השנה, חוץ מאשר לדגל, התחפשתי גם לילדה טובה.

שארית חג שמח לחוגגים, והלוואי שכל השנה נצליח לשאת איתנו את אווירת העצמאות שזרחה עלינו היום.

חולצה לבנה ישנה  שמלה נמצאה ברחוב  קשת דיווה  נעליים רוקט דוג  ארנק אקססוריז

בנין חברת החשמל, ת"א

והנה גם עזריאלי, צילום של א'.

שבהם כל מה שאני רוצה הוא לעלות לגג עם תחפושת הארנב שלי ולעשן איזה סיגריה טובה מול הנוף הרטוב והיפה של העיר.

וכאן מתחילות הבעיות.

אין לי תחפושת ארנב ואני לא מעשנת. הגג של הבנין שלי נעול (בדקתי), והעיר שתיגלה ממנו כוללת הרבה גגות אחרים מלאים דודי שמש, מדרכות כעורות וכבישים מפויחים.

והגשם? אפילו בחורף הוא מתחמק מאיתנו.

תודה לאל על הבלוגים וקצת פחות תודה לו על הזיכרון שנטע בי, שלא מצליח להיזכר גם תחת איומים מאיפה הנהדרת הזאת כאן למטה לקוחה.

שהייתי שמחה לאמץ

(נכון, אבל הפוטנציאל)

loftlife magazine

unhappy hipsters

ישראל, "בנין ודיור", ישן

פרסומת למטבחים. המטבח מגיע עם נוף בילט אין

גם

אם היו לי רק שני מ"ר לחיות בהם והייתי בת 12:

או בכל גיל אחר:

הארון של קארי ברדשואו, והאמבטיה המעולה שמאחוריו

כמה אני אוהבת את אלין, עושה לי טוב על הלב.

בת 19 משבדיה. מתלבשת מומלצת.

אפשר למצוא את הבלוג שלה ברשימה משמאל, והנה שוב. אני נבוכה להיזכר מה אני לבשתי בגילה.

(כשאני עושה דמיון מודרך, לכאן אני הולכת)

ועוד הרבה אימג'ים נוגעים ללב אחרים.

מאז שגיליתי את אלנה קליס  Elena Kalis  אני מגלה שלאצבעות שלי יש חיים משלהן, ולפחות פעם ביום הן מוליכות אותי לתיקיית התמונות שלה על המחשב כדי להתחבר מחדש ליופי ולעוצמה שקטה. האסטטיקה הפיוטית של התמונות שלה היא פשוט הפסקה מדיטטיבית קסומה במהלך היום.

אלנה, ילידת מוסקבה שחיה בשנים האחרונות על אי בבהאמס עם בעלה ושני ילדיה, מצלמת לרוב מתחת למים.

לכתחילה רציתי לשים כאן רק תמונה אחת ובלי מילים, רק לתת לטה טה טה דם! של התמונה לדבר, אבל התקשיתי לבחור (והתקשיתי לסתום), אז הנה כמה תמונות יצוגיות, ואת השאר אפשר למצוא באתר שלה. צלילה נעימה.