צא מהחיים שלי ילד ועל תחזר! לא! שלא תחשוב על זה.... אני בחיים אבל בחיים לא אסלח לך....אתה כבר יודע,אני לי מה לומר לך..... עכשיו,ברגע זה, כשאני חולה כאן ,בבית ואתה, נהנה לך בבת הספר!
עכשיו.... תחשוב על זה... ותעוף... מצדי לשמיים לא הכפת לי... אבל תעוף...
אתה מבין, הרסת לי הכל.... אתה יודע את זה... כולם חושבי שאני אוהת אותך.... זהו זה כל מה שהם חושבים עלי
לא שמים עלי.... למה שיזמינו אותי למסיבות? למה שיתיחסו אלי יותתר מיחס לאויר? אה?
אני רוצה לדעת...
זה היה בגלל אתמול.... פשוט לא! לא יכולתי לסבול כשחברה שלי, כולה דמעות מתקשרת אלי...אני חולה לא יוכולה לעשות כלום...
אז היא מתקשרת אלי.... מה היא אומרת? היא אומרת שהיא הזמינה את כל הכיתה למסיבה ומה?
מי שם עליה? למרות הכל שהיא פי מאה יותר מקובלת ממני? אז מה? מי שם עליה? היא הרי חברה הכי טובה שלי...
אז רצתי לרחוב יכפה מהמיטה אליה.... חיבקתי אותה.... נחמתי אותה... אמרתי לה:
"נועה... תסתקלי לא רק על המקובלות ועל תקנאי... את ממש אבל ממש מלכת הכיתה לעומתי, או לעומת
הילד הזה"
הצבעתי על ילד שהוא די חנון, אז מה?
"תסתקלי עליו ניראה לך הוא לא קנאה בך? הוא לבד! כל הזמן"
ואז היא הבינה... וחשבה על זה.... כן ידעתי שהיא תבין! אותו נשמה כמו לי יש לה...
היא מבינה אותי! כימעט היחידה....
וכשהלכנו להביא את הסוודר שלה מהשולחן שכולם היו שם... מי שם עלינו?!
מי?! הוא? שיצא מהחיים שלי לעזזל!!
לא צריך אותו, הוא איחר, ובגדול אם הוא רוצה לנחם אותה...
אם הוא בכלל שם לב... כי אף אחד, אף אחד! לא שם לב אלינו בכלל...
לא יכולתי כבר להחזיק את עצמי בידיים ורצתי הביתה ובכיתי...
אולי לא באמת אבל בלב! בנשמה... בכל מקרה אני בנאדם!
ונישארו לי שתי חברות שבאמת קולטות מה קורה לי בחיים!
טוב לפחות שתיים... זה טוב בשבילי... ילדה, בגיל העשרה, לא מבינה כלום, לא מאוהבת באף אחד, עברה חביות קשות מכיתה ג'(שלא תחשבו אני לא בכייתה ג' כן?)
לא יוכולה לישלוט בעצמה, עם שתי חברות טובות, וילד שלא יוצא לה מהחיים... איזה חיים מקוללים?
אבל אני יודעת.... פשוט יודעת.... ומחכה שהכל אבל הכל ישתנה!
כינוי:
מאוהבת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
