איפשהו בצ'לנוב עמוס האופנועים והעשן והערב רב הזה של כל הדברים האלה שמוכרים בו, ובכן, באמצע הרחוב הזה מישהו (מישהי?) טרח לצייר לב. עשוי נצנצים. בתכלת תינוקות.

שאלוהים יברך אותו.

חיפשתי משהו מנצץ בארון שלי כדי להתאים ללב הנהדר הזה וכל מה שהצלחתי למצוא, לגודל השערוריה, זה רק את הקשת הזאת! זה ממש דורש תיקון.... ובזאת החל המסע למציאת פריט הנצנצים המנצח.

האוברול נמצא ברחוב, החולצה עלתה 10 שקלים בשוק בצלאל, הקשת כנ"ל (בקינג ג'ורג'), והאולסטאר החבוטות שלי, בחישוב מצטבר של הימים שבהם נעלתי אותן עד כה, עלו לי שקל ליום...

תודה לא' על התמונות!
שבוע מנצנץ לכולם!

אוברול, פרט.

וכשמצטלמים ברחוב קורים כל מיני דברים כאלה

*

לנצנץ ולשמוח, לאונרד ברנשטיין

לנצנץ ולשמוח, גרסת המילים (ויש המון מילים בשיר הזה)

צילומי האופנה האהובים עליי הם אלה הגרנדיוזים שכוללים טיסה לארץ אחרת, ארמון עתיק שהצריך אלף אישורים כדי להיכנס אליו, דוגמנית שלא אכלה שבוע ושמלה שנראית כמו כל מה שהמין האנושי שם תחת הקטגוריה "הגזמה פרועה".

אבל יש תמונות שמזכירות שאפשר לרגש גם עם מינימום השקעה, ולב אחד גדול.

אנה קיי (קרן זרקה) חורף 07 

סטיילינג: אורי גלעדי

צילום: עמית ישראלי.