לב מרשמלו.

צילום ופיטשופ, א'.

לפעמים שתי דקות משנות לך את החיים.

ואם להיות לרגע  ק צ ת  פחות דרמטית, לפעמים שתי דקות עושות לך מה-זה טוב על הנשמה, וממשיכות להישאר שם בירכתי המוח ולהמשיך להשפיע בדרכן גם על שאר החיים. אני מדברת, כמובן, על שתי הדקות בהן טום הנקס הצעיר מקפץ להנאתו על פסנתר ענק בחנות צעצועים בסרט ביג.

קשה להפריז בחשיבותה של הסצנה הזאת בחיי.

מאז שראיתי אותה רק רציתי כזה. כזה פסנתר, כזה לנגן, כזה חיים מלאי צעצועים. כזה ילדות מבוגרת או מבוגרות ילדותית.

שני האחרונים הצליחו לי מעל המשוער. על התווים ויתרתי אחרי כמה שיעורים.

זו סצנה מקסימה, מלאת חיים, הומוריסטית, הוליוודית לעילא.

לא רק בגללה אבל בהחלט גם בהשפעתה, הבית שלי מלא בצעצועים. ואינשאללה תאכלס אותו יום אחד גם מכונת פחיות, כמו ההיא בסרט. בלופט תעשייתי גדול ומואר, כמו בסרט. אולי בין לבין אני גם אתבגר. 

יו טיוב מלאה בנגני פסתרי שכאלה, לרוב צמד (הנה אחד שחיבבתי במיוחד) לבוש בשחור על רקע קניון ענק והמוני ילדים צוהלים. ואני שואלת, דוכנים, עגלות ומוזיקת מעליות כבר יש בקניונים בארץ, אולי מישהו מוכן לארגן גם איזה פסנתר?

שבת שלום.

השנה, חוץ מאשר לדגל, התחפשתי גם לילדה טובה.

שארית חג שמח לחוגגים, והלוואי שכל השנה נצליח לשאת איתנו את אווירת העצמאות שזרחה עלינו היום.

חולצה לבנה ישנה  שמלה נמצאה ברחוב  קשת דיווה  נעליים רוקט דוג  ארנק אקססוריז

בנין חברת החשמל, ת"א

והנה גם עזריאלי, צילום של א'.

קצת מהשבוע האחרון:

במוסף סגנון (8.4.10) של מעריב קורא איתי יעקב לנסח את כללי האתיקה של התחום החדש והמתפתח, בלוגי אופנה.

לי זה נשמע קצת מיתמם כי כתבי אופנה 'רגילים', אלה שכותבים בעיתונים המסורתיים ולא בבלוגים 'החדשים', מוזמנים לתצוגות, השקות ופתיחות,  ומקבלים פריטים כדי לכתוב עליהם במדוריהם, ומעולם לא קראתי בכתבות אופנה פתיח שאומר "את הקרמים האלו קיבלתי בחינם" או "אני מכיר אישית את המעצב ושמחתי שהזמין אותי לתצוגה שלו". זה ברור וזה ידוע ומקובל. אלה לא רק הברכות הבודקות למינהן שזוכות לשניצלים חינם במסגרת בדיקת המוצר. גם בתוך כתבות רגילות בעיתון מסתתרים הרבה חינמים. אבל איכשהו, מבלוגרים מצפים להיות יותר אותנטיים ופחות ממוסחרים.

אבל גם בלוגרים הם בני אדם וגם הם רוצים להרוויח מהדבר שאותו הם אוהבים לעשות. וגם הם לא אומרים לא למשקפי שמש חדשים.

כשקראתי את הפוסטים על משקפי השמש תחת כל בלוג רענן היה לי ברור, גם בלי שזה נכתב, שבעל הבלוג זכה בזוג משלו (בכל זאת, אינטליגנטית...) וכשדר מצטלמת לH&M ברור לי שבתום הצילומים לא יקחו ממנה את הבגדים (טעות! השאירו בידיה רק שמלה אחת מתוך כל המבחר שלבשה בקליפ).

אני לאו דווקא מצפה מבלוגרים שיכתבו שהם קיבלו משהו בחינם או את צמד המילים השנוא "תוכן שיווקי". אני סומכת על עצמי שאדע לזהות כשיופיע תוכן שיווקי, כמו שזיהיתי עד עכשיו. ואני סומכת על הקוראים שידעו מתי בעל הבלוגר עובד בלקבל מתנות ומתי הוא כותב בשביל הכייף ונהנה מהטבות נלוות. והם יצביעו ברגליים. לבלוגרים לא שווה לאבד קהל מעריץ בשביל שמלה בחינם.

אבל זו באמת רק דעתי. אולי עדיף שלטובת הסדר הטוב יהיו כמה כללים בלתי כתובים כלשהם. (אם כי בשביל מה?! אם כי.)

במדורה המקסים בעיתון העיר (וגם בוואלה אופנה) מתקנאת תמר קרוון באליקס, מהבלוג the cherry blossom girl על שהיא מסתובבת בעולם בין תצוגות-אופנה-שורה-ראשונה , פריטים של מעצבי על ושיק מטורף והיא מצלמת אותם ואותה לבלוג היפה שלה. ואני אומרת, תמר, תעמדי בתור. אני קינאתי בה קודם!

חוץ מזה תמר בעצמה מהממת ולא נראית יום מעל 25 ו בא לי להציע לה חברות. למישהו יש ת'פייסבוק שלה?

 

אליקס מימין ותמר משמאל

וחוץ מזה חייבים לפרגן לשלי ולעפר על מגזין האופנה החדש שלהן fashion forward שהולך ומשתבח מגליון לגליון! ושאני כבר שעה מנסה להיכנס אליו כדי ללנקק אך המחשב שלי מסרב משום מה. אז הנה לראשונה בהסטוריה פרגון בלי לינק. לא בשביל זה המציאו את האינטרנט.

עבר נצח מאז פסח אבל רק עכשיו התפניתי לכמה תמונות....

המכירה אצל נוגה היתה מוצלחת מאד. הרבה בגדים, הרבה אנשים ושמחה כללית. העליתי בחכתי חגורה ואוברול (איך אפשר בלי אוברול?), אבל בבית הסתבר שאצטרך לרזות בשבילו איזה 12 קילו. אז התחלתי לרזות, נו מה? אוברול טוב לא מפספסים.

בניגוד כמה מאיתנו, נגה פוטוגנית להפליא

משם המשכנו, א' צלם הבלוג הנאמן ואני, לסיבוב בתל אביב. וכמו תמיד, לא משנה לאן נלך, בסוף תמיד נפגוש את אריה הסמטאות.

תמיד טוב שיש אריה מאחורייך. על כל צרה.

את החולצה, המכונה מאותו יום והלאה "הקווקזית", קיבלתי מאמא של חברה.

את הווסט שבתמונה תכננתי להעביר למכירה שעורכת נגה סדן. קיבלתי אותה מאמא של חברה והיה ברור שהוא יפה ומיוחד אבל לא אצליח למצוא לו מקום אצלי.

מידי פעם מדדתי אותו, והערב, כשסידרתי את הבגדים בשקיות נפרדתי ממנו שוב וזהו!

ואז התחרטתי (:

אז בינתיים הוא נשאר אצלי. אבל שלוש שקיות אחרות כבר מחכות להישלח לנגה. מה איתכם?

תודה לא' על התמונות.