~סיפורים בהמשכים!~

שאאלום :)

אני באמת מצטערת על העיקוב [-וכן ,לצערי היה אחד כזה XD]

פשוט די נתקעתי על הפרק הזה כי לא הצלחתי לכתוב אותו כמו שרציתי.

ציפיתי שיצא לי הרבה יותר טוב ובגלל זה גם שכתבתי אותו כל כך הרבה פעמים.

טוב ,זאת התוצאה הסופית.. אני מקווה שתואהבו אותה D:

*תופיםתופיםתופים* פרק 15 :P

פרק 15-חטיפה חלק ג'.

"ביי אמא." יצאתי מהבית. מחשבות רבות רצו במוחי. החלטתי לברוח מהכל בדרך שבה אני בורחת כל פעם והוצאתי את הMP שלי מהתיק. הדלקתי אותו ,דחפתי את האוזניות אל תוך אוזניי והמשכתי לכיוון בית הספר ,מנותקת מהכל ,כולל מהמכונית השחורה שנסעה אחריי מהרגע בו יצאתי מביתי.

~

"אנחנו רואים אותה." הוא הרים טלפון קצר לליאו דניאלוב ,מודיע כי איתרו את המטרה הבאה שלו.

"יופי ,תחכו קצת עד שהיא תכנס לאיזה פנייה או סמטה ואז תתפסו אותה. רק שימו לב שהיא לא חושדת." ליאו ענה קצרות וניתק.

האיש הצביע עלייה ואמר לנהג ,"ישר אחריי הבלונדינית. בסמטה הבאה אנחנו נלכוד אותה." אמר ודפדף בניירות שהדפיס כשעתיים מוקדם יותר באותו בוקר ,קורא מאט על רותם.

~

 כעשרים דקות מאוחר יותר:

המכונית הכסופה נעצרה על יד בית משפחת כהן. ערן ,רפאל ואנשיו ירדו והמכונית נסעה בכדי לא לעורר חשד. ערן דפק על דלת הבית ולאחר כמה שניות הדלת נפתחה ואורלי עמדה בפתח.

"אה ,כן ערן.." היא הייתה מופתעת לראות אותו מוקדם בבוקר בדלת ביתה ,מלווה בחבורת אנשים שלא הכירה כלל.

"אורלי ,רותם ורוני בבית?" ערן ורפאל נכנסו ואחריהם ארבעת הבריונים.

"נחמד לדעת שאתה גם מודיע לי שאתה מגיע ,ועוד עם אורחים." אורלי הזמינה את כולם להיכנס ולהתיישב בסלון. "ורוני בבית אבל רותם כבר יצאה."

"היא יצאה?! לפני כמה זמן?" ערן שאל מודאג.

"לפני חצי שעה בערך.. לפי ההשארה שלי היא כבר אמורה להיות בבית הספר." אורלי הגישה לבחורים כוסות מים.

"תודה על המים ,גברת כהן." רפאל הודע ולגם מהכוס. למשמע ה-'גברת כהן' אורלי זזה במקומה באי נוחות מסויימת.

"בבקשה." חייכה לבסוף.

"אנחנו צריכים לבדוק שהיא בסדר." ערן הרהר לרגע ,"רפאל ,אני רוצה ששני בחורים  הישארו כאן ושניים אחרים ייסעו איתנו לבית הספר."

"למה? ערן אתה מוכן להסביר לי מה קורה כאן?" אורלי התיישבה על הספה הקטנה מולם וציפתה למוצא פיו של ערן.

"טוב ,אנחנו משערים שליאו ירצה לחטוף גם את רוני ורותם." רפאל הסביר במקום ערן.

"אוקיי.. ו..?" אורלי ציפתה להמשך. למרות שניחשה אותו כבר לבד.

"אז אנחנו כאן בשביל לשמור עליכם. זה הכל." רפאל נשען לאחור על הספה והביט באורלי.

"טוב , נראה לי שאתם באמת צריכים לנסוע לבית הספר." אורלי קיפצה שפתיים. הייתה לה הרגשה לא טובה במיוחד.

"טוב ,שניכם-" רפאל קם והצביע על שניים מהבריונים ואלה ישר קמו ,"באים איתנו. שניכם נשארים פה אבל ככה שאף אחד לא ידע שאתם כאן ,ברור?!" רפאל לחץ את ידה של אורלי ,"זה בסדר ,נשמור עלייה. ותודה על האירוח." ופנה לכיוון הדלת.

"תודיעו לי מה קורה ,טוב?!" אורלי ליוותה אותם לדלת ונעלה אחריהם.

~

10 דקות מוקדם יותר:

"הינה ,היא פונה." האיש אמר לפתע והנהג נכנס לרחוב הצדדי אליו פנתה רותם.

"תחנה את המכונית. יאלה בחורים ,עושים את זה זריז ובלי בעיות." המכונית נעצרה ושלושה אנשים לבושים שחור יצאו מתוכה עם אקדח הרדמה.

~

פניתי אל רחוב בלום ,קיצור דרך לבית הספר. בעוד אני פונה שמעתי חריקת גלגלים מאחורי ולאחר כשנייה הרגשתי ידיים תופסות אותי וחוסמות את פי. נפלו לי האוזניות ושמעתי מילים אחרונות-"לילה טוב נסיכה." ואז הרגשתי איך משהו חד ננעץ לי בצוואר. מאז אני לא זוכרת כלום.

~

"היא אצלנו!" הוא התקשר לליאו ,להודיע כי הצליחו במשימה.

"מצויין. הרדמתם אותה?" שאל ליאו ,מרוצה מעצמו.

"ברור אדוני." האיש חייך לעצמו.

"יופי. הביאו אותה לחווה." הורה וניתק. הוא התרווח על הספה בבית החווה ולגם מכוס הוויסקי שלו. מורן נכנסה לחדר והתיישבה על ידו ,"הם הצליחו?" שאלה בעיניים זורחות וחיוך זדוני.

"ברור שהם הצליחו. בשבילי עובדים רק הטובים ביותר." חייך והושיט למורן כוס וויסקי. הם שתו לחיים ומיד אחר כך נסחפו לנשיקה תשוקתית וסוערת.

~

"תחנו כאן וצאו לסיור בבית הספר." רפאל פקד על אנשיו ואלה יצאו מהמכונית החונה.

ערן ורפאל בינתיים פנו לכיוון בית השומר ,לברר עם רותם נכנסה לבית הספר.

"סליחה אדוני." ערן דפק על חלון בית השומר שישב וקרא בנחת עיתון 'ידיעות אחרונות'.

"כן." קם השומר על הרגליים והתפנה אליו.

"האם נכנסה לבית הספר ילדה בלונדינית כזאת. לומדת בכיתה י'?" ערן הביט בו בחשש קל.

"רותם?.." שאל השומר בפליאה.

"כן. האם ראית אותה מגיעה לכאן הבוקר?" שאל רפאל הפעם.

"לא ,מצטער. היא לא הגיעה כבר כמה ימים ,הילדה." השומר הניד בראשו לשלילה.

"טוב ,תודה. רגע ,לפני כמה זמן התחילו השיעורים?" שאל ערן.

"לפני כחצי שעה אני חושב." הביט השומר בשעונו.

"טוב ,תודה." רפאל וערן התרחקו מבית השומר ,על פניהם הבעה מודאגת.

"למה היא לא נמצאת כאן?! רפאל ,אני מודאג." ערן התהלך מצד אל צד.

"ערן תירגע. לא יכול להיות שליאו הקדים אותנו." רפאל הוציא את מכשיר הפלאפון שלו וחייג אל שני הבחורים שלו ,שסיירו בבית הספר.

"יש זכר לילדה?" שאל.

"טוב ,תחזרו אל השער." אמר וניתק. "הם לא ראו אותה." רפאל נאנח.

"מובן שהם לא ראו אותה! היא לא נכנסה לבית הספר כלל וכלל!" ערן החל לדאוג מאוד.

ואז לפתע ,הפלאפון שלו צלצל. מספר חסום.

"כן." ענה בקול מודאג.

"ערן ,שלום לך. בוקר אור." ליאו נשמע מהצד השני ,מחוייך.

"מי זה?" ביטא רפאל בלחש.

"ליאו." ענה ערן קצרות. "בוקר מושלם פשוט. ליאו ,מה עשית?" ערן התפרץ.

"אה ,אז אני מבין שגילית על ההפתעה הקטנה. חבל ,חשבתי להפתיע."

"ליאו ,איפה רותם??" ערן נשמע מאיים.

"היא בידיים טובות ,אל תדאג." ליאו חייך ,"אתה היית צריך להקשיב לי מתי שעוד הייתה לך הזדמנות ואז לא היינו מגיעים למצב כזה." נשמע רציני ומאיים לפתע.

"מה?! איך?! מתי?! ליאו ,אני נשבע לך-אני מוצא אותך וזה הסוף שלך!" ערן צרח אל תוך השפרפרת ודמעות עצבים החלו לזלוג מעיניו.

"בהצלחה עם זה!" ליאו אמר וניתק!

"הוא חטף אותה! הוא הספיק לפנינו!" ערן צעד בעצבים אל המכונית. הם נכנסו ונסעו לבית משפחת כהן.

~

"נו ,יש חדש?" אורלי שאלה כאשר נכנסו ערן ,רפאל והבחורים לבית. היא ראתה את ההבעה הקודרת על פניהם והבינה לבד. דמעות החלו יורדות מעיניה והיא עלתה במהירות לחדרו את רוני. היא התפרצה ונפלה על מיטתו ,בוכה.

"אמא?" שאל רוני מנומנם.

"אמא ,מה קרה?!" קם במהירות כאשר הבחין בדמעות בעיניה.

"רוני ,מתוק שלי.. זה.. זה אסון!" החניקה מילים בין הדמעות.

"אמא.." הוא חיבק אותה ,"מה יש?" שאל ,מודאג מאוד.

ערן ,רפאל ואנשיו נעמדו בפתח החדר. רוני שלח מבט ואיתר את ערן. הוא קם בעצבים מהמיטה ,תופס את ערן בחולצתו ומרים אותו ,"מה עשית?!" שאל במבט מאיים ,רצחני כמעט.

"אני.. אנ.." ערן גמגם.

"רוני ,תעזוב אותו. הוא לא אשם! רותם.." אימו אמרה ,"רותם נחטפה.." היא החלה לבכות שוב.

"היא מה?!" רוני לחש בקול חנוק עצבים ,נותן לדמעות לזרום החוצה.

"כוסעמקקק!!!!!!!" רוני דפק צרחה נוראית והטיח את ערן בקיר ,"זה הכל בגללך ,חלאה!" דופק לו אגרוף בפנים. הבחורים של רפאל עצרו אותו מלהרוג במכות את ערן!

"תעזבו או-תי!?... כוסעמק.. תעזבו!.." הוא ניסה להשתחרר ולבסוף התמוטט על הרצפה ,"זה לא יכול להיות! זה פשוט לא.." רוני הטיח אגרוף ברצפה ונישען על הקיר ,בוכה בעצבים. "רותם נחטפה.." מלמל לעצמו ,בעודו בוכה כמו ילד קטן. בחיים לא בכה ככה. בכי כזה בוכים רק כשפוגעים לך בבן אדם יקר ,במקרה הזה זאת אחותו ,רותם..

^^^^^^

הפרק יצא די קצר ,מצטערת =)

תפנקו בתגובות ,חשוב לי לשמוע מה אתן חושבות על הפרק.. D:

אוהבת 3>