חצי מהזמן (חיים, כאילו), אני רק רוצה להסתובב עם זר פרחים ענק על הראש שלי. בחצי השני אני חושבת על אוכל. כך עוברים הימים.

אני אוכלת לא רע, אבל עוד לא מצאתי בי אומץ לצאת לרחוב עם עציץ על הראש. מצידי טי שרט וג'ינס ועציץ. באמת לא צריך יותר כלום.

עד אז אני מתנחמת בתמונות מתצוגות אופנה, שם הכל יכול לקרות (ובכובעים של פיליפ טרייסי). ובמיוחד אני מאוהבת בפרחי הנייר החד פעמיים של שאנל 2009, שעוד לא נרגעו לי מאז, ובטח ימשיכו לספק לי רגעי נחת עוד הרבה זמן.

שבועות! חג לבן ופרחוני(: שימו לכם עציץ על הראש. אם לא עכשיו אז מתי?

(אלוהים, כמה יופי בבנאדם אחד! עוצרת לי ת'נשימה זאתי)