Life as we know it

כן נו..אני כותבת...חרא..אבל כותבת..

בנסיעה...

יהודי

איש

עייף ותשוש

הולך ברוטשילד

ורואה נכה צה"ל..

על הספסל, מולו

יושבת ניצולת פיגוע..

אני, העייף

אני, התשוש..ומאחוריי..

כורעת דתייה שכולה על ברכייה

ורץ אליה בעלה

שלסבול עוד לא רוצה..

לא יכול..

היישות העליונה

הייאוש

הם שגורמים לו לומר, להתפלל

כל יום ויום

"יהודי הוא יעודי", הוא אמר

עלה לי חצי חיוך על הפנים

ודמעה ירדה..

חתולה שחורה עברה וייללה...

לבדי עם עצמי...

אין לכם לפעמים את ההרגשה שאין לכם אף אחד?

למרות שאתם אוהבים המון אנשים ומדי פעם הם גם אומרים לכם

שהם אוהבים אתכם..

לא יודעת..כמו כולם..יש לי פשוט ימים רעים...

והיום לבד לי...

מאז שנפרדנו..לא יודעת..הכל כלכך מסובך..

מלא ב..בולשיט רגשי...

ובא לי פשוט לבכות על מישהו...

שיחבקו אותי עד שכל הבכי של אותו הרגע יצא...

מוסיקה...כן...יהיה בסדר...לא? \:

טוב..אז..

מחקתי את כל הפוסטים שהיו פה...

הכל היה ישן ומעופש...

ובעיקר לא קשור לחיים שלי כמו שהם עכשיו...

ו..הגיע הזמן לחידוש הבלוג...כיוון שנטשתי אותו...

נתראה :)))

שבת שלום לכל המאמינים והמכבדים :)))