~סיפורים בהמשכים!~

מממ אז קודם כל היי כולם (:

אני יודעת שהייבוש בין פרק לפרק הוא של כמה ימים אבל כרגע זאת התדירות שבה אני יכולה להעלות אותם ,אז מצטערת אם זה מפריע למישהו ^^

דבר שני.. כרגע אני די תקועה בפרק 16 ולכן אני חושבת שהפרקים הבאים יעלו ברווחים יותר גדולים.

אני רק מודיעה ,אבל זה עדיין לא סגור..

תלוי מתי אני אצליח להמשיך את הסיפור (;

אז אל תתבאסו וקבלו את פרק 12 D:

פרק 12

"אבל למה?" קמתי מימנו ונעמדתי ,מצפה שיבין שאני רוצה שידליק את האור.

"רק ככה אני שורד." אמר והדליק את האור. בדיוק כמו שרציתי.

"אתה חיי על חשבון חיים של אחרים! זה לא נקרא לשרוד!" מחיתי.

"את לא מבינה כלום!" אמר.

"אני דווקא כן מבינה ,והרבה! אם לא הייתי מבינה כלום ,הייתי מרימה עכשיו טלפון לדן ומודיעה לו שאתה כאן איתי! שיביא מישהו ושיתפסו אותך מצידי!" אמרתי בעצבים. ניגשתי למיני בר ומזגתי לעצמי כוס מים קרים. הבעת פניו של אלכס הייתה הבעה מופתעת ,כנראה המילים שלי גרמו לכך. אני בטוחה שהוא לא ידע שאני יודעת הרבה.

"אז עכשיו את יודעת על הסוכנות. על העיסוקים שלי ושל החברים שלי. את יודעת על הצבא.. על דן.. יפה!" אמר והדליק סיגריה ,לא דופק חשבון לזה שהוא מסריח לי את הבית. נכון ,אני גם מעשנת אבל אף פעם לא בתוך הדירה שלי! או בתוך דירה של מישהו אחר.

"נכון. אני יודעת. דן סיפרת לי שלא כמוך!" אמרתי ונעמדתי מולו ,קורעת את הסיגריה הדלוקה שלו לשניים ומשליכה מהחלון. הוא הביט בי במבט מוזר. זה היה מעורב בכעס ,הנאה וחיבה. הוא היה עצבני אך באותו זמן נהנה לעצבן אותי וכנראה גם חיבב אותי.

"מה רצית שאני אגיד ,טוב אז את שומעת?! אני רוצח וגנב. גם החברים שלי כאלה. אני מהפנט , מיומן בזה מאוד וגם מהיר. רגע ,אני גם יכול לתקוף אותך עם המחשבה ולהרוג אותך בכל רגע נתון! וכמובן שסוכנים של הצבא עוקבים אחריי ומנסים להשמיד אותי מעל פני האדמה בדיוק כמו שעשו להורים שלי!"      את הסוף הוא צרח. נבהלתי מהצרחה שלו ,מאוד.

"זה מה שרצית לשמוע מימני?! אחרי שהתמזמזנו על השולחן במשרד שלך?!" הוא נתקף זעם והתחיל לבעוט בדברים ,"את זה רצית לשמוע?!" שאל בצעקה.

"תעני לי כוסעמק!" צעק ובעט בכיסאות שעפו בכל הסלון.

"לא.. לא יודע.. יודעת." מרוב לחץ לא הצלחתי להוציא מילה שלמה מפי.

"מה את לא יודעת עכשיו?!" התקרב עליי עם מבט מאיים בעיניים. הוא סגר עליי ועכשיו הייתי צמודה לקיר ,בלי משהו להגן על עצמי.

"מה את לא יודעת?!" הוא נעמד מולי ,מרים יד.

"מה אתה עושה אלכס?" שאלתי אותו לפתע. הוא הביט בי מבולבל.

"למה אתה עושה את זה עכשיו?" שאלתי שוב ,"תירגע!" נגשתי אליו והורדתי את ידו. הושבתי אותו על הכיסא ודמעות עצבים מעטות זלגו מעיניו. ידעתי שאלה רק דמעות עצבים ,לא יותר.

"אבל זה מה שרצית לשמוע ,לא?!" שאל והוציא סיגריה נוספת מהכיס.

"אכפת לך לצאת למרפסת?" ספק שאלתי ספק דרשתי ,בקול שקט. הוא קם ויצא למרפסת ,אני בעקבותיו.

"אתה לא היית חייב לבעוט בכיסאות שלי וכמעט להרוג אותי ,אתה יודע?!" אמרתי והדלקתי סיגריה גם אני. מה פאקינג הלך כאן עכשיו?!

"מצטער על זה. אני שונא להיזכר במות ההורים שלי. הם הרגו לי אותם מול העיניים!" אמר והביט על הנוף.

"אני מצטערת." אמרתי. למרות שהוא כמעט הרביץ לי מקודם ,עכשיו אני מנחמת אותו. סיטואציה מצחיקה ,לא?!

"טוב ,אני צריך לזוז." אמר והביט בי. הרגשתי כאילו הוא לא סתם הביט בעיניי. הרגשתי כאילו הוא מביט לי היישר אל הנשמה. כנראה לא סתם אומרים שהעיניים הם חלון לנשמה ,יכול להיות שזה באמת כך.

"אוקיי." אמרתי ושנינו פנינו אל הדלת. כשנכנסתי לדירה ראיתי שאין כבר כיסאות על הריצפה ושהבית מסודר ,אפילו יותר מקודם.

"שוב מצטער על הבלגן." אמר אלכס כאשר עמד בפתח הדלת.

"זה בסדר." אמרתי ושקלתי להגיד לו משהו ,אבל לא הייתי בטוחה.

"ואלכס?" לבסוף עזרתי את האומץ ,"תעשה לי טובה ואל תבוא לכאן יותר!" אמרתי והבעת פניי ופניו השתנו להבעה רצינית ,ממש יחד.

"מה זאת אומרת?" שאל.

"אני לא רוצה לראות אותך יותר. אני לא רוצה צרות על הראש ,בסדר?!" אמרתי והשפלתי את מבטי. נכון ,זאת לא הדרך הכי נחמדה בעולם לומר זאת אבל זה מה שנכון.

"אוקיי ,אם זה מה שאת רוצה." אמר והלך ,יורד במדרגות. נעלתי את הדלת והבטתי בשעון. השעה הייתה 11. החושך כבר מזמן כיסה את הכל ולי יש עוד סיכומים לעשות לשיעור ביום שני. ניגשתי לחדר העבודה שלי ולקחתי משם את הסיכומים לסלון. התחלתי לעבוד עליהם כשלפתע צלצל הטלפון.

"הלו." עניתי למספר הלא מוכר.

"שלום עדידוש." נשמע קול גברי.

"מממ שלום." אמרתי גם אני ,"מי זה?" שאלתי.

"את לא מזהה אותי?!" נשמע שהוא משועשע.

"לא. אם מי אני מדברת?" שאלתי שוב.

"סתם ,זה מייק." אמר ואני הופתעתי.

"מייק?!" אמרתי.

"כן מותק. מה קורה?" שאל.

"מעולה. אצלך?" עניתי מתוך נימוס. השאלה האמיתית וההבאה הייתה ,"מאיפה יש לך את המספר שלי?"

"אני מדהים.ואת הבאת לי אותו." אמר ,נשמע שחייך.

"וואלה. אז משהו דחוף? כי אני פשוט קצת עסוקה." אמרתי.

"בא לך לצאת לאנשהו?" שאל.

"לאן זה לאנשהו?" התעניינתי. ברקע שמעתי צעקות "תביא אותה לכאן גבר!" ו-"שתבוא החברה הקטנה שלך!"

"אהה ,אנחנו יושבים כאן עם חברים. רצה להצטרף?" שאל לבסוף.

"האמת.. אני מאוד עסוקה. אני נאלצת לסרב!" אמרתי. גם אם לא הייתי עסוקה לא הייתי הולכת.

"באמת חבל בובה." שמעתי צעקה על יד מייק ,אבל זה לא היה הוא.

"אמא שלו בובה!" סיננתי.

"תאמיני לי ,אמא שלו בובונת." מייק צחק.

"תגיד מייק ,אתה שיכור במקרה?" שאלתי ,הייתי בטוחה כמעט במאה אחוזים שכן.

"מותק ,אני לא שיכור! בכלל לא! אני מרגיש מצויין!" אמר וצחק.

"מייק.. אולי תגיע אליי. עזוב את החברים שלך ותגיע אליי.. לבד!" אמרתי. למרות שלא באמת ידעתי למה קראתי לו לבוא אליי ,בכל זאת קראתי. יכול להיות שזה בגלל שאני מכירה אותו ואולי טיפונת אכפת לי. תכלס ,אני יודעת מזה לשתות ולהגיע למצב של שיכורות מוחלטת. לא ממליצה לכם!

"סבבה יפיופה. אני כבר מגיע. נעשה מסיבה ,רק אני ואת!" הוא צחק.

"כן ברור יפיוף!" אמרתי בטון ציני. בחלומות שלו!

"טוב ,אני בדרך אלייך. ביי." הוא ניתק. יופי ,מאיפה הוא יודע בכלל איפה אני גרה?! חזרתי אליו מהר ,"מייק ,אתה בכלל יודע לאן ללכת?" שאלתי.

"או בובה. ולא!" הוא אמר.

"יופי ,ככה חשבתי. הרצל 17 קומה שביעית דירה 3." אמרתי.

"יאלה נתראה." אמר וניתק. כל הזמן הוא זה שמנתק. בינתיים המשכתי לעבוד על הסיכומים שלי ואחרי 20 דקות בערך נשמע דפיקה בדלת שלי. נגשתי לפתוח וראיתי את מייק עומד שם. הוא באמת נראה כמו מישהו ששתה ,ולא מעט.

"שלום אהובתי." הוא קפץ עליי בחיבוק והצמיד אותי לקיר ,מנסה לנשק. היה לו טעם של אלכוהול בפה.

"בהמה תעזוב אותי." העפתי אותו מימני ונעלתי את הדלת.

"שב כאן!" אמרתי לו והלכתי להביא לו מים..

"תודה בובה." אמר ושתה את כל הכוס.

"אני רוצה לישון." אמר.

"אוקיי ,בו אחריי." אמרתי והובלתי אותו לחדר שלי. השכבתי אותו על המיטה שלי וכיסיתי אותו.

"בואי תשני איתי." אמר.

"לא ,יש לי עבודות לעשות." אמרתי ויצאתי מהחדר ,"לילה טוב." אמרתי וסגרתי את הדלת. א'-אני מרגישה בגנון! ב'-למה האידיוט הזה בכלל כאן ,אצלי בבית?!

*****

מאוד מקווה שאהבתם 33>

לדעתי יצא קצת יבש אבל מוזמנים להגיב =]

טלייה.