~סיפורים בהמשכים!~

אוקיי ,בלי הקדמה ארוכה במיוחד..

**תופיםתופיםתופים** קבלו את פרק 21 D:

אז בבקשה 3>

פרק 21-ההצלה חלק ג'.

בן ראה את החטופים עם שלושה בחורים ונער נוסף ,עומדים כמה מטרים לפניו ומתכוננים לברוח. הוא הושיט יד אל רגלו ובקושי הגיע אל הסכין שהייתה מוחבאת שם.

בזמן שכל תנועה מלווה בכאבים רבים ,הוא פתח את הסכין וכיוון אותה היטב. הוא השליך אותה קדימה ונפל חזרה על האדמה. לאחר שנייה נשמע צעקה ,"רוני!". בן ידע שהסכין מצא את המטרה שלו וחייך מסופק מעצמו.

~

"א.. אני.." רוני נפל עליי ועל דין.

"רוני לא!" תפסתי בו ועופר עזר לי מכיוון שהיה קצת כבד. הבטתי בגב שלו. עמוק מתחת לצלעות היה תקוע סכין קטן אבל חד במיוחד.

"אני סופרת עד שלוש." אמרתי בבכי.

"אחת ,שתיים ושלוש." ספרתי במהירות והוצאתי את הסכין מגבו. רוני צעק בכאב וברגע שהסכין יצאה ,ביחד איתו יצא גם שטף דם. הורדתי מעצמי מהר את סווצ'ר וקשרתי אותו סביב הפצע. שני הבחורים האחרים שהיו איתנו תפסו את רוני בשני צדדיו ואחד מהר הודיע במכשיר הקשר שיש פצוע. עמדתי המומה כמה שניות. איך יכולתי לתת לדבר כזה לקרות?! מי המניאק שעשה לרוני דבר כזה?! הסתובבתי וראיתי את בן עם עיניים פתוחות ,מחייך לעצמו. מיד ידעתי שהוא הבן זונה שדקר את אחי. ניגשתי אליו ,דין ממהר אחריי. הוצאתי את האקדח במיומנות מאחורי מכנסיי ,נעמדתי מעליו ואמרתי ,"אתה חתיחת כלב ,דקרת את אחי!" דמעות זלגו מעיני. ניסיתי לשמור על קור רוח אבל זה קשה שפוגעים באחיך.

בן גיחך ושתק רגע ,אך לאחר כמה שניות אמר בקושי ,"כן. אני דקרתי אותו." חייך.

"בן זונה!" אמרתי ולחצתי על ההדק. נפלט כדור מקנה האקדח ומתחתיי שכב בן ,עם כדור בחזה-מת. דין התקרב במהירות עליי והביט המום בבן ובי. גם אני הייתי המומה מעצמי ,בחיים לא חשבתי שאני יגיעה למצב כזה. בחיים לא חשבתי שאני יירה במישהו. רעד חלף בגופי. הייתה לי צמרמורת ועמדתי להתמוטט על הגופה שלו אך דין תפס אותי וחיבק חזק.

"אנחנו צריכים ללכת." לחש לי באוזן והתחלנו לפנות חזרה לקבוצה ,"זה בסדר. זה מה שהיית צריכה לעשות." ניחם אותי דין כל הדרך.

"אני לא צריכה ניחומים." אמרתי וניגבתי את הדמעות. השתחררתי מאחיזתו וניגשתי אל רוני ,ששני הבחורים עדיין החזיקו אותו.

"איך אתה?" שאלתי אותו ,נוגעת קלות בכתפו.

"בסדר." חייך עליי למרוב שהיה פצוע וראו עליו שכואב לו. מזווית העין שלי ראיתי מאחורי שיח גבר מכוון עלינו אקדח.

"לך תזדיין!" צעקתי ושחררתי עוד כדור לכיוונו. הוא נפל על הארץ ,לא מת אבל פצוע בכתף.

"כל הכבוד אחותי." אמר רוני בקול חלוש וחייך. הסתובבתי אליו וחייכתי גם אני. אך לפתע עיניו של רוני נעצמו.

"מה?! רוני!!!" נערתי אותו שוב ושוב. הבחורים השכיבו אותו על האדמה. אחד מהם אמר שצריך חובש דחוף ושאל איפה המסוקים המשטרתיים.

לפתע רצו אלינו קבוצה של שישה גברים והרחיקו אותי מרוני. הם טיפלו בו עכשיו ודין חיבק אותי. מרחוק נשמעו סירנות המשטרה ושלושה מסוקים נחתו בגינה הענקית של בית הנופש. חובשים מקצועיים רצו לכיוון של רוני והרימו אותו על אלונקה ,מעלים למסוק.

"אני רוצה לטוס איתו!" אמרתי נחושה. קמתי ופיניתי לכיוון המסוק.

"לא רותם. תישארי כאן. עוד כמה דקות אנחנו זזים. את חוזרת הביתה." חייך אליי המפקד של המשימה ומיד ניגש לטפל באנשים שלו. היו עוד כמה פצועים חוץ מרוני. ושניים או שלושה הרוגים. זה היה עצוב שהיו אנשים שנפצעו בשביל להציל אותי ואת לילך ועופר. ועוד יותר גרוע שהיו הרוגים בשבילנו. הכל קרה כל כך מהר שאני לא התאוששתי אפילו. זה יותר מידי בשבילי. ומי היה מאמין שדין נמצא כאן לידי. האמת?! ציפיתי שזה יהיה עידו. לא יודעת למה. ראיתי מרחוק שמפנים את הבית. ראיתי את ליאו ועוד אישה שלא הכרתי ,יוצאים מתוכו באזיקים. הם כמעט לא לבושים. מעניין באיזו פוזה תפסו אותם. חייכתי לעצמי ,אבל רציתי לראות את הפרצופים שלהם. קמתי ופניתי לכיוון שלהם.

"רותם ,אל תלכי לשם." אמר דין מאחורי ,"בבקשה מימך." ביקש. הסתובבתי אליו והבטתי בו.

"דין ,אני רוצה לראות אותו. וגם את הבחורה ההיא." השפלתי את מבטי. אבל מיד הרמתי את ראשי ופניתי לכיוונם. עופר ולילך כבר הקדימו אותי ועמדו המומים ,מביטים באישה ללא מילים בפה.

"תסלחו לי בבקשה." זה כל מה שהיא אמרה ,"אני אוהבת אותכם חמודים שלי." מילותיה נבלעו בקול הסירנות של הניידת. התקדמתי והבטתי בליאו ,אבא של דין.

"אין אפילו טיפת דמיון ,יודע?!" אמרתי בקול חלש והבטתי בו ובדין ,שעכשיו קם והתקרב לכיווננו.

"מה את אומרת?!" גיחך ליאו.

"מה שאתה שומע ,זבל! ואגב ,אחד הכלבלבים שלך דקר את אחי." אמרתי ,גם בקול חלוש.

"וטוב שכך עשה." חייך.

"לך תזדיין!" הבאתי לו ברכייה והוא התקפל ,"אם תצליח אחרי המכה הזאת." הפעם היה תורי לחייך. הובילו אותו והכניסו לניידת נפרדת. שתי הניידות נסעו משם בליווי של שלוש מכוניות שחורות. דין ניגש אליי וחיבק אותי.

"יודעת?! באותו יום שכעסת עליי כשהייתי עם אלינור.. אני באמת חשבתי שיש בינינו משהו." חייך.

"ואני חושבת ככה גם עכשיו." חייכתי אליו. הוא נישק אותי וזרמנו לנשיקה נעימה ועדינה ,לא תשוקתית ולוהטת כמו בדרך כלל.

"יודע ,אני שמחה שמי שהציל אותי זה היית אתה." אמרתי לאחר שהתנתקנו.

"ואני בכלל שמח שהכרתי אותך ,נסיכה שלי." חייך דין וחיבק אותי חזק.

^^^^^^^^^^^

אני מאוד מקווה שאהבתם :)

וכמובן שאפשר להגיב ,זה בסדר אני מרשה D;

טלייה.

נ.ב.

אני יודעת שהפרק לא ארוך כמו שאני כותבת בדרך כלל.

מקווה שתסלחו לי על זה :P