~סיפורים בהמשכים!~

שלום שלום :)

אז לפני שאני מעלה את הפרק יש לי כמה הודעות:

1. אני שמחה ועצובה גם יחד ,להודיע לכן [-נראה לי שיש כאן רק קוראות אבל במקרה של טעות ,בנים-מצטערת D:] שיש לי כבר את הסוף של הסיפור בראש ורוב הפרקים כבר כתובים :) אני משארת שיהיו בסביבות ה-25 פרקים ,לא יותר. כי אני מעדיפה לא למשוך את זה יותר מידי לכן דעו שהסיפור מתקרב לסיומו.

2. נכון שאמרתי שאני אמשיך את הסיפור הראשון 'ילדה קטנה-נימפה גדולה.' , אבל הגעתי למסקנה שאני לא יודעת איך להמשיך אותו.. אז מצטערת :/ אני חושבת שברגע שאני אסיים את 'חיים?!-לא משחק!!' אני כנראה יעלה את הפרקים שכבר פרסמתי לרשימות ואקפיא את הסיפור. כדי שאלה שרוצים שאני אמשיך אותו מתישהו ידעו שאני תמיד אזכור שהוא כאן :)

3. לפני יומיים הגיעו לראשי שני רעיונות לסיפורים. את אחד מהם כבר התחלתי ויש לי כבר כמעט חמישה פרקים. לדעתי הוא מתקדם לא רע אז אני כנראה אפרסם אותו בתור הסיפור הבא :) מאוד מקווה שתואהבו אותו כמו שאני אוהבת D:

4. פתחתי רשימה חדשה של קוראים קבועים. אז המעוניינים מוזמנים להגיד לי ואני ארשום אותכם =)

ועכשיו ,פרק 18 ^___^

פרק 18-גילויים ובגידות.

"רוני?! נחתתי. אתה יכול להגיע לאסוף אותי?" נועם חייגה את המספר של רוני ישר לאחר שעברה את הבדיקה הביטחונית בשדה התעופה בארץ.

"ברור נועם. חצי שעה אני אצלך." אמר רוני וניתק. נועם תפסה שני מקומות על שורת מושבים הקרובים ליציאה ופונים לכיוון הדלת. היא הניחה את המזוודה שלה על ידה ואת תיקה על הכיסא ליד ונאנחה. היא חשבה על איך שהתגעגעה אל רותם. היא רק טסה לאנגליה לפני כמה ימים ופתאום הכל קרה. והכי גרוע זה שהיא הייתה צריכה לראות הכל בטלויזיה. נועם נאנחה שוב וניגשה אל מכונת השתייה הקרובה ,לוחצת על הכפתורים ומזמינה נס קפה. מדי כמה שניות הביטה בדבריה ומיד לאחר מכן לכיוון החלון הגדול. כאשר הקפה היה מוכן ,לקחה אותו מהמכונה וחזרה למקומה ,עדיין מביטה בחלון. היא חיפשה את רוני בעיניה אך לא ראתה אותו. לרגע היא חשבה שכבר עבר זמן רב ושאולי משהו קרה ,אך כאשר הביטה בשעונה ,גילתה שעברו בסך הכל 8 דקות מאז השיחה איתו. נועם הייתה לחוצה ,היא לא הייתה רגילה לכל זה. החטיפה של החברה הכי טובה שלך והגעה לארץ במטוס-לבד לא היו חוויות שהיא נהגה לחוות מדי יום ביומו. נועם לגמה מכוס הקפה בעודה מביטה בהולכים ושבים. כולם נראו עסוקים בשלהם ,לא מודעים כלל לכך שחברתה הטובה מאז ילדות ,נחטפה. וממש ברגע זה היא יכולה להיות בסכנה. או שאולי מעניים אותה. או שאולי.. אולי.. נועם הוציאה מראשה מהר את כל המחשבות המעיקות האלה והביטה שוב בחלון. לאחר מכן הביטה מהר בשעון ושמה לב שעבר כבר זמן רב מאז שדיברה עם רוני. בדיוק באותה השנייה הפלאפון שלה התריע על הודעה חדשה. נועם פתחה את ההודעה ,היא הייתה מרוני. הוא כתב שתצא כי הוא כבר בכניסה לשדה תעופה. נועם אספה מהר את חפציה ורצה לכיוון השער ,כאילו מבקשת למצוא ולראות את רותם בהקדם. בדרך היא נתקלה בטעות בגבר לבוש חליפה ולפני שהמשיכה בדרכה ,התנצלה פעמיים על ההתנגשות. מחוץ ליציאה חיכה לה רוני במכונית הכסופה שלו. כשאר הבחין בנועם ,רוני יצא מהמכונית ועזר לה עם המזוודה ,עושה הכל בשתיקה. נועם הבחינה בעיניו עצב ,גם רוני התגעגע לרותם ודאג לה מאוד. הם נכנסו למכונית ,בעוד נועם מתיישבת על יד הנהג. רוני החל בנסיעה ובערך בעשר הדקות הראשונות הם כלל לא דיברו. אז נועם שברה את השתיקה ,"רוני ,מה אתם יודעים על רותם? יש חדש? עושים משהו כדי למצוא אותה? לשחרר?" לאט לאט קולה של נועם נשבר. רוני לא ענה ורק זרק לעברה מבטים תוך כדי הנהיגה ואז לפתע אמר ,"נועם ,אני עושה הכל כדי למצוא אותה. היא תחזור."

אז נועם הרגישה דחף עז לחלוק איתו את מועקה וחיבקה קלות את ידו של רוני. בהתחלה רוני נרתע קלות ואז התרגל למגע שלה והמשיך לנהוג ,באמת מנוחם יותר בגלל שידע שיש לו עם מי לחלוק הכל עכשיו.

~

"אני.. אני.." ליאו התבלבל במילים וניסה להתחמק מתשובה ישירה לדין.

"אתה מה?" דין המשיך להביט בו במבט נוקב.

"אני.. אני בחופשה כאן. הרי זה בית הנופש שלנו ,לא?!" לבסוף ליאו מצא תשובה מספקת אך היא לא שכנעה את דין כלל וכלל. דין לא היה טיפש.

"בדיוק. זה הרי בית הנופש שלנו. אז מה אתה עושה כאן עם אישה זרה. ובלעדינו אגב." דין נשען אבל המשקוף ,תוקע את רגלו בינו לבין הדלת.

"דין ,אני לא חייב לך הסברים על המעשים שלי. חצוף אחד! עכשיו תעלה חזרה למונית ותיסע הביתה. מיד!" ליאו התעשת וציווה על בנו ,מנסה לסגור את הדלת. דין חסם אותו ובדחיפה מתוכננת היטב הצליח לפתוח אותה ולהיכנס. מולו עמדה אישה בשנות השלושים לחייה ,לבושה בחלוק לבן ונעלי עקב. שילוב די מפגר. האישה רק עמדה והביטה בו ,המומה וחסרת מילים.

"אז זה מה שאתה עושה כאן ,חתיחת בוגד מסריח." דין הסתובב אל אביו והאדים מכעס ,"משתובב לך עם זונות מהרחוב ,אה?!"

מורן החמיצה פנים. מי זה היצור הקטין הזה שיקרא לה זונה מהרחוב?!

"דין ,תשמור על הפה שלך!" ליאו הביט בו בכעס.

"ואם אני לא רוצה?! תכריח אותי!" אמר דין בקול שקט ומתגרה.

"אתה הבאת את זה על עצמך. קחו אותו לאחד החדרים בקומה השנייה ותנעלו אותו בפנים!" ציווה ליאו. לפתע יצאו שלושה גברים כאילו מתוך האדמה ותפסו את דין בשתי ידיו ובגבו.

"תעזבו אותי ,חלאות!" דין ניסה להשתחרר ונאבק בכל הכוח אבל הם היו רבים יותר וחזקים יותר מימנו. הם העלו אותו לקומה השנייה וזרקו אותו על הריצפה באחד החדרים ,נועלים את הדלת פעמיים לאחר שיצאו.

כוסעמק ,חשב לעצמו דין ,מה עושים עכשיו?! איזה אבא זבל יש לי!

דין ניסה בכל הכוח לשבור את הדלת אך ללא הצלחה. הוא ניסה לפתוח את החלון ולאחר שהצליח לבסוף ,גילה שמסתובבים אנשים למטה ושזה גבוה מיד בשביל לקפוץ. דין השאיר את החלון פתוח ונשכב על המיטה ,חושב. איך הוא ייצא מכאן עכשיו?! ואז הוא נזכר שהרי יש לו טלפון נייד בכיס. הוא הוציא אותו וחייג מהר לאימו.

"הלו אמא?!" שאל מהר כאשר ענתה לשיחה.

"כן חמוד. איפה אתה?" שאלה במהירות.

"אמא ,אבא כלא אותי בבית החווה שלנו בצפון הארץ. הוא נעל אותי באחד החדרים. אמא הוא מטורף. נמצאת איתו כאן איזו אישה אחרת ויש לו פול אנשים. כמו עובדים כאלה. וכולם שריריים ולבושים בחליפות כאלה. אמא תעזרי לי לצאת מכאן." דין הפציץ אותה בהרבה מידע. שטף המילים פשוט יצא לו מהפה בחוסר סדר ,הוא די הסתבר במילים.

"רגע. רגע חמוד שלי. תירגע בבקשה ,בסדר?!"אמא שלו ניסתה להרגיע.

"טוב אמא.. בסדר.." דין נשם עמוק.

"עכשיו תספר לי הכל מההתחלה." אמרה אימו ,מקשיבה היטב.

"טוב ,נסעתי לבית החווה שלנו כי מתי שהתקשרתי אל אבא ,ענתה לי שרה. העובדת מהחווה. אז גיליתי שהוא פה. עכשיו ,הגעתי הינה וראיתי מלא אנשים ,כמו שומרים כאלה. הם כולם מקשיבים לפקודות שלו. ולכולם יש כלי נשק והם שריריים וחזקים מאוד. עכשיו אני כלוא אחד החדרים בבית כי אבא אמר לאנשים לו להכניס אותי וכאן ולנעול אותי בפנים. אמא ,אבא השתגע!" הפעם דין הסביר הכל יותר בשקט ובבירור.

"טוב מותק. אני.. אני אתקשר למשטרה ונוציא אותך משם. רק תשמור על קשר בסדר?!" אמרה אימו.

"לא אמא. את לא מבינה?! הם מקצוענים." דין דיבר בקול רם מידי כי מסתבר שמישהו שמע אותו. לפתע נשמעו צעדי ריצה כבדים מחוץ לחדר ואז סיבוב מפתח. לחדר התפרצו שלושה אנשים ואביו של דין.

"תיקחו מימנו את המכשיר ותנתקו מיד!" ציווה ליאו.

"אמא ,אלה הם.. אמא את יודעת מה לעשות!.. לא ,אמא!!!..." והמכשיר נפל מידו של דין והשיחה נותקה.

"תוציאו את הסוללה." ליאו אמר והתיישב על המיטה.

"תושיבו אותו כאן! ותצאו לרגע." אמר בעוד האנשים שלו מרימים את דין ומושיבים אותו על  כיסא ,מול אביו. הם יצאו מהחדר והשתררה שתיקה.

"למה התקשרת אלייה?" ליאו נאנח.

"כי אתה חתיחת משוגע! אתה כולא את הבן שלך כאילו הייתי פושע!" דין צעק עליו.

"תירגע כבר! אני אבא שלך לעזאזל!" ליאו התחיל לצעוק אף הוא.

"אבא ,אני יודע טוב מאוד הכל על העסקים המלוכלכים שלך. אני יודע שאתה בוגד באמא עוד מזמן! תפסיק להיתמם!" דין הביט בו במבט מזלזל וגלגל עיניים.

"דין ,תסתום כבר! אתה עושה לי  כאב ראש מיותר!" ליאו קם ופנה ליציאה מהחדר. דין ניצל את ההזדמנות וקפף עליו מאחורה אך ליאו שלף מהר את האקדח שלו והצמיד אותו לחזהו של בנו ,"שלא תעז לעשות משהו שתתחרט עליו אחר כך!" אמר בקול צונן ופתח את הדלת בעוד האקדח שלו עדיין מכוון אל דין. ליאו יצא מהחדר ודין ננעל שוב בפנים. הוא נפל על המיטה בחוסר חשק לכלום ,לא יודע מה לעשות הלאה.

~

"אנחנו עלינו על התדר כל הנייד שלה!" אמר רפאל לערן בחיוך מרוצה ,"עכשיו אנחנו יודעים איפה הם מחזיקים את רותם. שם כנראה הם מחזיקים גם את לילך ועופר."

"מה ,באמת?! איפה?" ערן קם מהר מהספה ועלה בריצה לקומה השנייה ,שם היו ממוקמים כל המכשירים ועבדו האנשים של רפאל.

"הינה ,כאן!" הצביע רפאל על נקודה אדומה שהבהבה על מפה ממחושבת של צפון הארץ.

"הם נמצאים בהרים?!" ערן הביט במפה.

"כן ,ולפי הנתונים שיש לנו ,ליאו מחזיק שם בית נופש פרטי משלו. אז זה דווקא הגיוני שהם יהיו מוחזקים שם. זה היה יותר פשוט משחשבתי. מזל שהם לא כיבו את המכשיר של רותם!" רפאל אמר.

"אוקיי. ומה עושים עכשיו?!" ערן הביט ברפאל בשאלה.

"עכשיו מארגנים צוות ויוצאים להציל את הילדים שלך!" רפאל נעמד על יד המדפסת ,מחכה שיצאו הרשימות על המיקום המדויק של הילדים. אז נפתחה הדלת קומה התחתונה ונועם ורוני נכנסו אל תוך הבית.

"תרגישי בנוח. תתמקמי בינתיים ואני יעלה שנייה לבדוק מה חדש." אמר רוני לנועם בעוד היא מניחה את המשווה והתיק על יד הדלת ובוחנת את הבית הגדול. נועם עלה מהר במדרגות ונכנס לחדר בו עמדו ערן ורפאל ,"יש חדש?" נעמד מולם ושאל.

ערן ורפאל הביטו בו ארוכות ולבסוף אמרו ,"יש חדש רוני! אנחנו יודעים איפה מחזיקים אותם!" רפאל הגיש לרוני מפה של איזור הצפון והצביע על נקודה מסויימת על הדף.

"זה בית נופש בבעלות ליאו. לפי התדר של הנייד של רותם ,הם נמצאים שם." רפאל פירט. לאחר רגע נועם נכנסה לחדר ונעמדה ליד רוני ,"מצאתם אותה?" שאלה.

"כן נועם." רוני ענה קצרות והגיש לה את המפה. נועם בחנה אותה היטב ,"מצויין." אמרה בחיוך.

"מתי אתם יוצאים להציל אותם?" רוני שאל.

"היום בערב. בלילה יהיה לנו יותר קל לחדור לשם וגם יש לנו עוד מספיק זמן לתכנן תוכנית." רפאל יצא מהחדר בעודו מחייג לאנשים שלו.

"ערן ,אני גם יוצא." רוני נעמד מולו ,נחוש בדעתו.

"רוני ,אתה לא נורמאלי! נראה לך שאתה הולך לאנשהו?!" נועם הניחה יד על כתפו.

"נועם ,אני חייב! זאת אחותי שם!" הביט בה לרגע ואז חזר להביט בערן.

"תעשה מה שאתה חושב לנכון." אמר ערן קצרות ויצא מהחדר אף הוא.

"אתה לא צריך לעשות את זה. זאת העבודה של כל השאר." נועם סובבה את רוני אלייה וליטפה את כתפו.

"את דואגת לי?" שאל רוני במין חיוך ממזרי.

נועם גיחכה והשפילה את מבטה אך מיד חזרה להביט ברוני ,"כנראה." אמרה לבסוף.

"טוב לדעת." אמר ולפתע נישק אותה. נועם הייתה מופתעת אבל התעשתה מהר וזרמה איתו. לאחר שהתנתקו אסר רוני ,"נראה לי שאני ארד. צריך להתכונן ,לא?!" חייך ויצא מהחדר ,מותיר את נועם המומה עם יד על הפה. היא חייכה שוב. רוני כזה מקסים ,חשבה לעצמה.

^^^^^^^^

אז זהו לבינתיים :)

פרק 19 בקרוב.

טלייה.