~סיפורים בהמשכים!~

שאאלום :)(:

יש לי מצב רוח טוב ואין לי מצב רוח להקדמה ארוכה במיוחד D:

אז בלי הרבה חפירות-פרק 16 =]

פרק 16-עזרה מכל הכיוונים!

"אחח כוסעמק!.." חטפתי מכה בראש ממעקה של מדרגות בזמן ששני בריונים זרקו אותי לאיזה מרתף. טיפשים! זה כאב. קמתי על רגליי בעודי משפשפת את הראש הכואב ונכנסתי אל חדר גדול ומעורפל. לפתע שמעתי קולות בכי. זה אפשרי?! בטח יש לי הזיות בגלל המכה. צעדתי קדימה על חדר נוסף ושם ,על הרצפה ראיתי שני נערים יושבים. הנערה שעונה על כתפו של הנער ובוכה. הנער מלטף את ראשה בעדינות. כאשר שמע אותי נכנסת ,הרים את מבטו והפסיק ללטף את ראשה של הנערה. הנערה הרימה את מבטה ושאלה את הנער ,"מה קר-" והפנתה את ראשה למקום שאליו הסתכל הנער ,עליו.

"טוב ,מה המבטים?! תמשיך ללטף אותה או מה שלא עשית." אמרתי ובהינף יד קלוש הצבעתי על הנערה. התיישבתי ,שעונה על אותו קיר שעל ידיו ישבו השניים בעוד הנער ממשיך לבחון אותי. הנערה הניחה שוב את ראשה על כתפו של הנער ונגבה את דמעותיה. עזבתי את ראשי הכאוב ונאנחתי אנחה כבדה. מה עושים עכשיו?! מי לעזאזל האנשים הדפוקים האלה שחטפו אותי?! אני מתחילה להתחרפן!! קמתי על רגליי שוב ,מהלכת מצד אל צד. רק עכשיו הרשתי לעצמי לבחון את הנערים ,הם נראו מוכרים. אבל למה?! רגע ,את הפנים של הנער ראיתי אתמול.. בחדשות.. והנערה ,היא השנייה. שניהם נחטפו. הילדים של ערן!

~

"טוב ,אתם מתכוונים להמשיך לשבת כאן? או שאתם מחפשים את אחותי? או מה?" רוני נכנס לסלון לאחר שנרגע מאט והחליט לא לאבד תקווה ,רותם ילדה חכמה. לא יקרה לה כלום ,כך לפחות הוא קיווה. והם בינתיים יחפשו אותה.

"אימו של רוני הרימה את מבטה אליו ,"הכל בסדר עכשיו חמוד?" שאלה במבט חושש.

רוני יירה מבט נוקב וארסי בערן ופנה לענות לאימו ,"כן. עכשיו הכל בסדר."

רפאל קם על רגליו ורוני ניצל את ההזדמנות וניגש אליו ,"אני יכול..?" הצביע עליו ואז על היציאה מהסלון.

"אה ,כן בטח." רפאל התעמעם לשנייה ויצא בעקבות רוני אל מחוץ לסלון.

"אני.." רוני התחיל משפט אך רפאל קטע אותו ,"אנחנו נמצא אותה! אל תדאג." חייך חיוך מנחם.

"כן.. לא חשבתי אחרת. אני רק ," עצר לרגע ,"אתם יודעים מי זה?" שאל.

"כן. זה מאפיונר אחד שפעם לערן היה עסק איתו. ועדיין יש לו. רק שעכשיו גם שלושת ילדיו מעורבים בזה." גיחך מין גיחוך ציני קלוש.

"כן ,טוב. בגלל זה גם לא פניתי אליו. אני לא סומך עליו שהוא יתאמץ למצוא את רותם. את השניים האחרים כן אבל לא את רותם. בגלל זה פניתי אלייך ורציתי לדעת.." הפסיק.

"כן.. לדעת מה?" רפאל דרבן אותו לדבר.

"אם אני.." חשב אם שווה לשאול בכלל ולבסוף שאל ,"אני יכול לעזור? כאילו ,זאת אחותי שם ואני יודע איך להשתמש בנשק והכל. אני יכול לעזור לכם למצוא אותה."

רפאל שקל לרגע את הנאמר לו. האם באמת שווה לקח את הנער?! הרי כל אנשיו הם מקצועיים ,סוכנים. האם באמת שווה לערב בזה את הנער הצעיר?! ואם הוא יפגע?! מי ישא את האחריות?!

"אימך יודעת על רצונך להצטרף ולעזור בחיפושים?" שאל רפאל לאחר מחשבה.

"לא. ואני מעדיף בינתיים ,עד שלא תענה לי ,לא להגיד לה." רוני ענה בכנות ,אימו באמת לא ידעה דבר.

"טוב.." רפאל שקל כל מילה שלו ,כדי להיות בטוח שלא יתחרט ,"אני מניח שלא תזיק לנו קצת עזרה מקרוב משפחה."ענה תשובה חיובית וטפח על כתפו של רוני.

"תודה." רוני השיב תשובה קצרה ושניהם נכנסו לסלון.

~

בינתיים בסלון:

ערן הרים את מבטו מכוס המים שבדיו ,הביט באורלי ונאנח. הוא לא חשב שיחטפו את רותם! זה צעד יותר מידי עמוק ולא צפוי. ערן באמת היה מופתע שליאו בכלל מצא אותה וזיהה אותה.

"ערן.." אורלי אמרה ולגמה מכוס המים שלה עוד שלוק ,"אתה תחזיר לי את רותם ,נכון?!" שאלה שאלה רטורית.

"מובן שהיא תחזור." ערן קם על רגליו ושפשף את ראשו ,חושב.

"אבל תחזור ,ערן! זאת הבת שלי לעזאזל! אני בכלל לא מבינה איך הסתבכת שוב עם הליאו הזה?! למה אתה צריך אותו בכלל על הראש שלך?! תראה למה גרמת.." אורלי קמה אף היא והחלה להלך בחדר.

'אני כל כך טיפש!'-חשב לעצמו ערן. הוא ידע שהוא עושה טעות. או לפחות עשה. עכשיו כבר מאוחר ,צריך רק למצוא את הילדים. ערן הבין שהצעד שעשה ,זה שלא הביא לליאו את הכסף ,זהו צעד אגואיסטי. ערן בעצמו אגואיסט ,אבל שלא באשמתו. הוא לא ידע שליאו יניח את ידיו המלוכלכות גם על משפחתו הקודמת..

"טוב אורלי. תעשי לי טובה ואל תטיפי לי מוסר טוב?! אני מבין את הטעות שלי! גם בלי שתוסיפי." התיישב חזרה על הספה.

"אה ערן. אני מציעה לך להרגיע את הטונים כי הבת שלי נחטפה ,טוב?! וזה רק באשמתך! רק כי אתה הסתבכת עם הזבל הזה ובגללך הם מצאו אותנו בכלל. ורק בגללך רותם עכשיו אצלם ,מבין?! אז אני אטיף לך מוסר כמה שיהיה נחוץ!" אורלי יצאה אל המרפסת והדליקה סיגריה. בדרך כלל היא לא מעשנת ,רק לאיטים רחוקות. וגם זה רק בשביל להירגע. היא סיימה את הסיגריה ונכנסה לסלון בדיוק כאשר רוני ורפאל נכנסו אף הם.

"אמא ,אני מתכוון להצטרף ולעזור למצוא את רותם!" רוני אמר לאימו.

"אתה מה?" אורלי הרגישה מבולבלת לרגע ,"אה ,למצוא את רותם?!" התעשתה.

"כן אמא. אני מקווה זה בסדר מבחינתך." רוני ניגש אלייה וחיבק אותה קלות.

"ברור שזה בסדר מתוק. זה מצויין." אורלי חייכה בגאווה ,היא לא הכירה הרבה בנים שהיו מוכנים להקריב לימודים וזמן בשביל אחותם ,כמו שרוני עשה.

"טוב ,אז אנחנו זזים עכשיו. גברת כהן ,אם יהיה משהו חדש אנחנו נודיע." רפאל הנהן לכיוונה וניגש אל הדלת.

"בי אמא." רוני חיבק את אימו וניגש אף הוא.

"להתראות אורלי." ערן עבר על ידה ויצא מהבית. אורלי נעלה אחריהם את הדלת ונאנחה. היא ניגשה לסלון ושאלה את שני הבחורים שנשארו עימה אם הם מעוניינים למשהו. הם ענו לשלילה.

"טוב ,אז עם משהו ,נראה לי שכבר תסתדרו." אורלי חייכה אליהם חיוך קלוש ועלתה לחדרה. כתשובה למה שאמרה שמעה רק ,"כן כן ,גברת כהן. נסתדר."

'למה כולם מתעקשים לקרוא לי גברת כהן?!"-חשבה לעצמה ונכנסה לחדרה.

~

"אתם האלה של ערן?" הבטתי בהם במבט חושד ובוחן גם יחד.

"כן. הילדים של ערן את בטח מתכוונת." הנער ענה בטון מתנשא.

"נעים מאוד. משתתפת בצערכם אבל אני גם מימנו." ענית בעוקצנות ," לצערי כן?! אל תחשבו שאני צריכה את האבאל'ה הזה שלכם." עניתי ונעמדתי מולם. שניהם הביטו בי המומים.

"נחמד שמשכתי את תשומת ליבך ,בכיינית קטנה." הבטתי בנערה בזלזול. אני לא יודעת למה אבל שנאתי אותם גם בלי להכיר אותם ,לא הייתה לי סיבה להכיר אותם באמת.

"בואנה ,תרגיעי את הפוזות שלך טוב?! אל 'דברי ככה אל אחותי ,זונה!" הנער קם ,עוד שנייה יוצא עליי.

"תאמין לי ,אתם מרימים פוזה יותר מימני. אתם כולכם פוזה! אז תרגיע אתה ואל תחשוב שאתה מאיים פה על מישהו כי אתה לא!" ירקתי לכיוונו ופניתי אל היציאה מהחדר.

"חתיכת זו-" הנער בא לצאת עליי אבל אחותו עצרה אותו ,"עופר די! אתה לא מבין שאנחנו ביחד בזה. תעזוב אותה כבר! סתם עוד דפוקה." היא קמה ועצרה את אחיה.

התעלמתי מה-דפוקה שאמרה עליי והלכתי לחדר השני ,שם התיישבתי על המדרגות המובילות אל היציאה מהמקום הדוחה שנמצאתי בו עכשיו.

~

נועם ישבה בחדר האורחים בבית הדודים שלה והעבירה ערוצים ,משועממת. כולם הלכו לנוח ,עייפים מטיול ההרים שעשו היום. נועם הגיעה לערוץ שישראלי בדיוק כאשר התחילה מהדורת חדשות. היא החליטה להשאיר ולהתעדכן קצת בנעשה בארץ. הכתבה הראשית הפתיעה אותה מאוד-"והיום בכתבת השער ,נערה נוספת נעדרת בצפון הארץ. החוקרים משערים שגם הנערה הזאת ,ששמה רותם כהן ,קשורה לפרשת החטיפה שקרתה יום קודם לכן ,בה נחטפו שני הילדים של מר כהן-לילך ועופר כהן."

נועם ישבה המומה והביטה במסך שעליו בדיוק התנוססה תמונת פספורט של רותם ושמה רשום מתחת. היא חיפשה את הטלפון הנייד שלה בכיסיי חולצתה ומכנסייה אך לא מצאה. היא עלתה במהירות לחדרה בעוד דמעות מאיימות לפרוץ מעינייה. נועם מצאה את הפלאפון שלה על מיטתה והתלבטה למי לחייג-ליזי ,שכבר היה לך את המספר החדש שלה או רוני ,אחיה של רותם. היא החליטה להתקשר לרוני וחיפשה מהר את מספרו ברשימת אנשי הקשר שלה.

"הלו." רוני ענה לשיחה הלא מזוהית מחו"ל.

"רוני?! זאת נועם. זה נכון מה ששמעתי?" נועם התפרצה בקול לחוץ ודמעות מאיימות לפרוץ מעינייה.

"מה שמעת?" רוני שאל בטון רציני.

"רותם נחטפה?" ברגע שאמרה מילים אלה ,נועם התפרצה בדמעות.

"כן נועם. אל תדאגי ,אנחנו נמצא אותה." רוני נשמע עצוב אף הוא ,על סף דמעות.

"רוני ,אני.. אני מגיעה ארץ!" נועם אמרה ,נחושה בדבריה.

"נועם ,את לא צריכה לדאוג. אנחנו מטפלים בזה. את לא צריכה לעזוב הכל ולח-" רוני ניסה לשכנע אותה לא לחזור בגלל המקרה אבל נועם קטעה אותו ,"רוני ,אני מתחילה לארוז וחוזרת ,זה ברור?! ולא אכפת לי שאתם מטפילם בזה! פאקינג החברה הכי טובה שלי נחטפה! אני חוזרת." נועם הרימה את קולה ולבסוף נרגעה.

"אוקיי." רוני אמר בכל חלוש.

"טוב ,אני הודיע לך מתי שאני אהיה בשדה תעופה." אמרה בעוד מוציאה את המזוודה שלה מתחת למיטתה.

"סבבה ,יאלה נדבר." רוני הסכים.

"טוב ביי." נועם ניתקה את השיחה ופתחה את ארונה בחיפזון ,בדרך הפילה כמה ספרים מהשולחן וכיסא אחד. אמא שלה נכנסה לחדר ונבהלה נורא כאשר ראתה את ביתה אורזת בחיפזון ובדמעות.

"מותק שלי ,מה קרה נועמקה?" שאלה מודאגת וניגשה אלייה ,מחבקת.

"אמא ,רותם.. היא נחטפה. אני חוזרת לארץ. אני צריכה להיות שם." נועם השתחררה מהחיבוק והמשיכה להכניס את בגדיה לחוסר סדר אל תוך המזוודה הגדולה.

"אבל חמודה.. זה לא עובד ככה." אימה לקחה מידה סוודר חדש שקנו רק אתמול והכניסה אותו חזרה לארון.

"אז תעשי שזה כן יעבוד ככה. אמא זה מאוד חשוב ,את מבינה?! בבקשה תביני אותי. אני צריכה כרטיס להיום." נועם לקחה את הסוודר מהארון שוב והביטה באימה. אמא שלה נאנחה ולאות כניעה אמרה ,"טוב חמודה. אני מקווה שאת יודעת מה את עושה. אני כבר קונה לך כרטיס ומזמינה מונית."

"או תודה אמא." נועם חיבקה את אימה חיבוק אוהב ומעריך. אימה רק נשקה לראשה בחיוך ושאלה ,"יש מי שלוקח אותך מהשדה תעופה בארץ?"

"כן אמא. רוני ,אח של רותם ,בא לאסוף אותי." נועם הכניסה את הדברים האחרונים וסגרה את המזוודה.

"טוב מותק ,תתלבשי בינתיים." אמא שלה יצאה מהחדר ובחיוך סגרה את הדלת.

^^^^^^^^^

מאוד מקווה שתואהבו 3>

תגיבוו פליז :P

טלייה.