כשאני עובדת על המחשב אני יושבת מול קיר בחדר השינה שלי, הנה הוא:

בזמן האחרון הוא מעורר בי אי נוחות. אני שמה לב שיש בו איזה מגמה, ואני לא אוהבת את מה שהיא מספרת עלי. כל הנשים המוצגות בו עצובות או סתם שקטות. הזוגיות היחידה שמוצגת בו היא מעוותת ומתרחשת בין אישה-ילדה לבובת חייל. הוא גורר אותה. היא חסרת אונים, עוצמת עיניים, תלויה בו.

את שאר זמן האיכות שלה היא מבלה עם בובה שגם היא עצומת עיניים.

יש בו אש תשוקה (DESIRE), אבל היא בשחור לבן. יש בו גפרורים, אבל הם לבנים. יש בו סוף סוף קצת אש פופית צבעונית, אבל היא מייצגת אסון.

מעל כולם סופרמן במעופו הבודד דואג שהכל בסדר, ומהצד משקיף על כל העסק מוריסי יפה ונוגה, עוצם עיניים גם הוא.

יש בו הרבה חיכיון, בקיר הזה. שמשהו יקרה, שמישהו יבוא. הוא סינדרלי כל כך ואני בכלל חשבתי שאני פמיניסטית. בסתר ליבי אני יודעת שגם אני כזאת, מחכה כמו אדיוטית לאביר לבן שיציל אותי, ובגלוי אני יודעת שאני נוגה ועצובה. ררררר.

אני צריכה להחליף את זה. כבר למעלה משנה זה עומד לי מול העיניים. עד מתי.

עכשיו נלך לראות מה קורה בחדרים של אנשים אחרים ברחבי הרשת בשביל קצת השראה.

(כעבור שעתיים ארוכות...)

the cherry blossom girl

alisa nicholle מצלמת נהדר

קיר טיפוגרפי של amassblog

poetichome

selina lake

לילה טוב.