כבר שנים שאני עוקבת אחרי עבודתו של המעצב רון ארד, ופעם אחת גם עקבתי אחריו לחו"ל. אבל בדיוק בשבוע בו הייתי אני בלונדון הוא בילה בפריז, וחזר ביום בו אני טסתי בחזרה לארץ. שלוש פעמים במהלך אותו שבוע ביקרתי בסטודיו שלו וישבתי על כל הכסאות ומיששתי את הרצפה ותחקרתי את המזכירה וקראתי המון כתבות מתוך ההיצע שעומד בספריית הספירלה המפורסמת שלו, בכניסה לחלל התצוגה.
היום נחנך בחולון מוזיאון העיצוב שהוא תיכנן. גם מוזיאון עיצוב (סוף סוף), גם רון ארד בקרידיטים? מה אפשר עוד לבקש. אז זהו, שאפשר לבקש, ולקבל, שורה של מעצבי על שיעלו אליו לרגל, יתנו בכבוד ויציגו תערוכות. בין הבאים, אינגו מאורר הגרמני, מעצב תאורה, שגם עבודות שלו, כמו של ארד, מרגשות אותי ברמות שדורשות הפעלת מנגנון סינון כניסת ילדים לבלוג.
המוזיאון ייפתח למבקרים ב4 במרס. אבל ביום שני הבא, ב1 לפברואר, אם תירשמו מספיק מוקדם ואם יש לכם עבודה שאפשר להבריז ממנה (לי לא), תקבלו שש שעות (!) של מעצבי על, יין וסיורים.
הנה אתר המוזיאון. דפדפו, דפדפו.
הנה תמונות
עוד לא הייתי שם מן הסתם, וכל מה שיש לי זה תמונות, ואם להיות קטנונית אז מהזווית הזאת הוא מזכיר לי קצת מידי את הגוגנהיים אבל מעבר לזה אני אוהבת נורא את הספירלות של ארד ואת המקומות המופלאים שהן לוקחות אותך אליהן אם אתה רק מרשה להן. עיין ערך מרכז גולדה לאומנויות ת"א, שאין ילד שלא אוהב להתגלצ' על כל שפעת האלכסונים שהוא מציע, ואין מחמאה גדולה מזו למעצב.
(הגוגנהיים, ניו יורק)
ובחזרה אלינו:
אני אוהבת את מראה הספינה שלו. מקומות כאלה עושים לי חשק להיכנס אליהם ולזכות בחיבוק של המבנה.
הדמיה1
הדמיה2
הנה 3 דקות ראיון עם ארד מתוך וואלה.
כבר ציינתי שאני חולה (גם) על הכובעים שלו? לא החלטתי אם הוא נראה יותר הומלס או יותר ליצן. אוהבת!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
