אלוהה!!
חזרתי עכשיו מהוואי!
טוב אני לא -__-
הממ
בקיצור!
יש לי הודעה להודיע!
ולא, זה לא קשור לרום כלשהו! או שכן
דנה (כןכן זאת שכותבת איתי את הפיק) פתחה בלוג שווה של סיפורים D:
ההודעה השניה שלי היא שזה לא בלוג של סיפורים על מקפליי אבל מומלץ ביותר כי דנה היא גאונה מרושעת =]
ההודעה השלישית שלי היא שזה שהסיפורים לא על מקפליי זה לא פוסל אותם כי הם עדיין גאוניים! D:
ובנימה זו! אה..~הקישור~
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=675146
לא יודעת מה אני אמורה לומר עכשיו F: -> (סמיילי ערפדי P:)
אהה בעצם אני כן!
מכירים את ספיידרפיג? כןכן, אותו אחד מהסרט של משפחת סימפסון~
אז המצאתי שיר נוסח השיר של ספיידרפיג!
קלטו~
(הוא על פלאפי!)
Flafy Douglas, Flafy Douglas, does what ever Flafy Douglas does, can he sing opra? no he can't! 'cause he's not Danny Jones!, Flafy Douglas!
בקיצר.. מה שלומכם היום?
טוב.. XD
אני חושבת שאני אפרוש בשיא ואתן לכם לקרוא את הפרק בשקט -__-
נ.ב.~
מה דעתכם על התמונה? D:
פרק9+10
...."תראה.. אני ממש אוהבת את אל והכל אבל היא יכולה להיות ממש היסטרית לפעמים. אז.. פשוט תבטיח לי שלא תגלה לה, טוב?" סמי הביטה בהארי בחשש ושיחקה בשיערה.
"אין בעיה" הוא השיב בחיוך. "תודה" היא חיבקה אותו.
"וואו!" אלנה פערה את פיה. "זה מדהים!".
"אני יודע, אני גר פה" דאג אמר בטון רברבני כשישבו בתוך התא שבגלגל הענק.
"זה גם מאוד רומנטי!" הוא אמר בקול נשי.
"טוב, תן לי להתלהב נודניק" היא גיחכה ודחפה אותו עם ישבנה.
"אהא! זה נראה לי כמו התחלה של מלחמת טוסיקים!" הוא צחק.
"לא!" היא צרחה וגוננה על עצמה בידיה. הוא חיבק אותה מאחורה והניח את ראשו על כתפה.
"אז אני המנצח!".
"זה ניצחון טכני אז זה לא נחשב".
"אה, באמת?" הוא לחש ומשך אותה לנשיקה. היא נצמדה אליו וליטפה את שיערו בעדינות.
"באמת".
דני נכנס לביתו ונשכב על הספה אחרי שזרק את צרור המפתחות על השולחן שבכניסה.
נמאס לי, אני חושב שאני הולך לאבד את דעתי.
למה לא נישקתי אותה וזהו?. אה, נכון. כי היא החברה של דאגי עכשיו. טיפש, טיפש, טיפש.
הוא הוציא את הנייד מכיסו ונכנס ל'חיוגים אחרונים', הוא לחץ על המספר של טום וחיכה על הקו.
"טום?".
"מה?" קולו של טום ענה, דני יכל לשמוע צחקוקים ברקע.
"אני צריך אותך, אתה יכול לבוא?" הוא אמר בקול חלוש.
"אין לך מושג במה סיבכתי את עצמי" הוסיף.
"עכשיו?" טום נאנח בייאוש.
"אם אתה לא רוצה אתה לא חייב" דני אמר באכזבה.
"באמת?!", דני יכל לשמוע את העידוד שבקולו אחרי שניתק את השיחה. "איזה מין חבר?!" הוא לחש בכעס.
אפילו לטום כבר נמאס ממני. אני צריך למצוא חיים.. או, לפחות, מישהו אחר להטריד. הודה בינו לבין עצמו.
אם רק הייתי יכול לברוח מכל זה. לעזוב את הלהקה, להתחיל במקום חדש.. אולי אפילו לפתוח בקריירת סולו. אבל זה רק מחשבה, די ברור שזה לא הולך לקרות. 'מצרות לא בורחים, מתמודדים איתן, כי אם לא הן מצטברות ויוצרות תסבוכות שאי אפשר להימנע מהן, החיים הם לא גן משחקים. אתה לא יכול לשבת בחוסר מעש ולצפות שהכל יסתדר' עלו שוב דבריה של אימו בראשו. היא אמרה את זה על שיעורי בית אבל עכשיו היה לו יותר קל להבין את המשמעות שבדבריה. הוא נזכר איך בכל שאר בפעמים שחשב על המשפט הזה גיחך על מזלו הטוב, והנה אני עכשיו חשב במרירות.
לא עשיתי כלום עם החיים שלי, נהייתי לסולן בלהקת רוק מצליחה, ומה הלאה? הרי מתישהו אני אצטרך להתחתן והלהקה תתפרק, לא?. חשב בעצב.
אני צריך לעשות שיחות עם עצמי לעיתים קרובות יותר.
הוא הושיט את ידו חזרה את הפלאפון וחייג את המספר הבא שברשימה.
"ג'יימס?, אתה פנוי?".
"לא. יש לי חברה" הוא צחקק בעליצות.
"לא מצחיק. אתה לא מבין כמה שאני מתוסבך" דני נאנח.
"אוקיי, אני בא" הוא השיב וניתק.
~כעבור חצי שעה~
".... ואז הבטחתי לו שאני לא אוהב אותה, ואז ראינו סרט, ואז היא הייתה במרפסת, ואז באתי מאחוריה, ואז התגריתי בה, ואז כמעט התנשקנו אבל היא הפסיקה את זה והלכתי משם" דני סיים והמשיך להזיל דמעות ונזלת על ג'יימס באומללות.
"הרבה 'ואז', אתה צריך לשכלל את אוצר המילים שלך יקירי".
"לא מצחיק".
"תראה דני.. אתה בהחלט יצור מתוסבך, והכל התחיל מהצעת נישואים ישראל?", דני הנהן וקינח את אפו האדום.
"וואו בנאדם.. לא יודע מה לומר לך.. אני חושב שאתה פשוט צריך לשכוח ממנה.
זוכר את פראנקי? אתה באמת רוצה שהתהליך יחזור על עצמו?".
"אני מניח שלא.. אבל אני רוצה שתבין שזאת לא סתם הדלקות זמנית ג'יי, אני חושב שאני באמת אוהב אותה. כל הבולשיט הזה של אהבה ממבט ראשון בסרטים לא נראה כל כך דפוק עכשיו".
"אני מבין דני, אבל לפעמים אתה צריך לדעת מתי לוותר".
"אני-צריכה-אויר!" אלנה התנשפה והתנתקה מדאג, שצחק עכשיו.
"והקרון עצר" הוסיפה בביישנות.
"אבל היית רוצה שהוא ימשיך נכון?" הוא חיבק אותה בשנית.
הריח של שיערה וצווארה היה משכר.
הוא נצמד אליה ופלט אנחה.
אני כל כך אוהב אותך, אם רק היה לי את האומץ לומר לך את זה... חשב.
"למה היא באה לפה בכלל?, כדי לאמלל אותי על מה שקרה אז לפני שנתיים?" הוא בעט בספה בחוזקה אחרי התרוצצות ממושכת בחלל הבית תוך כדי הוצאת עצבים על רהיטים חסרי אונים.
הוא אחז ברגלו וצרח בכאב.
"הבעיטות בספה לא יגרמו לכלום חוץ מכאבים ברגליים שלך דניבוי" ג'יימס נאנח ממקומו שבספה.
"אוה ושכחת גם את הכוננית שם בפינה" הוסיף בשעשוע.
הוא ניגש לכוננית וילל, "למה היא הייתה צריכה ללכת לחנות ההיא בכל מקרה?".
"יואו דני!, הגזמת! כל הרחמים העצמיים האלה נמאסו עליי". הוא אמר בכעס וקם מהספה.
"יש לי רעיון איך לעודד אותך, בוא נלך למועדון או משהו כזה ונפוצץ את עצמנו באלכוהול. אם לא זה אני לא יודע מה יגרום לך להרגיש יותר טוב" ג'יימס חייך בעידוד.
דני היסס. "זה לא רעיון טוב..."
"מה כבר יכול לקרות?".
"בבקשה! תקשיבי לי לרגע!" הוא אחז בידה והרגיש את הדמעות עולות בעיניו. היא היחידה שהצליחה לגרום לו לבכות.
"מה?, איך תתרץ את עצמך עכשיו?" היא אמרה בקרירות.
"אני... אני לא יכול, אני לא יכול להסביר את מה שאת כן אוקי? אני לא מושלם ואין לי נטיות להיות כזה. אני בסך הכל בנאדם שמעד ומנסה לבקש סליחה" הוא אמר והביט בעיניה בתחינה.
"עזוב אותי" היא אמרה בשקט ורצה משם כשהדמעות זולגות במורד פניה. מוכת אכזבה.
~לפני שבועיים~
אז נפגשים מחר?" הוא חייך אליה.
"כן! אפשר ללכת ל.. אהה.. אין לי רעיון" היא צחקקה.
"לי יש, אל תדאגי" הוא אמר והצמיד אותה שוב אליו.
איך אני אשרוד את הלילה בלי זה?
הוא נישק אותה בעדינות.
"היי אתם!" הם שמעו קול מוכר צועק במורד הרחוב וצחקוקים שנלוו אליו.
"דני?" דאג שאל בהיסוס. "הוא שיכור" הוא לחש באוזנה.
דני, ג'יימס והבנות שהתלוו אליהם היו קרובים עכשיו.
אלנה הביטה בהם באכזבה. חשבתי שהוא השתנה.
"חברי הטוב דוגאלס!" דני אמר ושיהק. הבנות ציחקקו.
"דני, כמה שתית?" דאג אמר בגועל ונעמד לפני אלנה.
"למה אתה מסתיר אותה?, היי אלנה!" הוא חייך.
"זאת הבחורה שאני אוהב" הוא פנה לבנות והן הנהנו.
"והוא גנב לי אותה!" הוא הצביע על דאג ונראה היה שהוא מהרהר לרגע.
"אתה גנבת לי את אלנה" הוא פנה לדאג והבעת פניו השתנתה.
"דני, אתה שיכור, תפסיק עם זה, אתה סתם מזיק לעצמך" דאג אמר בקרירות ופנה ללכת משם.
"לעצמי או לך?" הוא גיחך ובעט בבטנו של דאג, שהתקפל מכאבים.
אלנה מיהרה להגן עליו אבל דני דחף אותה והמשיך להכות אותו נמרצות.
"דני! תפסיק להיות אדיוט! חשבתי שהשתנית!" אלנה אמרה ותפסה את זרועו.
"אני בסדר! השתניתי! עד שאת באת!, את משחקת באנשים ואפילו לא שמה לב לזה!" הוא צעק עליה ודמעות זלגו מעיניו. "נמאס לי להיות הבובה שלך!".
"אני לא משחקת באף אחד דני" היא השיבה ברוגע למרות דקירת הכאב שהרגישה.
"באמת?" הוא אמר ומשך אותה לעברו. נדף ממנו ריח של אלכוהול.
"אתה תתחרט על זה" היא התנשפה.
"אני חושב שלא" הוא מילמל ומשך את פניה לעבר פניו. הוא הביט בה ונראה היה שהוא התפכח לרגע. היא יכלה לראות בעיניו מה הוא עומד לעשות.
דני התקרב אליה באיטיות ונישק אותה, הרגשות גאו בתוכו.
הוא לא חשב על התוצאות של המעשה הוא פשוט ידע שזה הדבר הנכון לעשות.
הוא לא יכל לעצור את עצמו מלעשות את זה, ונישק אותה, בעדינות שהפכה ללהט.
הוא רצה שהיא תישאר שם. איתו.
אלנה ניסתה לדחוף אותו בעדינות. אבל היה בה חלק שרצה להשאיר אותו שם, למרות הכל.
הוא שיכור, הוא לא מתכוון לשום דבר ממה שאמר, אל תתני לו להמשיך! אלנה ציוותה על עצמה והעיפה מבט חטוף אחרון בעיניו הכחולות.
הן הביטו בה בצורה מהפנטת והיא כמעט ושכחה מה היא עמדה לעשות.
מצטערת.
"עזוב אותי!" היא צעקה ובעטה במקום הרגיש שלו, הוא גנח בכאב והתיישב על המדרכה, מניח את ראשו בין ברכיו.
היא הלכה לדאג ועזרה לו לקום.
"אני חושב ששברתי משהו" הוא לחש בכאב.
"בוא, תישן אצלי היום" היא לחשה באוזנו ועזרה לו לקום.
הם נכנסו ללובי המלון ואלנה העיפה מבט לעבר הרחוב, דני ישב שם, מכונס בתוך עצמו, עם מבט מהורהר על פניו וחבורת הבנות וג'יימס שישבו מצדדיו.
היא הסיתה את מבטה.
~זמן הווה~
אלנה נקשה על דלת הדירה, מנסה למחות את הדמעות שזלגו מעיניה ללא הצלחה.
דאג פתח את הדלת, אוחז בצלעותיו החבושות. "אלנה" הוא חייך והתקרב אליה.
"אל תחשוב על זה אפילו! הרופא אמר שאסור לך להתאמץ!" היא נזפה בו וניסתה להסתיר את פניה לשווא.
"את בוכה?" הוא עזב את בטנו וסובב את פניה.
מבעד לדמעות היא יכלה לראות את הבעת פניו המודאגת.
"מה קרה?"
"פגשתי את דני" היא זעה באי נוחות.
יואו! אני חייבת להוסיף משהו מצחיק בטירוף שקרה עכשיו XD
אחותי הקטנה פשוט גאונה!
היא ישבה במטבח עם אמא שלי ושיעמם לה אז היא התחילה לחקות את הגשם.
בהתחלה היה טפטוף אז היא שרה כזה "טיף טיף טוף טף טף".
ואז התחיל לרדת מבול! ממש!
והיא התחילה לצרוח את זה במקום לשיר XD
חבל שלא הסרטתי את זה! אני ואח שלי היינו על הרצפה XD
ובמילים אלו אסכם את הפוסט!
אה.. וב..
ג-ש-ם!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: