~סיפורים בהמשכים!~

אהלן אנשים חביבים D:

איך הולך החופש בינתיים?

מה עושים? לאן הולכים?

P:

טוב ,אז לאחר שבוע בלי פרק-שזה לא הכי בסדר מצידי כי הבטחתי להעלות פרקים לאיטים יותר קרובות..

קבלו את פרק 17 ^___^

אני מקווה שתואהבו אותו כי באמת שניסיתי לכתוב אותו בצורה הכי נחמדה שיש XD

אז >>>>>>> פרק 17=]

פרק 17-לאט הכל מתגלה.

"אמא?! למה את בבית? איפה אבא?" דין נכנס לביתו אחרי יום לימודים ארוך. המון מחשבות שתרוצצו במוחו מאז שגילה שחטפו את רותם ,אתמול בערב. יומיים לפני זה הם רבו ולא יצא לו אפילו לדבר איתה ,להתנצל. הוא לא ידע מה הרגיש כלפיה ,אבל ידע שמשהו קיים. איזשהו רגש. ידידות אולי. אולי אהבה?! לא-דין דניאלוב לא מתאהב! לא אחרי מה שקרה! בחיים לא! דין הניח את תיקו על הריצפה והתיישב על יד אימו.

"אמא..." הניח יד על הכתף שלה ,אימו הרימה את ראשה ודין ראה ששוב עינייה אדומות.

"אמא ,שוב בכית?! למה את בוכה בגללו ,תגידי לי?!" דין ניגש ומילא לה כוס מים. אימו לגמה מהכוס בזמן שדין התיישב על ידה שוב וחיכה שתסביר לו מה קרה הפעם.

"התקשרתי היום. כי לא ראיתי אותו יומיים. אז בהתחלה הוא לא ענה. ואז ניתק בלי לענות אפילו. ולבסוף ,מתי שהתקשרתי בפעם המי יודע כמה ,הוא ענה ואמר שהוא לא רוצה לשמוע מימני ושאני אעזוב אותו במנוחה." היא פירטה בין לגימה ללגימה שלקחה מכוס המים ,"והכי גרוע ,זה ששמעתי קול נשי לצידו. דין ,אבא שלך בוגד בי!" היא החלה לבכות שוב וכוס המים השתחררה מידה וכמעט התהפכה.

"אמא ,תרגעי." דין חיבק אותה חיבוק מנחם ולבסוף החליט לעשות מעשה. הוא תפס בנייד שלו וחייג את מספר הפלאפון של אביו-עכשיו הוא ידבר איתו ולא אמא שלו.

נשמעו כמה צלצולים ולבסוף ענתה אישה ,"הלו."

"מממ, אבא?!" דין קווה בכל זאת לשמוע את אביו ולא שום אישה זרה.

"לא דין חמוד ,זאת שרה-העובדת מהחווה." נשמע קולה של שרה ,מחוייך ,"אביך לא נמצא בקרבת מקום. למסור לו משהו?" שאלה.

"שרה?! אבא בחווה?! כמה זמן הוא שם כבר??" דין היה מופתע ,אבא שלו בחווה-בצפון הארץ. למה אבל?!

"הוא הגיע אתמול עם עוד גברת. הוא אמר שהיא אשת עסקים." שרה פירטה קצרות ,אך לא ידעה שאוסר היה לה להגיד זאת. ברקע נשמע קול נשי-"ליאו אהובי. איפה אתה שובב שלי??" ואז צחקוק קליל.

"שנייה דין חמוד." שרה אמרה ,"-מר דניאלוב אינו נמצא. את צריכה משהו ,גברת מורן?"

"עם מי את מדברת בפלאפון שלו?" הקול הנשי נשמע רציני פתאום.

"אה ,זה הבן של מר דניאלוב-דין." שרה ענתה בקול מעט מפוחד.

"חתיחת.. את נורמאלית בכלל ,תגידי לי?! אישה דפוקה שכמוך! עכשיו הוא והאמא שמפגרת שלו ידעו עליי! ועל מקום המצאנו!" נשמע צעקה ואז השיחה נותקה. דין הבין עכשיו איפה אביו-בחווה. ולדעתו ,לשם הוא היה צריך לנסוע עכשיו.

"אמא ,תזמיני לי מונית. אני נוסע לחווה." דין אמר ,עומד על דעתו.

~

לפתע שמעתי רשרוש מכיוון הדלת-רעש של מפתח מסתובב. לאחר שנייה נכנס גבר גבוה ושרירי עם שני מגשים ועליהם שלוש צלחות ושלוש בקבוקי מים קטנים.

"תתפני לי מהמדרגות." ציווה עליי בטון עצבני ,"למה אני צריך להיות המשרת של השרצים האלה כוסעמק." מילמל לעצמו לאחר שקמתי ופיניתי לו מקום לעבור. אחריו נכנס עוד בן אדם-נער צעיר למדי. הוא לא נראה מבוגר כמו הגבר שנכנס לפניו ,הוא נראה בן 19. אולי בשנות העשרים לחייו. יותר מזה לא הייתי נותנת לו.

"למה לא לקחת צלחת מותק?" נעצר מולי ,מחייך חיוך ממזרי.

"זה בסדר ,אני לא רעבה." עניתי בטון מלגלג. הנער הזה לא ממש מצא חן בעיני.

"חבל ,האוכל דווקא טעים. אני במקומך בכיף הייתי טועם." אמר והושיט יד לאקדח שלו. לרגע שלחתי מבט קצר באקדח ונלחצתי מאט.

"תרגעי מותק. שלחת הרגע מבט לאקדח שלי?! מוצא חן בעינייך?!" שאל שוב בחיוך ממזרי והוציא אותו מהחגורה שלו. שתקתי ,לא עניתי לו. רק הבטתי בתנועת ידו המחזיקה באקדח ,הוא כיוון אותו אליי.

"אהה.." זה כל מה שיצא מפי. האמת?! פחדתי. זאת הייתה הפעם הראשונה שבה נלחצתי באמת מאז שהגעתי לכאן. הנער לא נראה שפוי לגמרי וממש ברגע זה כיוון אליי אקדח. מי יודע מה הוא יכול היה לעשות. הנער העביר את האקדח על פניי וחייך חיוך שובב.

"בן. תעזוב אותה. בוא לפה. תעזור לי עם המגשים." נשמע קול בס גברי מהחדר הסמוך קורא לנער.

"תרגעי מותק. לצערי אסור לי לפגוע בכם. אבל האמת?! שבך גם לא הייתי רוצה. עם יופי כמו שלך ,אני בספק אם מישהו היה רוצה להרוג אותך." חייך חיוך אחרון והכניס את האקדח חזרה לחגורה. "חכי אני אביא לך צלחת." אמר ויצא מהחדר. פיו ,כבר חשבתי שהוא יעשה משהו. לאחר רגע הנער והגבר יצאו מהחדר הסמוך ופנו לכיוון המדרגות. בדרך הנער ,שמו בן מסתבר ,עבר לידי והניח בידיי צלחת עם חביתה ,סלט ירקות טרי עם רוטב אלף האיים ,גבינה לבנה ,לחמנייה וטונה. ובידי השנייה בקבוק מים. "בתאבון יפיופה. אני אבוא לבקר בקרוב." קרץ אליי ועלה במדרגות ,יוצא מהמרתף.

יופי באמת ,עכשיו איזה רוצח סדרתי או משהו מנסה להתחיל איתי כנראה. מה אני צריכה את זה?!

שמעתי דיבורים מהחדר השני-"מעניין על מה הם דיברו?!" ,"יכול להיות שהיא איתם ובכוונה הכניסו אותה לכאן ביחד איתנו?!" ועוד כל מיני כאלה. ישר הבנתי שמדברים עליי. איזה בהמות-הלילך הזאתי והאח שלה חושבים שאני פה כי אני משתפת איתם פעולה ,וואלה יופי. בעוד הצלחת ובקבוק המים בידיי ,נגשתי לחדר השני ונעמדתי מולם.

"אם יש לכם מחשבות מסויימות עליי או כל מיני שאלות ללא תשובה ,אתם יכולים לשאול אותי ולא לדון בזה מאחור הגב." אמרתי בעודי מתיישבת מולם. נער הביט בי לשנייה ואז שאל ,"למה את וההוא דיברתם?"

"כדי לתכנן את ההתנקשות שלי בכם הלילה. הוא אפילו השאיר לי אקדח כדי שיהיה במה להרוג ,רוצה לראות?!" אמרתי ,משועשעת דווקא מהקטע. הנערה-לילך ,נראתה מפוחדת אבל הנער לא אכל את הסיפור לי כל כך מהר ,"חה חה מצחיקה." אמר בטון ציני.

"תודה רבה. אני יודעת." חייכתי מרוצה מעצמי.

"שחצנית." לילך פלטה ובלעה חתיכה די גדולה של מלפפון. הבטתי בה במבט צונן וקר וזו החלה להיחנק.

אחיה מיד נלחץ ואני קמתי מהר והרמתי אותה ,לוחצת על איזור בית החזה ,מנסה להוציא את החתיכה התקועה. לאחר כמה הרמות חתיכת המלפפון עפה לה מהפה ,מחוסה רוק. מיד שחררתי והתיישבתי חזרה ,לוגמת מבקבוק המים שלי בעוד אחיה של לילך מגיש לה מים ושואל לשלומה.

"אני בסדר עופר. ותודה לך." אמרה והביטה בי ,מחכה לתשובה. בהתחלה לא עניתי. המשכתי לאכול. אבל כאשר הרגשתי שגם עופר מביט בי ,פשוט הרגשתי לא נעים. עצרתי לרגע ואמרתי קצרות ,"בבקשה. פשוט נחנקת ואני הייתי בקורסי מד"א אז זה היה טבעי כזה." אמרתי וחזרתי לאכול.

"אבל בכל זאת תודה." אמרה לילך שוב והם שניהם הפסיקו להביט בי. היו כמה דקות ארוכות של שתיקה.

"אז.." עופר ניסה להתחיל שיחה ,"מאיפה את בארץ?" שאל ,למרות שלא היה כל כך מרוצה מעצם השאלה. אני לא בטוחה שזה באמת עניין אותו ,מכיוון שידע שאני ביתו הראשונה של אביו.

"זה באמת מעניין אותך או שאתה שואל מתוך נימוס?" עניתי לו בשאלה. הוא לא ענה לי על זה אבל קלטתי אותו ואת לילך מחליפים ביניהם מבטים.

"הבנתי." אמרתי והמשכתי לאכול. שוב הייתה שתיקה והפעם לילך הפרה אותה.

"אז.. איך חטפו אותך? את זוכרת?" שאלה.

לרגע שתקתי ולא עניתי ואז אמרתי בעצבים אך בטון רגוע להפליא ,"לא ,אני לא זוכרת. וזה באמת יעשה לי טוב אם לא תנסו להתחיל לנהל שיחות כי אין לי ראש לזה. אני מבינה שעזרתי לך והכל ," הבטתי בלילך והמשכתי את דבריי ,"אבל אתם לא חייבים לנסות לדבר איתי מתוך נימוסים או משהו. בסך הכל עשיתי לך טובה. אל תחשבי שאני מחבבת אותכם עכשיו או משהו." סיימתי את דבריי ,קמתי עם הצלחת והבקבוק שלי וחזרתי למדרגות בחדר השני ,שם ישבתי קודם לכן. אני באמת לא רוצה לדבר איתם עכשיו. התיישבתי והמשכתי בסיום אכילת הצלחת שלי.

~

המונית בה הוא ישב נכנסה בשערי החווה הגדולה של משפחתו. לאחר כמה מטרים הבחין דין בלימוזינה הגדולה של אביו ובמכוניות נוספות. בחצר הגדולה הסתובבו אנשים לבושים בחליפות וברגע שדין יצא מהמונית והם הבחינו בו ,מיד נלחצו והתפזרו. דין הבין ישר שמשהו כאן לא בסדר. למה אבא שלו בחווה?! ולמה כל האנשים האלה כאן?!

דין הלך לכיוון הכניסה לבית הגדול שעמד על הגבעה והבחין בשני שומרים על יד המרתף ,אחד מהם מחזיר מגשים. הוא ניגש אל הדלת וניסה לפתוח אותה אבל היא הייתה נעולה. דין צלצל. אף אחד לא ענה. הוא צלצל שנית ,הפעם לאורך יותר זמן אך גם הפעם לא הייתה תשובה. הוא הלך להלום בדלת וצעק ,"אבא תפתח לי עכשיו! אני יודע שאתה כאן!" לאחר כמה רגעים נשמעו צעדים הולכים ומתקרבים. אז הם נעצרו ונשמעו לחשושים. ולאחר רגע נוסף נשמע עוד צעד ורעש של מפתח מסתובב. הדלת הגדולה נפתחה ובפתח עמד אביו של דין-ליאו.

"דין?! מה אתה עושה כאן?" האב נראה מופתע למדי.

"זאת בדיוק השאלה שרציתי לשאול אותך!" דין הביט בו במבט צונן ועצבני.

^^^^^^^^^^

אז זהו בינתיים :)

מאוד מקווה שאהבתם

מוזמנים להגיב כמובן D:

טלייה.

נ.ב.

נראה לי שהפרק קצת קצר אבל האם זה אכן כן?? ענו לי D:

הנ.ב של הנ.ב [יש דבר כזה?! XD]

אני באמת אשתדל שיהיה פרק נוסף עוד השבוע אז תעקבו :P