איפשהו בצ'לנוב עמוס האופנועים והעשן והערב רב הזה של כל הדברים האלה שמוכרים בו, ובכן, באמצע הרחוב הזה מישהו (מישהי?) טרח לצייר לב. עשוי נצנצים. בתכלת תינוקות.
שאלוהים יברך אותו.
חיפשתי משהו מנצץ בארון שלי כדי להתאים ללב הנהדר הזה וכל מה שהצלחתי למצוא, לגודל השערוריה, זה רק את הקשת הזאת! זה ממש דורש תיקון.... ובזאת החל המסע למציאת פריט הנצנצים המנצח.
האוברול נמצא ברחוב, החולצה עלתה 10 שקלים בשוק בצלאל, הקשת כנ"ל (בקינג ג'ורג'), והאולסטאר החבוטות שלי, בחישוב מצטבר של הימים שבהם נעלתי אותן עד כה, עלו לי שקל ליום...
תודה לא' על התמונות! שבוע מנצנץ לכולם!
אוברול, פרט.
וכשמצטלמים ברחוב קורים כל מיני דברים כאלה
*
לנצנץ ולשמוח, לאונרד ברנשטיין
לנצנץ ולשמוח, גרסת המילים (ויש המון מילים בשיר הזה)
חצי מהזמן (חיים, כאילו), אני רק רוצה להסתובב עם זר פרחים ענק על הראש שלי. בחצי השני אני חושבת על אוכל. כך עוברים הימים.
אני אוכלת לא רע, אבל עוד לא מצאתי בי אומץ לצאת לרחוב עם עציץ על הראש. מצידי טי שרט וג'ינס ועציץ. באמת לא צריך יותר כלום.
עד אז אני מתנחמת בתמונות מתצוגות אופנה, שם הכל יכול לקרות (ובכובעים של פיליפ טרייסי). ובמיוחד אני מאוהבת בפרחי הנייר החד פעמיים של שאנל 2009, שעוד לא נרגעו לי מאז, ובטח ימשיכו לספק לי רגעי נחת עוד הרבה זמן.
שבועות! חג לבן ופרחוני(: שימו לכם עציץ על הראש. אם לא עכשיו אז מתי?
(אלוהים, כמה יופי בבנאדם אחד! עוצרת לי ת'נשימה זאתי)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
