~סיפורים בהמשכים!~

היי D:

בלי הרבה חפירות -> פרק 20! :)

**סורי שאני חייבת לבאס :/ עוד שלושה פרקים! :(

פרק 20-ההצלה חלק ב'.

הלילה ירד על בית הנופש וליאו ומורן תכננו לבלות אותו יחד בחדר השינה.

"אני לחוצה ליאו." אמרה מורן בעוד היא יוצאת מחדר הארונות ,לבושה בחלוק.

"למה מורני?" שאל ליאו בזמן שהדליק לעצמו סיגריה נוספת.

"אני לא יודעת. הבן שלך כאן. לא ציפיתי שהוא יגיע הינה היום." היא החמיצה פנים והתיישבה על המיטה ,עם הגב לליאו. הוא קם והתיישב על ידה ,מחבק אותה ,"אין לך ממה להיות לחוצה אהובתי. דין הוא רק מטרד קטן. הוא כלוא עכשיו בבית ואין לו שום דרך להפריע לנו." חייך ליאו חיוך שובב.

"להפריע לנו במה??" שאלה מורן ,אף היא עם חיוך שובב על פנייה.

"בזה." אמר ליאו ונישק את מורן בפרעות. זו תפסה בפניו ,משכיבה אותו על המיטה. היא בילגנה את שערו בפרעות וזה בינתיים שלח ידיים לכיוון החלוק שלה ,פותח את הקשר החלש שהחזיק אותו על גופה.

~

דין חיכה לזמן המתאים ועם רדת הלילה הרגע הנכון התקרב. הוא כבר סיים את מלאכת קשירת הסדינים שמצא בחדר ,לחבל ארוך שתכננן לשלשל דרך החלון עם רדת החשכה.

דין ישב והביט בחלון ,צופה בגברים השומרים על הבית מהלכים מצד לצד. הוא ידע שזה הולך להיות מסוכן ושהוא יכול להיתפס ואז המצב יהיה גרוע בהרבה ,אך הוא לא רצה להישאר בבית הנופש הזה אף לא דקה נוספת. לפתע דין קלט תנועה בעמקי היער. כל כמה מטרים הוא ראה היבהוב קלוש של פנס ואז שוב חושך מוחלט. דין הבין שאלה לא האנשים של אביו. אך אם אלה לא הם ,מי אלה?! הוא הביט שוב וקלט שההבהובים האלה מתקרבים לבית הנופש וסוגרים עליו. הוא לא אמר מילה ,לא צעק ולא הסגיר את המערב המתקרב אל הבית. אז הוא שמע את דלת המרתף שמולו נטרקת ושני שומרים מדברים ביניהם ,"למה אתה מבלה כל כך הרבה זמן במרתף ,יחד עם החטופים של הבוס?!" דין הבין מיד שהבוס זה אבא שלו. אך באיזה חטופים מדובר?!

"השניים האחרים לא מעניינים. החטופה החדשה ,רותם. היא זאת שמעניינת אותי." אמר הבחור שיצא עכשיו מהמרתף. רותם?! דין הביט על המרתף ,מנסה למצוא איזה חלון אולי ,משהו שיוכל להביט דרכו פנימה. הוא רצה לדעת איזו רותם. הוא היה המום ,רותם?! רותם שלומדת איתו בכיתה?! הרי רותם באמת לא הגיעה לבית הספר ימים אחדים והיום בבוקר דין שמע שחטפו אותה! אז רותם נמצאת כאן עכשיו. והמערב הזה שסוגרים עכשיו על הבית ,אלה בטח אנשים שבאו להציל אותה ואת האחרים. דין הרגיש כמו בסרט אקשן. הוא התעכב לרגע ,מנסה לעכל את מה שקורה. אבל הוא ידע בדיוק מה הוא צריך לעשות-להפעיל את התוכנית שלו עכשיו. ממש עכשיו. דין שלשל את חבל הסדינים שלו דרך החלון ,כך שהשומרים העוברים לא יראו אותו יורד. הוא נעמד על עדן החלון ותפס חזק בסדינים כדי לא ליפול. הוא הוריד רגל אחת מעדן החלון ולאחר רגע גם את הרגל השנייה והחל לרדת ,נישען על הקיר חזק בכדי לא להחליק.

~

בן יצא מהמרתף. כנראה שגם לו נהיה משעמם לשבת ולבהות בי מעכלת את מה שאמר לי. זה הרי כלל לא נשמע הגיוני שאבא של דין חטף אותי. ועוד שדין נמצא עכשיו בבית הנופש?! זה הזוי לגמרי. הלכתי במהירות אל החלון הקטן שמצאתי מוקדם יותר באותו יום והזזתי את הוילון בזהירות. שלא יקלטו תנועה בחושך המוחלט שהיה בחוץ. כבר ירד לילה והיה שקט יחסית. כל כמה דקות עברו שומרים סביב הבית ,אבל בכללי כולם הלכו לנוח בקומה התחתונה של בית הנופש. המשכתי להביט סביב ,לנסות להבין קצת יותר על המקום שבו אני כלואה ,אולי אפילו לראות את ליאו דניאלוב. אבל אז משך את העין שלי משהו לבן. חבל לבן השתלשל מהחלון בקומה העליונה שהיה מול המרתף. חבל סדינים?! למה שמישהו ישלשל חבל סדינים מאחד החלונות בבית?! ואז ראיתי נער נעמד על עדן החלון ומתחיל לרדת מטה לאורך החבל. לא ראיתי את פניו כי יכולתי לראות רק חצי חלון ,אבל כאשר הנער ירד ונשען כבר על הקיר של הקומה התחתונה יכולתי לראות בברור את שיערו. הוא ממש הזכיר לי מישהו. המשכתי להביט בנער היורד לאורך הקיר וכאשר רגליו נחתו על הקרקע ,הוא משך את חבל הסדינים מטה והחביא אותו תחת חבית ענקית. אז הוא התכופף והתחבא אף הוא מאחורי החבית. ואז ראיתי את פניו ,זה היה דין! דין היה הנער שירד במורד חבל הסדינים. דין הוא זה שמנסה עכשיו לברוח. אבל למה?! יש כל כך הרבה דברים שאני לא מבינה. החלטתי למשוך את תשומת ליבו. הזזתי את הוילון הקטן לגמרי כך שראו שהחלון פתוח ,והתחלתי לדפוק על החלון דפיקות שקטות כדי לא למשוך אליי את האנשים הלא נכונים. דין שמע את הדפיקות אבל לא הבין מאיפה הם באות ואז עלה במוחי רעיון. החלטתי להכין בעצמי פנס מהבהב ובכך למשוך את תשומת ליבו אליי. הרי בתוך המרתף הייתה מנורה קטנה שהעירה את המדרגות וחלק מהחדר שבו הייתי. התחלתי לזוז קדימה ואחורה ובכך פעם לחסום את האור ופעם לתת לו לבקוע החוצה מהחלון. זה הצליח! דין הביט היישר לחלון הקטן וראה את פניי מציצות מימנו. בהתחלה הוא הביט בי המום לרגע ,כנראה שהוא לא ידע שאני כאן. ואז ניגש מהר לחלון וניסה לפתוח אותו מבחוץ ,מסתבר שזה אפשרי.

"רותם ,מה את עושה כאן?" שאל דין בלחישה ,ברגע שהצליח לפתוח את החלון הקטן.

"חטפו אותי. אבא שלך. השאלה היא מה אתה עושה כאן?!" לחשתי גם אני.

"אני אסביר לך אחר כך. תשמעי ,מישהו או יותר נכון משהם עושים מערב על הבית. הם מתקרבים לכאן." פירט דין במהירות ואני קלטתי כל מילה שלו ,"עכשיו בואי נוציא אותך מכאן." אמר ובא ללכת ,אבל עצרתי אותו.

"רגע ,אבל מה תוכנית?" שאלתי.

"את הולכת עכשיו לדפוק על דלת המרתף ולחכות עד שיפתחו לך את הדלת. ואל תשכחי להגיד שזאת רותם כי אחד השומרים שם דלוק עלייך." גיחך דין בלעג.

"חהחה. קורע דין!" אמרתי בציניות.

"אני יודע שאני קורע מותק." אמר בחיוך שובב.

"טוב ציניות לא מתאימה למצב עכשיו ,קוף." עניתי לו ,משתיקה אותו.

"צודקת. ואז ברגע שהוא יפתח לך את הדלת ,טבעתי בו ואני בינתיים אקפוץ על השומר האחר. ואז אחרי שהם יתקפלו שם ,נברח ונתחבא." אמר.

"אוקיי." הסכמתי ,"אבל יש כאן עוד שניים-לילך ועופר." אמרתי בגלגול עיניים. הלוואי שיכולתי להשאיר אותם כאן אבל אני לא סנובית כמוהם.

"נו ,אז שיעזרו." אמר והתחיל להתגנב לכיוון הכניסה למרתף.

"רגע דין." קראתי לו.

"אהה?" הפנה אליי את ראשו.

"בהצלחה." אמרתי. לרגע הוא היסס ,נראה כאילו חשב על משהו ואז התקדם מהר לכיווני ונישק אותי דרך החלון הקטן. בהתחלה התנגדתי ,אבל השפתיים שלו היו כל כך נעימות למגה עד שיכולתי להמשיך בנשיקה הזאת לנצח. הוא התנתק מימני ורץ מהר ,ממשיך להתגנב. לאחר רגע שהמשכתי לעמוד שם ולהביט בו ,סגרתי מהר את הוילון הבלוי ורצתי מהר לחדר שני. לילך ועופר כבר לא ישנו אבל עדיין ישבו מחובקים.

"תרימו ת'תחת פדלאות. יוצאים מכאן." אמרתי ופניתי מהר לכיוון המדרגות. לילך ועופר קמו מהר והלכו אחריי.

"לאן הולכים?" תפס עופר בכתפי וסובב אותי אליו.

"יוצאים מכאן. בורחים יענו. עכשיו רק תיצמדו לתוכנית. ברגע שפותחים את הדלת אנחנו מפוצצים את השומר מכות. מבחוץ כבר הכל מטופל." אמרתי והבטתי בהם ,לראות אם הם מבינים אותי. הם הנהנו לאות הסכמה ועלו אחריי. נעמדתי על יד הדלת ,ספרתי עד שלוש ודפקתי.

"מה?" שמעתי את קולו של בן מבחוץ.

"תפתח לי בן. זאת רותם." אמרתי. נשמעו כמה דיבורים מהצד השני אבל לאחר כמה שניות שמעתי מפתח נכנס לחור המנעול ומסתובב. בן פתח את הדלת והכניס את ראשו פנימה ,"מה יפיופה?" שאל. מיד הכנסתי לו שני אגרופים בעיינים והוא פתח את הדלת לרווחה ,מחזיק חזק בעיניו המתנפחות. קפצתי עליו והבאתי לו כמה בירכיות. הוא התקפל מיד. מזווית העין שלי ראיתי את דין ואת עופר מפוצצים מכות את השומר השני ואת לילך חוטפת לו את נשקים. תפסתי באקדח של בן והצמדתי אותו אל חזהו ,"יותר בחיים אל תכוון אלי אקדח. כי תראה באיזה מצב אנחנו עכשיו." חייכתי וקמתי מימנו ,מכניסה את האקדח לאחורי המכנסיים שלי. הרגשתי לא רע לפוצץ אותו מכות ,בכל זאת הגיע לו.

דין ועופר כבר טיפלו בשני ואז שמעתי יריות מאחורי המרתף. נבהלנו ופנינו מהר לצד השני והתחבאנו שם. פתאום ראיתי אנשים לבושים במגנים ועם הרבה ציוד מנהלים קרב יריות עם האנשים של ליאו. קבוצה של כשלושה אנשים התקדמה אל המרתף בין מתחי הכדורים ואת אחד הבחורים שם זיהיתי.

"רוני?!" הייתי המומה. הם הגיעו אל הכניסה למרתף ורוני נכנס מהר פנימה ,מחפש אותי. לאחר כמה שניות הוא יצא החוצה ואמר ,"הם לא כאן." בקול מודאג. לא היססתי לרגע ויצאתי אליו מהר. קפצתי עליו בחיבוק. רוני היה מופתע והתכונן לירות בי אבל כאשר קלט שזאת אני ,חיבק אותי חזרה ואמר ,"רותם שלי. התגעגעתי קצת." וראיתי שהוא מחייך.

"זה לא הזמן. חייבים להוציא אותכם מכאן עכשיו. המשטרה כבר בדרך." אמר אחד הבחורים שעמדו לידינו בקול סמכותי. דין ,לילך ועופר יצאו מהמחבוא שלנו גם והתקרבו אלינו. שני הבחורים עמדו מלפנים עם נשקים והתכוננו לנהל קרב יריות עם מי שרק ינסה.

ארבעתנו עמדנו באמצע ורוני סגר בסוף. התחלנו להתקדם אך לפתע נשמע קול של משהו מושלך לעברנו. המשהו הזה מצא את מטרה שלו וחדר עמוק.

הסתובבתי במהירות והמחזה שנגלה לעיניי היה נורא ,"רוני!" צרחתי בכל גרוני.

^^^^^^^^^^^

זהו זה בינתיים :)

תקדישו דקונת לתגובה ניייחמדה על הפרק ;-]

טלייה.