~סיפורים בהמשכים!~

שאאלום כולם D:

טוב ,אנחנו כבר בפרק 6 [מוזמנים להגיב כמה מזל"ט ;-]

אז בלי הרבה חפירות ,קבלו את הפרק :)

אני באמת מקווה שתואהבו 33>

פרק 6

"שלום לגברת המאחרת." אמר דן כאשר נכנסתי ובחנתי את השולחנות המלאים.

"יפה יפה. שפע של לקוחות יש לנו היום." חייכתי והסתובבתי אליו ,"ואני המנהלת. מותר לי לאחר." קרצתי לו.

"כמובן כמובן." אמר בחיוך מתגרה.

"תיזהר מימני דן." הנפתי אצבע מאיימת והוא צחק. הצטרפתי לצחוקו. נכנסתי אל מאחורי הדלפק והכנתי לעצמי כוס נס קפה.

"אני רואה שאתם מסתדרים מצויין גם בלעדיי." פניתי אל דן שבדיוק עיין בהזמנות. מוזר שהוא תמיד עושה את זה.

"אכן כך. אנחנו משתדלים." אמר וקרא הזמנה אחת מסויימת ,"זה בשבילך." אמר והושיט לי פתק שעליו היה כתוב:

'שולחן עבודה במשרד המנהלת.

מיס עדי לורין אחת ,בבקשה.'

גיחכתי למראה הפתק. קימטתי אותו והשלכתי היישר לפח.

"הלכתי למשרד לי. אם משהו ,תודיע לי." אמרתי לדן ופניתי למשרדי. פתחתי את הדלת והייתי מופתעת עד מאוד למראה..

*****

עשר דקות קודם לכן אלכס החנה את האופנוע שלו על יד בית הקפה שעדי אמורה להגיע אליו. הוא ידע זאת כי קודם לכן פרץ למכונית שלה וחיטט שם קצת ,מחפש מידע את מקום עבודתה. מתי שהוא מצא הרבה מספרי טלפון ומסמכים הקשורים לבית הקפה-'קפה לוראנסו' ,הבין ששם היא עובדת. בדרך הוא גם מצא עוד מידע שיכול היה לעזור לו בהכרות איתה והוא היה מרוצה מאוד מכך.

*****

למראה הבחור שישב על הכיסא שלי ושיחק באחד העטים.

"שלום מיס לורין." הרים אליי את מבטו וחייך חיוך כובש. לרגע הרגשתי שאני מאבדת שליטה. הרגשתי כאילו אני עוד שנייה קופצת עליו בנשיקות ,אבל התנערתי מזה מהר.

"שלום אה.. אדון.." רמזתי לו שיגיד לי את שמו.

"קרטינסקי. אלכס קרטינסקי." אמר ,לא מוריד את החיוך מהפנים.

"ובכן ,שלום." הנחתי את התיק שלי על השידה ואת כוס הקפה שלי על השולחן.

"יודע ,אני מופתעת מהנוכחות שלך כאן והיא גם קצת מפריעה לי משום מה. אני באמת אשמח אם תפנה לי את הכיסא שלי בבקשה." נעמדתי מעליו.

"למה מופתעת? את לא שמחה לראות אותי?" שאל וחייך חיוך שובב.

"לא. לא ממש. לא אם אתה מפריע לי בעבודה שלי." עניתי.

"אוקיי." אמר וקם. הוא התיישב על הכיסא מולי ואני התיישבתי על הכיסא שלי ,מעיינת סוף כל סוף בתיקייה שהשאירה לי אתמול אחת הבחורות שהגיעה לראיון העבודה.

"אפשר לשאול שאלה?" שאל אלכס.

"שוט." עניתי קצרות ,ממשיכה בעיסוקיי.

"בת כמה את?" שאל.

"22 עוד מעט. למה?" המשכתי לעיין בדפים.

"סתם. כי פשוט חשבתי... את רק בת 22 וכבר יש לך בית קפה ואת לומדת משפטים ויש לך בית בתל אביב.. המשפחה שלך בטח טחונה." אמר.

"אפשר להגיד את זה גם ככה." אמרתי. ואז רק הגיעה למוחי המוזרות שבדברים שאמר לי.

"רגע ,מאיפה אתה יודע שאני לומדת משפטים?" שאלתי וסוף סוף יישרתי איתו מבט.

הוא קם ואמר ,"להתראות נסיכה." הוא ניגש אליי והביא לי נשיקה בלחי אבל אני נסחפתי ונשקתי אותו. הוא זרם איתי בלי לחשוב פעמיים והרים אותי על שולחן שלי ,מעביר ידיים קפואות על גבי. לאט הנשיקה  הפכה יותר ויותר לוהטת וחושנית.

אך לפתע דלת משרדי נפתחה ,"עדי אני צריך שתח-" אמר דן אך נעצר בבת אחת והביט בנו ,המום ,"אהה ,זאת אומרת." הוא הזעיף פנים.

"תעיף את הידיים המטונפות שלך מימנה ,אידיוט." אמר דן וניגש אלינו ,מעיף את אלכס מימני.

"חתיחת מפגר! מזה עניינך בדיוק?" אלכס קם ,תפס את דן בחולצתו והצמיד אותו לקיר.

"מזה ענייני?! חתיחת כלב!" דן השתחרר מאחיזתו של אלכס והעיף אותו בחבטה אדירה על הקיר. הבטתי במתרחש מזועזעת ומופתעת גם יחד. אלכס קם ,מנגב את הדם מהשפה הפצוע שלו.

"עכשיו הבנת?? אל תיגע בה יותר ואל תתקרב יותר למקום הזה ,מובן?!" שאל דן ונעמד מול אלכס.

"היית מת ,זבל!" אלכס קם במהירות על רגליו ונכנס בדן בכל הכוח ,מפיל אותו על השולחן. השולחן נשבר.

"אולי תפסיקו כבר?!" תפסתי את אלכס והרחקתי אותו מדן. עזרתי לדן לקום ונעמדתי ביניהם ,"רוצים להמשיך?! בבקשה. דרכי!" הושטתי את ידי לצדדים.

"עדי תזוזי." דן אמר ,נראה שהוא התרכז במשהו.

"מזה תזוזי?! דן ,אני הבוס כאן. רק להזכירך." אמרתי והבטתי בו במבט מופתע.

"תעשי מה שהוא אומר." אלכס אמר גם.

"לא רוצה לזוז! אתם תפסיקו להתנהג כמו תינוקות ולריב!" הרמתי את קולי.

לפתע משהו הדף אותי לקיר ,מין כוח חזק וקפוא.

"מצטער על זה. אמרתי לך לזוז." אלכס התקרב אל דן ,אך דן היכה בו באגרופו.

"דפוק אחד!" דן נעמד מולו. הוא הרים את אלכס מהצוואר ,בלי לגעת בו בכלל. נדהמתי ,מי אלה?! מזה הכוחות המוזרים האלה?!

"רגע!" צעקתי. דן ואלכס ,שניהם הפנו את מבטם אליי.

"רגע! מה קורה כאן? מזה כל זה?! אתם לא נורמאליים! תפסיקו כבר!" נעמדתי על רגליי ונגשתי אל דן ,מורידה את ידו בכוח ומצמידה אותה לגופו. אלכס נפל על הריצפה בחבטה.

"קום." הרמתי את אלכס והושבתי אותו על הכיסא. באתי להסתובב לעבר דן אבל הוא כבר יצא מהחדר.

"מה קרה כאן עכשיו?! מזה הכוח הזה שהפיל אותי? ההרגשה הקפואה הזאת?" שאלתי את אלכס בעוד אני מנגבת את פצעיו עם מגבונים לחים. הוא שתק.

"אלכס?" שאלתי שוב.

"אלכס תענה לי כוסעמק! אני שאלתי שאלה נכון?!" נעמדתי בעצבים.

"נכון." מלמל.

"אז תענה!" הפצרתי בו.

"טוב ,זה מסובך יותר ממה שנדמה לך." אמר קצרות.

"אתה מפרט לי?" שילבתי את ידיי על החזה ,מחכה לתשובה מספקת.

"זה מה שאני." זה כל מה שהוא הועיל בטובו להגיד.

"זה מה שאתה?! אתה כוח קפוא לעזאזל?" פניי החמירו. הוא עולה לי על העצבים!

"הכוח הזה. זה מה שאני יודע לעשות. נולדתי ככה." אמר.

"יודע מה?! עכשיו נשב כאן ואתה תספר לי הכל ,בסדר?!" לקחתי את אחד הכיסאות שהיו זרוקים בחדר והתיישבתי עליו.

"איזה כוח זה בדיוק?" שאלתי בהתעניינות.

"זה כוח מחשבה. אני יודע לעשות דברים על המוח שלי. אני יכול להפנט, לתקוף עם הכוח הזה." אמר בטון שקט והביט בי. אני מודה שנלחצתי. לתקוף עם כוח המחשבה?! מזה השטויות שאלה.

"אלכס ,אני חושבת שחטפת מכה חזקה בראש. אולי כדאי שתנוח ואז תסביר לי הכל." אמרתי ,קמה ממקומי.

"לא." אמר ותפס בידי ,"קודם תשמעי הכל. זה הכל אמת." היה מבט מתחנן בעיניו.

"אוקיי." נאנחתי והתיישבתי חזרה ,"תמשיך." נתתי לו אישור לדבר.

"אני לא היחידי כזה. יש עוד. בכל העולם יש כאלה אנשים. אנחנו נולדנו בכפר כזה שבו כולם כאלה." אמר.

"בכפר כזה? ואיפה הכפר הזה עכשיו?" שאלתי ,עם כל זה שזה היה מופרח ,זה סיקרן אותי מאוד.

"זה כפר קטן באירופה. לפחות הוא היה כפר קטן באירופה. לפני כמה שנים ,במלחמת העולם השנייה גרמנים השמידו את הכפר שלנו. הם היו בטוחים שהאנשים בכפר מחביאים יהודיים. הם חשבו זאת מכיוון שקלטו שאנחנו מסתירים סוד. אבל הסוד בעצם היה הכוח שלנו. של כולנו. עכשיו התפזרנו בעולם. ההורים שלי הגיעו לכאן ,ביחד עם עוד משפחות." אמר.

"רגע ,אז יש לך הורים כאן?" שאלתי.

"לא." ענה קצרות והשפיל את ראשו.

"מה זאת אומרת לא?! אבל לפני שנייה אמרת ש-" הוא קטע את דבריי ,"הם נהרגו." אמר.

"אה. אני מצטערת." הנחתי יד על רגלו.

"אין לך על מה. אנשים כמו הדן הזה ,הם הרגו את ההורים שלי. את ההורים של כולם כאן בעצם." אמר.

"מי אלה כולם? יש עוד כמוך בעיר?" שאלתי מסוקרנת.

"אני גר בבית עם חברים כאלה." פירט.

"אוקיי." עניתי ,"ומה דן בעצם?" שאלתי.

"דן לא בדיוק כמוני. הוא שונה מעט. יש לנו אותו כוח אבל הוא שייך לצבא ,סוכן שלהם." אמר.

"אז לאן אתה שייך? ולמה רבתם כל כך?" שאלתי ,לא הבנתי כמה דברים. עם דן עוזר לצבא ,אז מי הרע בסיפור כאן?!

"אני פושע." אמר והרים את מבטו אליי.

"אתה מה?!" הייתי המומה.

"אני משתמש בכוח שלי כדי לשרוד." זאת הייתה ההגדרה שלו לפושע.

"אתה רוצה להגיד לי אתה חושב שזה בסדר?" נעמדתי מולו. הוא לא ענה.

"מצויין! עכשיו גם בלעת את הלשון. טוב ,אני הולכת." אספתי את הדברים שלי ויצאתי מהמשרד ההרוס שלי ,מותירה את אלכס לבד.

"לילי. אני מזמינה משפצים היום ,תדאגי לטפל בעניין הזה אוקיי?!" שאלתי כשעברתי דרך הדלפק.

"משפצים למה?" שאלה.

"את יכולה להביט במשרד שלי וכבר תביני." פניי החמיצו.

"אוקיי." ענתה בשקט.

"אגב ,איפה דן?" שאלתי לאחר מחשבה.

"יצא. הוא אמר שהוא צריך להיות לבד." ענתה לי לילי.

"טוב. אז את אחראית!" אמרתי לה ויצאתי מהקפה. עליתי למכונית שלי ונסעתי הביתה. אני צריכה לקחת כמה דברים לפני שאני פונה לבית אבי ,הרי הבטחתי לבוא לבקר היום.

******

זה הכל :P

גיבוו?

טלייה.