את החצאית שלהלן פגשתי במכירה אצל יעל שנברגר (אגב, לופט חלומי בבנין תעשייתי מגניב. מוכרת?)

היה כתוב 'פריטים במחירים של 5-100 ש"ח, למעט פריטים נדירים', שיעלו יותר. כמובן שהחצאית הזאת היתה פריט נדיר. עתיקה ויפה ורקומה בקש צבעוני. לא חשבתי להניח לה לחמוק ממני. אם כבר אובססיות, אז עד הסוף. 

בקופה גם המוכרת התקשתה להיפרד ממנה, אז הבטחתי שאטפל בה יפה + תמונות.

אה, והיא כבדה. מאד. אבל זה מה שעושה את ההליכה בה, להתהלכות (:

תודה רבה ליוסי על הצילום!

וכמה תקריבים...

חצי מהזמן (חיים, כאילו), אני רק רוצה להסתובב עם זר פרחים ענק על הראש שלי. בחצי השני אני חושבת על אוכל. כך עוברים הימים.

אני אוכלת לא רע, אבל עוד לא מצאתי בי אומץ לצאת לרחוב עם עציץ על הראש. מצידי טי שרט וג'ינס ועציץ. באמת לא צריך יותר כלום.

עד אז אני מתנחמת בתמונות מתצוגות אופנה, שם הכל יכול לקרות (ובכובעים של פיליפ טרייסי). ובמיוחד אני מאוהבת בפרחי הנייר החד פעמיים של שאנל 2009, שעוד לא נרגעו לי מאז, ובטח ימשיכו לספק לי רגעי נחת עוד הרבה זמן.

שבועות! חג לבן ופרחוני(: שימו לכם עציץ על הראש. אם לא עכשיו אז מתי?

(אלוהים, כמה יופי בבנאדם אחד! עוצרת לי ת'נשימה זאתי)