~סיפורים בהמשכים!~

שלום כולם D:

פרק שלישי כמעט אחרי שבוע ,מאכזב מעט אבל הייתי עמוסה [=

אז כפיצוי הפרק ארוך במיוחד לפי דעתי ^_^

בבקשה..

פרק 3

"את יודעת שליאור וצליל התארסו?!" אמרתי לשיר וזאת נראתה מופתעת ,"באמת?!" היא אמרה בקול שקט. אבל ידעתי שעוד רגע תבוא הצרחה.

"אני-לא-מאמינה-!" היא צווחה וחיוך התנוסס על פניה ,"ליאור וצליל?! אני בשוק! מתי?"

"אני רואה שאת בשוק!" צחקתי למראה פניה של שיר אך מהר יישרתי את מבטי אל הכביש ,"אתמול. הוא לקח אותה למסעדה ושם הוא הציע לה." פרטתי.

"ומתי הם מתכננים להתחתן?" שאלה בסקרנות ,רגועה יותר.

"עוד שלושה שבועות." עניתי.

"נייס. רואה?! לאהוב זה אחלה דבר." אמרה. הבנתי לאן היא חותרת.

"לא בשבילי." עניתי לה.

"עדי ,הגיע הזמן שתשכחי מזה כבר. מזה לא בשבילך?! לכל סיר יש מכסה. פשוט ריק לא היה המכסה שלך במקרה ההוא." שיר ניסתה לשכנע אותי בפעם המיליון מזה שנה. או שאולי שנתיים. בקיצור-מזה הרבה מאוד זמן.

"שיר לא." הבטתי בה ,"אני לא רוצה לחפש לעצמי מכסה ,אוקיי?! הספיק לי לפני שלוש שנים מה שהיה. לא רוצה עוד כאב. עוד בעיות. טוב לי ככה. רק סטוצים!" חזרתי להביט בכביש.

"את יודעת שלדעתי סטוצים זה סבבה. אבל אני בטוחה שעכשיו כבר לא כואב כמו פעם מאמי. בסדר ,ריק בגד. זבל. חרא של בן אדם. נראה לי שמיצית את הרווקות שלך ,לא?! בגללו להרוס הכל לכל החיים?"

"תשמעי ,זה לא שהוא סתם בגד. אנחנו פאקינג עמדנו להתחתן. היינו באותו מצב כמו צליל וליאור עכשיו" ,הבטתי בה ,"ובסוף מה קרה?! יומיים לפני החתונה. פאקינג יומיים לפני החתונה תפסתי אותו בוגד בי! את יודעת כמה שזה כואב?! ועוד הייתי כזאת תמימה אז. כזאת טיפשה!.." נאנחתי. התקרבנו כבר לבית קפה שלי ,תכנני לעצור שם ולבדוק איך הולך.

"טוב ,תעשי מה בראש שלך ילדה. אני רק אומרת שעבר כבר פול זמן ולדעתי התגברת כבר." אמרה ,מרימה ידיים. איכשהו תמיד אני מנצחת בוויכוחים האלה. אולי כי אני באמת לא רוצה אהבה. אולי כי אני באמת מקפידה ושומרת על כך שלא להתאהב באף אחד. ריק בהחלט הספיק לי ,ועכשיו פתאום כאב לי שוב. להיזכר ברגעים היפים שהיו לנו. ריק היה האהבה הראשונה שלי. היינו ביחד שלוש שנים ובמסיבת סיום של י"ב הוא הציע לי נישואים. מרוב האהבה שלי אליו הסכמתי. האהבה הזאת מילאה לי את כל המוח והשפיות וההיגיון שלי פשוט נעלמו באותו רגע. לא היו שם כדי לרמוז לי שהוא זבל ,שאסור לי בשום פנים ואופן להסכים. אז כבר הסכמתי ,מה לעשות?! אמא שלי הייתה המומה מהידיעה. אבל אבא עוד יותר ,הוא לא ציפה שהבת היחידה שלו תתחתן בגיל 19. הוא באמת היחידי שאמר לי לחשוב על זה. לשבת על זה טוב ולא להיות פזיזה כל כך. הוא היחיד שאמר לי שאני אצטרך לחיות איתו חיים שלמים אז כדאי לי לעשות חשבון טוב טוב כי אף אחד לא באמת מכריח אותי. אבל לא הקשבתי לו. עשיתי שטויות והתעלמתי מהרמזים. ואז כשתפסתי את ריק בוגד בי ,ואני לא אומרת בוגד יענו נשיקה או משהו. ממש בוגד. במיטה. עם אחת שלמדה איתנו בשכבה. אצלו בבית. הייתי המומה ,חטפתי את ההלם של החיים שלי. ומאז אני שונאת אהבה. שונאת לאהוב ,להתאהב. לא רוצה את כל זה. לפעמים אני חושבת ,את מי בעצם אני מענישה על זה?! נראה שרק את עצמי. כי אני הייתי הטיפשה בסיפור. אני זאת שהייתי עיוורת ועשיתי מעצמי צחוק.

חניתי את המכונית מול הכניסה לבית הקפה ויצאנו.

"או שלום עדי. לאן זה?" נכנסתי ודן תפס אותי לשיחה.

"מה קורה דני?" חייכתי ,"אנחנו זזות למועדון." עניתי לו.

"וואלה נחמד לכן. אנחנו עובדים פה והמנהלת של המקום מבלה לה במועדונים." חייך וקרץ לי.

"טוב ,מצטערת על זה." עניתי קצרות ובחנתי את המקום. לא היו לקוחות כמעט חוץ משני גברים שחיכו לשתייה שלהם.

"מי מטפל בהם?" שאלתי את דן ,מצביעה על השניים.

"תלוי באיזה מובן מטפל?!" קרץ לי שוב והבאתי לו אגרוף חלש בכתף.

"תשמור על הפה שלך או שאני אפטר אותך." צחקתי.

"אם כך אני באמת צריך לשמור על הפה. קשה למצוא משכורת טובה כמו כאן." צחק אף הוא. שיר בינתיים הזמינה לה בקבוק בריזר לימון והתיישבה על כיסא ליד הדלפק.

"טוב ,אני אגיש להם." לקחתי את שני בקבוקי הבירה ופניתי לכיוון השולחן שלהם. בדרך דן אמר לי "זה בכלל נשמע הגיוני שהמנהלת תגיש ללקוחות?!" ופנה לשחרר חצי מהמלצרים שלנו-בסך הכל היו לנו שישה.

"שלום רבותיי. הבירה שלכם." חייכתי והנחתי את הבקבוקים מולם. הם הפנו את תשומת ליבם אליי ובחנו אותי.

"ככה מתלבשות כל המלצריות כאן?" שאל אחד הבחורים ורק עכשיו הבטתי בו.

"אהה ,לא." גיחכתי לאור המחמאה השקופה ,"רק המנהלת."

"פייי ובאיזה כבוד זכינו ,שהמנהלת בכבודה ובעצמה מגישה לנו?" הסתובב הבחור השני אליי ורק עכשיו ראיתי את פניו בבירור. הייתי המומה. לא יכול להיות?! ממש חוק מרפי.

"אהה.." זה כל מה שיצא מפי ,"זאת אומרת ,מה?!" תקנתי את עצמי. אני מעדיפה לא להיחשף. אם ריק לא זיהה אותי-עדיף כך. כן ,ריק ישב מולי עכשיו. ובחן אותי מכף רגל ועד ראש.

"שאלתי באיזה כבוד זכינו ,שהמנהלת בכבודה מגישה לנו?" שאל שוב ,מביט בי במבט חושד ,בוחן היטב. רק שלא יזהה אותי! רק שלא יזהה אותי! לפתע עיניו התרחבו והוא נראה מופתע אף הוא.

"היי ריק. אחי מה קרה?" החבר שלו ניער אותו מהכתף.

"אהה ,מה?! לא.. כלום לא קרה." הביט בי שוב. פאק ,עכשיו זה ממש חוק מרפי-הוא גם זיהה אותי!

"לא זכית ,זאת אומרת אתם.. בשום כבוד. סתם יצא ככה. ואני באמת מצטערת שזה מה שיצא." הבטתי בריק בזלזול ,הסתובבתי והלכתי.

*****

"בואנה ריק. מה עשית לה? אתם אפילו לא מכירים?!!.." שאל חברו של ריק ,תומר.

"אחי ,אתה לא מבין עד כמה טוב אנחנו מכירים." ריק אמר לאט ובשקט ,בוחן כל צעד ותנועה של עדי. הוא היה בשוק מזה שזה הקפה שלה! הוא היה בשוק מזה שהם בכלל נפגשו! פתאום הכל חזר אליו. בבירור מוחלט והוא החל להרגיש רגשות אשם איומים.

"מה זאת אומרת מכירים טוב?! אחי ,מי זאת?" תומר התעניין.

"נו באמת. היא כל כך השתנתה תומר. אתה לא מזהה את עדי?! עדי לורין?!" ריק הסתובב אליו.

"מה?! עדי??! יענו עדי עדי?!" תומר נראה מופתע אף הוא והביט בריק.

"כן תומר. עדי עדי. הארוסה שלי לשעבר." ריק נאנח ולגם מהבירה שלו.

"וואי אחי. פדיחות." תומר לגם אף הוא מהבירה שלו.

*****

"את לא מאמינה מי זה שם?!" נגשתי מהר לשיר ונשענתי על הדלפק ,מחזירה בראשי.

"מה?! מי זה מי?" הסתובבה לאחור ובחנה את שני הבחורים שישבו בסוף הקפה.

"שיר ,זה ריק. זה כזה חוק מרפי ,אני אומרת לך! רק דיברנו עליו באוטו ועכשיו אני רואה אותו. רק קיוויתי שלא יזהה אותי והוא זיהה." הסתובבתי אלייה והתיישבתי מולה ,"אהה ,לילי?!"קראתי  לאחת המלצריות שראיתי שנשארו לנקות את המטבח ,"תביאי לי כוס מים בבקשה."

"וואי פדיחות. מזה קטע דפוק. רגע ,הוא זיהה אותך ,אמרת?! ומה הוא אמר?" שאלה ,מניחה את ידה על כתפי-מנחמת. לילי הגישה לי את כוס המים ואני שתיתי את כולה בבת אחת.

"כלום. מה הוא יכול היה להגיד?! השארתי אותו המום. בלי מילים. פשוט הלכתי משם." אמרתי לה.

"יופי ,ככה צריך עדידס." אמרה בעודה קמה ופונה לשולחן שלהם. עקבתי אחריה ,רוצה לראות מה תגיד ,מה תעשה..

"יאלה בחורים ,תתפנו. סוגרים כאן." היא ניגשה אל השולחן של תומר וריק.

"שיר?!" תומר זיהה אותה מיד. שיר לא באמת השתנתה מאז התיכון.

"תומר?!" שיר נראתה מופתעת לרגע אך מיד התעשתה ,"וואי ,שנים עברו. מה אתה עושה כאן? ועוד.. איתו..?" הצביעה על ריק בזלזול. ריק רק הסתובב וניסה לא למשוך תשומת לב אבל כנראה כל הדברים שהוא מנסה להרחיק מעצמו נדבקים אליו בערב אחד.

"אה ,אנחנו?! בדיוק רצינו לזוז לאחד המועדונים שבסביבה אבל החלטנו לעצור כאן ,לשתות קצת לפני."ענה תומר.

"נחמד לך. ורק לך אני מתכוונת אבל יאלה תתפנו ,עדי רוצה לסגור כאן. היא מעדיפה שדברים כאלה ,"הצביעה שוב על ריק ,"לא יסתובבו לה בבית קפה."

"וואלה?! זה הבית קפה שלה?! יפה.. אני רואה אתן מתקדמות בחיים." חייך תומר. ריק לעומתו רק התעצבן עוד יותר ,"יש לי שם שיר! אם קשה לך להגיד אותו ,את מוזמנת לא לדבר עליי בכלל!" הוא קם ופנה בעצבים לכיוון היציאה ,לוקח את הבקבוק איתו. ריק יצא מבית הקפה וטרק את דלת הזכוכית. אני כמובן התעצבנתי גם ,כי זה בית הקפה שלי והזבל הזה מגיע וטורק דלתות כאילו זה הבית שלו. קמתי לצאת אחריו. שיר ותומר הבחינו בעצבים שלי.

"אואו.." שיר אמרה ושמה יד על פייה ,"זה לא הולך להיות טוב." היא פנתה מהר לכיוון הדלת ותומר אחריה.

"חתיחת בן אלף! זה בית הקפה של אבא שלך שאתה טורק דלתות כמו בבית?!" יצאתי בעצבים ,נעמדת במדרגות וצורחת עליו מרחוק. ריק נעצר והסתובב בבת אחת.

"עדי." אמר.

"וואלה לא ידעתי?! חתיחת אידיוט! בא לבית הקפה שלי ,שובר לי כאן דלתות ועוד מעז לצאת ולא לשלם על הבירה!" תפסתי בבקבוק הבירה שהיה בידו ,שפכתי עליו את הבירה שהייתה בפנים ואת הבקבוק ריסקתי על הריצפה. ריק רק הביט בי במבט חלול. בפרצוף נטול הבעה.

"ולא תגיד כלום?! לא תעשה משהו?!" התעצבנתי עוד יותר ועכשיו כבר כאב לי הגרון מהצעקות. ריק רק עמד שם והביט בי. הרגשתי שמסתכלים עליי מאחורה  ,הסתובבתי וראיתי את שיר עומדת המומה עם יד על הפה ואת מתומר מופתע עוד יותר.

"חתיחת חרא. אני בכלל לא מבינה למה נפגשנו?! אני שונאת אותך! שונאת אותך בכל נשמתי! אתה מחליא אותי פשוט! ואל תחשוב ששכחתי ,אני בחיים לא אשכח!" הפעם אמרתי לו את הדברים בטון יותר שקט כי כבר כאב לי לצעוק. ריק רק הביט בי ושתק ,אבל עכשיו לפחות הייתה על פניו הבעה-הבעת צער ,עצב.. אולי אפילו כאב. אבל אני לא נחמתי אותו לרגע. פשוט הסתובבתי והלכתי משם. נכנסתי חזרה אל בית הקפה וראיתי את כל העובדים שהיו שם מביטים בי. התיישבתי ליד הדלפק והם עדיין המשיכו להביט בי.

"טוב מה?! מופע?! הצגה?! משהו מעניין?!"  הרמתי את ראשי והבטתי בהם. לאחר רגע כל אחד חזר לעיסוקים שלו. אני נאנחתי ,מנסה להירגע. לאחר שנייה לילי הביאה לי עוד כוס מים ,"תודה לילי." אמרתי ושתיתי את כל הכוס בבת אחת. עשיתי תרגילי נשימות שלמדו אותנו בשיעורי המשפטים כדי להירגע ולא להיכנס ללחץ מרוב התיקים שיכולים להיות לנו. באותו שיעור הייתי בטוחה שהמורה שלי השתגע אבל מסתבר שהתרגילים האלה שימושיים למרות הכל. לאחר עוד רגע שיר נכנסה ובידה שטר של מאה שקל.

"זה על הבירה של שניהם. תומר אמר שתשמרי את העודף." היא הניחה את השטר מולי ,"איך את?" היא ליטפה את הכתף שלי. לא עניתי לה.

"אם את רוצה אנחנו יכולות לנסוע אלייך או משהו. לא חייבים ללכת למועדון אם לא בא לך.." היא חיבקה אותי חיבוק אוהב ואז עניתי לה ,"מזה לא הולכים למועדון?! אני רוצה." חייכתי והיא שיחררה אותי וחייכה אף היא.

"ככה אני אוהבת את העדידס שלי." ושתינו צחקנו.

"טוב ,כולם משוחררים. דן?! תנעל. גם ככה לא נראה לי שיבואו עוד אנשים. לכו הביתה ,תבלו ,תנוחו.." חייכתי ואני ושיר יצאנו מהקפה.

"האמת ,הייתי בטוחה שאת הולכת להרוג אותו שם." שיר אמרה בגיחוך כאשר כבר התנעתי את המכונית והתחלנו לנסוע.

"האמת?! גם אני הייתי בטוחה. אבל אז אמרתי לעצמי שהוא סתם זבל ושאני לא אתן לו להרוס לי ערב שלם. למרות שהייתי מופתעת מזה שהוא ישב בבית הקפה שלי." עניתי וגיחכתי גם אני.

"יופי מאמי. יאלה ,בואי ניסע למועדון. נשתחרר. נעשה חיים ונכניס את כל הבנים לכיס הקטן!" היא אמרה והדליקה דיסק שירים על פול ווליום. התחלנו לשיר בקולי קולות ולהתחרפן עוד לפני שהגענו למועדון בכלל וכמעט כל האנשים שעברנו לידם ברחוב הסתכלנו על המכונית וצחקו בינם לבין עצמם.

^^^^^

זה הכל לעכשיו 3>

מקווה שאהבתם.

באמת אשמח אם תגיבו ,זה חשוב לי מאוד לדעת מה אתם חושבים :)

נ.ב.

כמו ששמתם לב ,התחשק לי להוסיף תמונה שכזאת לסיום הפרק D;