שתיים מכאן

מסגריות נגמלתי, מאלכוהול נגמלתי, מטוויטר, סמים, פוקר ופסוקו של יום נגמלתי. רק מצבע מאכל אני לא מצליחה להיפטר. מה לעשות שהוא כל כך....צבעוני(:

נערה חולמנית

הורים יקרים, שימו לב במה צופים הילדים שלכם כשאתם לא בבית. זה עלול להיגמר לא טוב. למשל, הילד יחליט שכשהוא יהיה גדול הוא רוצה להיות קאבוי, לוחם חלל, מאלף אריות, או לפחות לצבוע את השיער לורוד.

אבל למה לדבר על הילד, הילד הזה הוא אני. כל מה שרציתי להיות כשהייתי קטנה, בימי ראשון בשבע בערב, זה להיות ג'יג'י. נסיכה שנראית כמו ילדה רגילה (עם שיער ורוד, זה נחשב רגיל במנגה) כשבעצם יש לה כוחות על.

ג'יג'י, הידועה בשאר העולם בכינויה מינקי מומו, היא נסיכה מארץ החלומות, שנשלחת לעולם שלנו כדי להזכיר לנו את החלומות שלנו, ובכך להציל גם את ממלכתה הקסומה, שנמצאת בסכנה. על כדור הארץ היא לובשת צורה של ילדה בת 10, יש לה כלב ענק, ציפור קטנה וקוף, וגם רכב שהופך להליקופטר בשעת הצורך. אין כאן הרבה אמינות אבל יש פה טונות של קסם, במיוחד כשהסדרה משודרת בלי דיבוב ואני בת 7 (או עשר, או כמה, לא זוכרת כבר), ולא מבינה מילה.

הנה היא. איזה בובה.

נערתנו מצויידת, בנוסף לכל הנ"ל, גם בתליון קטן וערמומי על צווארה. משיכה קטנה בשרשרת, ומקל הקסמים נשלף ממנו. ג'יג'י צועקת בשפה הידועה רק לה תוך שהיא מציירת מעגלים באוויר. ה"אוויר" הוא כמובן מין מקום ביניים מדהים כזה, מלא צבעים וזיקוקים. ואז נגלית צלילית גופה החדש, כבר לא ילדה. אחר כך חצי עירום פוטוגני (בחיי), ואז קלוזאפ חטוף ושובבי, ואז....

ואז היא הופכת לכל דבר שהוא, תמיד לוהט ונחשק:

והדמות שהותירה עליי את הרושם הגדול ביותר, אי אז בילדות -

ואני שואלת, זה תוכנית לילדים זה?

ג'יג'י מצילה את העולם ואני אסתפק בשאיפה קטנה יותר: אני רוצה את המלתחה שלה. 

אם שואלים אותי באיזה סרט אני חיה, התשובה תהיה "בסרט מצויר". ועדיף מנגה. ועדיף משהו שכולל חליפה צמודה, חללית צמודה, ושיער צבעוני.

מה צריך לעשות כדי להיות דמות אנימה? עיניים גדולות, צ'ק. שיער בצבעי סוכריה, צ'ק. אף קטן, טוב, זה כנראה כבר לא יהיה לי בגלגול הזה.

את עניין הצבע הגשמתי לפני כמה שנים, זה החלק הקל:

חוץ מכל הנ"ל חלמתי גם שיהיה לי מין מג'יק סטיק כזה. והנה הגיע גם תורו של החלום הזה. לפני כחודש פניתי לנטלי החמודה מהבלוג Plushable וביקשתי ממנה שתכין לי שתי שרשראות וסיכה לפי תמונות מקוריות מהסדרה. אחרי הרבה אימיילים לפירוט מקסימלי קיבלתי את הקופסה שלי!

והוא אמנם לא עושה קסמים, הקטנצ'יק, אבל הוא הוא נורא יפה. קלטו:

הסיכה

וכמה תמונות עם כלבה שגונבת ת'הצגה

מחוות לגיבורת ילדותי (ונעורי, ובגרותי)

 לפעמים חלומות מתגשמים. אל תשכחו לחלום.

ועכשיו להגרלה!

החנות של נטלי מקסימה, הצצתי ונפגעתי. רציתי הכל. אבל במקום לקנות לעצמי הכל קניתי שני פריטים שאשמח לחלוק איתכם (בעיקר איתכן, למען האמת). שני זוגות העגילים החמדמדים האלה יוגרלו בין המנויים (זוג אחד למנוי), אז הירשמו נא.

קצת קרדיטים:

חולצה הוניגמן

חצאית במכירה אצל תמר קרוון

תחתית חישוק סלון כלות באלנבי

נעליים H&M

קשת קינג ג'ורג'

כלבה סאלי

תודה לשני נאמני הבלוג, יוסי על הצילום היצירתי וא' על הפיטשופ הסבלני.

יאללה להירשם למנוי.

את החצאית שלהלן פגשתי במכירה אצל יעל שנברגר (אגב, לופט חלומי בבנין תעשייתי מגניב. מוכרת?)

היה כתוב 'פריטים במחירים של 5-100 ש"ח, למעט פריטים נדירים', שיעלו יותר. כמובן שהחצאית הזאת היתה פריט נדיר. עתיקה ויפה ורקומה בקש צבעוני. לא חשבתי להניח לה לחמוק ממני. אם כבר אובססיות, אז עד הסוף. 

בקופה גם המוכרת התקשתה להיפרד ממנה, אז הבטחתי שאטפל בה יפה + תמונות.

אה, והיא כבדה. מאד. אבל זה מה שעושה את ההליכה בה, להתהלכות (:

תודה רבה ליוסי על הצילום!

וכמה תקריבים...

"סימנים של אוהבים הם אור וצבע" (עפרה חזה בהופעת בכורה בבלוג), ואני אומרת - סימנים שאוהבים הם אור וצבע. ואני אוהבת-אוהבת-אוהבת! אז השבוע לא התעצלתי והטרחתי עצמי עד לפרוייקט של גינדי כדי לעמוד מתחת לזרקורים ורק הצטערתי שאין עליי כסא נוח ובירה (יתוקן). 

תכף זה יהיה מתקן קפיטליסטי לבעלי יכולת, ואני אצטער שכתבתי את הפוסט הזה. בינתיים מדובר במגרש חניה ענקי ובמרכזו כלוב אורות (ושומר {כנראה} שיושב למרגלותיו על הרצפה ומתקן משהו{??}). זה כמעט סוריאליסטי ולגמרי מקסים וכרגע זה אולי המופע הכי טוב בעיר. כשמדובר בצבעים ואורות אני כל לך איזי...

תנו לי תנו לי רוקנ'אור!

אז אחריהחגים כבר כאן והשיחה הנפוצה במחוזותינו היא איך להוריד מעלינו את הצמיגים. שזה יפה, כי בחודשיים האחרונים מדברים סביבי רק על מזג האוויר; בהחלט הגיע הזמן לשנות נושא.

דרך מצוינת לקבל השראה היא לצפות בסרט הותיק footloose שמדבר על מוזיקה וריקודים (הדרך המועדפת עליי להזיע) אבל בעצם הרבה יותר מזה מדבר על ג'ינסים צמודים וכמה נפלא אפשר להיראות בהם. להלן -

נציג התביעה מס. 1, מר קוין בייקון

 משמאל - איך כן, מימין- איך לא

ואפשר גם- מימין תמונת הלפני, משמאל תמונת האחרי

אוכפים לוהטים

ונציגת התביעה מס.2, לורי סינגר

הג'ינס הנכונים לעמוד בהם מול רכבת דוהרת-

או לרקוד לפני המכונית שלך

ווף.

חוץ מזה הסרט כולל המון ממתקים, למשל-

young שרה ג'סיקה פרקר, שמופיעה גם היא בסרט ואיתה תנועת ליקוק הלשון המפורסמת, כבר מאז -

הדרמטיות-

וחוש הסטייל הדעתני-

**המון חולצות מצוינות**

ומראות ערב ובוקר לג'נטלמן המהוגן-

וככה הסרט מתחיל:

וככה הוא נגמר

אורות!

מסיבה!

ועכשיו תורכם.

מושחת או בסיסי? צבעוני או מאופק? מסיבה של זחל זחלילים או תה מנחה?

אפשר גם וגם....?

צילום: Carmen Troesser

הביאה לידיעתי: Krisatomic

חצי מהזמן (חיים, כאילו), אני רק רוצה להסתובב עם זר פרחים ענק על הראש שלי. בחצי השני אני חושבת על אוכל. כך עוברים הימים.

אני אוכלת לא רע, אבל עוד לא מצאתי בי אומץ לצאת לרחוב עם עציץ על הראש. מצידי טי שרט וג'ינס ועציץ. באמת לא צריך יותר כלום.

עד אז אני מתנחמת בתמונות מתצוגות אופנה, שם הכל יכול לקרות (ובכובעים של פיליפ טרייסי). ובמיוחד אני מאוהבת בפרחי הנייר החד פעמיים של שאנל 2009, שעוד לא נרגעו לי מאז, ובטח ימשיכו לספק לי רגעי נחת עוד הרבה זמן.

שבועות! חג לבן ופרחוני(: שימו לכם עציץ על הראש. אם לא עכשיו אז מתי?

(אלוהים, כמה יופי בבנאדם אחד! עוצרת לי ת'נשימה זאתי)

שבהם כל מה שאני רוצה הוא לעלות לגג עם תחפושת הארנב שלי ולעשן איזה סיגריה טובה מול הנוף הרטוב והיפה של העיר.

וכאן מתחילות הבעיות.

אין לי תחפושת ארנב ואני לא מעשנת. הגג של הבנין שלי נעול (בדקתי), והעיר שתיגלה ממנו כוללת הרבה גגות אחרים מלאים דודי שמש, מדרכות כעורות וכבישים מפויחים.

והגשם? אפילו בחורף הוא מתחמק מאיתנו.

תודה לאל על הבלוגים וקצת פחות תודה לו על הזיכרון שנטע בי, שלא מצליח להיזכר גם תחת איומים מאיפה הנהדרת הזאת כאן למטה לקוחה.