן איתי!" הוא צעק בדרמטיות וזייף יפחת בכי שניה לפני שניתק.
ביום אחר הוא בטח היה פורץ לדירה שלו בצווחות אימה כדי להגן על דילן אבל ביום ההוא פשוט לא היה לו כוח.
לפעמים מגיע זמן שאתה צריך להתנהג בו כמו מבוגר הוא החליט.
הפלאפון צלצל שוב.
"הלו?", "אתה כועס עליי?".
"הרגע עזבתי את הבית! מה אתה חושב?", "אני לא מאמין שיכולת לעשות לי את זה!", "מה?" ,"לזרוק את דילן בשביל דודידו" הוא ילל וניתק.
עוד צלצול.
"לא הארי. דילן לא יסלח לך גם אם תבוא להציע לו נישואים ותביא לו פודינג בננה. ואני , הוא והבננות לנו הולכים עכשיו לארץ לעולם לא אז אל תטריד אותי יותר!", "מה לקחת?" קולו המודאג של טום נשמע מהצד השני.
"אוה. סתם. הארי שיגע אותי" הוא מלמל במבוכה.
האמת היא שלא היה לו במה להתבייש, טום הרי התרגל למוזרויות שלהם.
צריך להעניק לו פרס נובל דני חשב בשעשוע.
"אוקיי" אמרה וניתקה את הפלאפון.
"דיברתי איתה" היא חייכה כשהתיישבה ליד דאג.
"מעולה!, אגב.." הוא נשם עמוק בצורה מוגזמת. "את אוהבת לשחק דמקה?", "כן!, גם אתה?" שאלה בהתפעלות.
"כן! איזה מגניב! חשבתי שבטח תקראי לי חננה או משו כזה" הוא צחקק במבוכה.
דני היה עושה את זה כל הזמן חשב בעצב.
"חננים לשלטון!" היא קראה בשמחה ועשתה תנועה סופרמנית עם ידה. משהו שמאוד שיעשע אותו.
""הייתי רצינית" היא אמרה בקול נעלב, מה שרק גרם לו לצחוק יותר בחוזקה.
"אתה סתם מקנא כי לי יש כוחות על ולך לא" היא אמרה בכעס.
"גם לי יש! אני איש הלטאה!" הוא מלמל חצי בוכה.
"אוי.. נו באמת, אני מגלה לך את הזהות הסודית שלי ואתה צוחק. בוא נלך לבית שלך וזהו איש הלטאה" אלנה רטנה וגררה אותו החוצה.
"אז מה רצית?" דני שאל כשעשה את דרכו לבית של דאג.
הוא לא לקח מונית כי חשב שככה יהיה לו יותר זמן לחשוב.
"תראה.. בקשר לריב שלך ושל דאג.." הוא התחיל.
רק לא זה דני חשב באומללות.
הוא שנא שמטיפים לו. במיוחד טום. הוא יותר גרוע מאמא שלי.
"אל תדאג טום אני עכשיו בדרך לבית שלו לבקש סליחה" הוא מיהר לומר.
"מעולה!, רק רציתי לומר שאתם לא צריכים לתת לבחורה להשפיע על החברות שלכם", דני שתק, טום נאנח.
"תראה דני.. אני הייתי שם אוקיי? ראיתי את סצנת הקנאה שעשיתם, והבנתי שאתה לא מחשיב אותה כסטוץ כלשהו, אבל אם אתה צודק ודאג כן חושב עליה בצורה הזאת לפחות תתנחם בזה שהוא יזרוק אותה בשלב כלשהו" הוא אמר בעידוד.
"חוץ מזה אתה לא היית השותף היחיד לסצנה הזאת" הוא מלמל.
"מה אתה רומז?" דני שאל בחשד.
"לא רומז כלום רק אומר", הבנאדם דפוק אם הוא לא קלט את זה עד עכשיו, טום נאנח בייאוש.
"טוב.. אני מקווה שאתה צודק ודאג באמת לא לוקח את זה ברצינות" דני אמר בשקט וניתק.
פרק 6
"וכך נגמר הסיפור של הארי, המייפל וזוקי" הוא אמר ושניהם התגלגלו מצחוק.
הם עלו במדרגות לדירה של דאג בטענה ש'המעלית מקולקלת'.
"אתה חושב שלזיקית יכול להיות טראומה?" אלנה שאלה, נחנקת.
"אני מקווה שלא" הוא אמר ושניהם התפקעו שוב מצחוק.
"הגענו?" היא שאלה, משפשפת את בטנה.
"אני רעבה!" היא יללה., "אז אני מניח שיש לנו משהו במשותף" הוא העווה את פרצופו כשבטנו השמיעה קרקור.
"ו... הגענו!" הוא אמר בחיוך והם יצאו מחדר המדרגות דרך דלת שחורה.
הם נכנסו למסדרון קצר שהוביל לשתי דלתות.
"מי גר מולך?" אלנה שאלה בסקרנות.
"ההוא שאסור להזכיר את שמו" מלמל בצורה לא ברורה ופתח את דלת דירתו שלמרבה הפלא לא הייתה נעולה.
"מה אתה עושה פה?" דאג שאל בהפתעה את דני, שישב על אחת הספות שבסלון.
"אממ.. היי דאג, אלנה" הוא אמר בלחץ.
"דאג.. אני יכול לדבר איתך שניה?" הוא אמר במבט מתחנן.
"בסדר.. אלנה.. חכי פה לרגע, טוב?" הוא פנה אליה. היא הנהנה.
הם נכנסו לחדרו של דאג.
"מה אתה רוצה?" דאג שאל בקוצר רוח והתיישב ליד דני על מיטתו.
"להתנצל דאג. התנהגתי כמו אידיוט מוחלט וקקה של חבר, לא יודע מה עבר עליי, אתה תוכל לסלוח לי?" הוא אמר בעצב.
"אני מרגיש ממש רע על מה שקרה" הוא הוסיף והרכין את ראשו.
"אני אסלח לך..." דאג התחיל. "אם תישבע שאתה לא מרגיש כלפי אלנה כלום".
איך הוא יכול לבקש ממני דבר כזה כשלפני פחות מארבע שעות אמרתי שאני אוהב אותה? דני הרגיש את הסכין שננעצת בליבו. ונאנח.
הוא יותר חשוב .
"אני נשבע" הוא אמר, דאג חייך חיוך קלוש וחיבק אותו.
"גם אני הרגשתי רע אחרי שרבנו" אמר.
דני חייך גם והם יצאו מהחדר מחובקים.
אלנה שישבה על הספה חייכה.
"אתם נראים כמו זוג נשוי" היא צחקקה וחיבקה את דאג.
"לי לא מגיע חיבוק?" דני אמר ועפעף בריסיו.
"הממ.. לפני זה צריך לעשות שולם" היא אמרה, "אוקיי” הוא חייך.
היא הרגישה שהיא עומדת להינמס ובקושי הצליחה למנוע מהסומק לעלות ללחיה. יש לו חיוך כל כך יפה התמוגגה.
"שולם שולם לעולם, ברוגז ברוגז אף פעם!" היא זימרה וחיבקה אותו בחיוך.
זה כל כך נעים חשב\ה. הלוואי שהייתי יכול\ה להישאר ככה לנצח.
הוא הידק את החיבוק לרגע והם התנתקו.
"אז משחקים דמקה?" דאג שאל בשמחה ודילג להביא את הלוח.
"שוב אתה והמשחקים החננים שלך?" דני רטן.
"זה לא חנני!" אלנה ודאג שהיה בתוך חדר כלשהו בדירה, צעקו.
אלנה הכתה אותו.
"הממ.. בהזדמנות הזאת.. מצטערת שקראתי לך פוץ נפוח" אמרה במבוכה והסמיקה.
"אני מניחה שמיהרתי לשפוט אותך".
"זה בסדר, זה הגיע לי" הוא צחקק.
"אתה לא הולך להתנצל גם?" נזפה בו.
"וול.. אני דווקא התכוונתי לזה" הוא משך בכתפיו והיא הכתה אותו שוב.
"אני רואה שאתם נהנים" דאג אמר בשעשוע והתיישב ביניהם.
"היא הפכה אותי לשק החבטות שלה!" דני אמר בבכי והתחבא מאחוריו.
"בטח הייתה לי סיבה" היא צחקקה.
"אוקיי. אז שניים משחקים והשלישי יתמודד מול המנצח!" דאג אמר בהתלהבות.
"אני ראשונה!" אלנה מיהרה לנדב את עצמה, "אני גם!" דאג צווח.
"כנראה שאני מול המנצח.." דני אמר ועשה פרצוף מאוכזב.
"חבל.. ממש חיכיתי למשחק הזה" הוא התחיל צחוק.
"מאוד מצחיק" דאג אמר בקול נעלב ודחף אותו.
דני דחף אותו בחזרה תוך כדי התקף צחוק פרוע, ודאג שלא היה מוכן נפל מהספה.
"אתה בסדר?" אלנה שאלה מצטרפת לצחוקו הפרוע של דני וקמה לעזור לו.
"הוא הרביץ לי!" דאג זייף יפחת בכי מעוותת.
"ואם אני אתן לך נשיקה זה יעבור?" אלנה גיחכה.
"כן!", היא הדביקה נשיקה על שפתיו, מה שנגרר לסדרה של נשיקות כשדאג סירב להרפות ממנה.
למה הם חייבים לעשות לי את זה?, דני ניסה לשמור על הבעת הפנים המשועשעת. זה הורג אותי.
"טוב.. אז תתחילו! אני כבר מחכה לנצח את המנצח" הוא שפשף את ידיו בזדוניות.
In your dreams little girl!" " דאג אמר וטען את האקדח הדמיוני שלו.
"bring it on!" דני החזיר לו בתשובה, טוען גם הוא את אקדחו.
"אתם מדברים על GTA או דמקה?" אלנה גיחכה.
"אל תזלזלי בדמקה!" דאג איים.
דני פרץ שוב בצחוק המוגזם שלו ואלנה הצטרפה.
"מתחילים!" דאג אמר תוך כדי התעלמות מוחלטת מדני ואלנה.
וואווווווווווווווווווו
דאגי מקנא? או שלא? O: לא יודעת :S
בעצם אני יודעת XD
אני כתבתי את זה :S
אז מה אתם חושבים שיקרה בפרק הבא?
הא?הא?
אולי חייזרים ישתלטו על העולם :S
מי יודע XD 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: