~סיפורים בהמשכים!~

שאאלוםםםם =]

אני מרשה לכם לנשום לרווחה כי סופסוף העלתי פרקקק D:

מצטערת על זה שגרמתי לכם לחכות הרבה זמן ,אני באמת באמת מצטערתתת :/

תסלחו לי?! XD

טוב ,אני לא רוצה לחפור יותר מידי כי עדיין יש לכם פרק די ארוך לקרואא ^______^

פרק 13-טם טדדם D=

פרק 13-חטיפה חלק א'.

"רותם ,תפתחי את הדלת בבקשה. את תאחרי לבית הספר." קולה של אימי נכנס והרס לי את החלום. לפחות שם הרגשתי שאני שולטת במצב ,בחיים שלי. לא כמו במציאות.

קמתי ממיטתי ,גוררת את רגליי אל עבר הדלת ,"אני לא הולכת היום לבצפר! אין לך טעם לשכנע." נשענתי על הדלת חצי ישנה.

"אבל מותק ,יש לך בגרויות ומבחנים חשובים. את לא יכולה לא ללכת!" אימי עמדה על דעתה.

"חבל שלא חשבת על זה אתמול ,לפני שהבאת את ה.. ה.." ,ניסיתי למצוא את המילה הנכונה ,"הזבל הזה לפה! היית צריכה לחשוב על ההשלכות!" עכשיו כבר הייתי ערה.

בצד השני נשמעה שתיקה ממושכת ולאחר שנייה נשמעה דפיקה חוזרת על הדלת ,"רותם ,תפתחי!" רוני נשמע כועס. פתחתי לו את הדלת. הוא נכנס ונעלתי אחריו. הוא הביט בי ושתק ,כאילו חיכה שאני אתחיל לדבר. לא היה לי מה להגיד לו.

"מה?" שאלתי והחנקתי פיהוק.

"מה מה?" רוני ענה בשאלה.

"לא יודעת מה. אתה באת.. אז מה?" התיישבתי על הרצפה. הבעתו הזועפת של רוני התחלפה באנחה כבדה ,"איך ישנת?"

"גרוע." עניתי באדישות.

"את לא הולכת היום?" שאל.

"לבצפר?! לא למה?" כמעט נרדמתי שם.

"רותם ,את רוצה לדבר בכלל?" לרוני נמאס מכל הפיהוקים שלי והתשובות הקצרות.

"תגיד לי ,מה באת עכשיו להרוס לי את הבוקר שעוד לא התחיל?? מה אתה רוצה?" נעמדתי על רגליי ,מולו. מעט עצבנית.

"אני חשבתי שאולי את צריכה לדבר עם מישהו." רוני נראה מאוכזב. התרככתי והתיישבתי לידו ,"רוני ,אני לא רוצה לדבר עכשיו. ואל תכעס. אני בעצמי לא יודעת מה לעשות." נשכבתי על המיטה.

"טוב ,תחזרי לישון. אני אדבר עם אמא." רוני יצא מהחדר ,קמתי ונעלתי אחריו.

אני לא רוצה להיות לבד. אבל אני גם לא רוצה להיות עם מישהו. רוני מעצבן ,למרות שהוא מבין. אמא שלי בכלל. נועם לא פה וליזי.. אני עדיין לא מוכנה לספר לה הכל.

ככה נרדמתי ,ממורמרת ומאוכזבת.

~

"אחי ,שומע?! יש לך סיגריה?" דין ניגש אל שחר.

"כן גבר. בוא לשירותים." שחר פנה לכיוון שרותי הבנים שבמסדרון.

"תגיד ,איך רותם?" דין שאל לאחר שלקח כבר שלוש שכטות מהסיגריה של שחר.

"מה איתה? אני לא ממש מכיר אותה." שחר לקח עוד שכטה.

"נו ,מה אתה כן יודע עלייה?" דין שאל שוב.

"אממ ,אין לה אבא. יש לך אח בי"א. היא גרה בשכונה שלי." שחר שאף עוד שכטה מהסיגריה.

"יש לך אח בי"א?" זה הפתיע את דין.

"כן אחי. עדיף שלא תתעסק איתה. אקס שלה חטף מכות פעם. גם מימנה וגם מאחיה. הילדה מוזרה." דין לקח שכטה אחרונה ושחר זרק את הפילטר לאסלה והוריד את המים.

"טוב ,תודה אחי!" דין יצא מהשירותים וחייג אלייה.

~

שמעתי את הפלאפון שלי מצלצל מאיזשהו מקום מתחת למיטה. בהתחלה התעלמתי אבל הצלצול חזר שוב ושוב. מישהו ממש עיקש לדבר איתי. זחלתי מתחת למיטה ,עיטרתי את הפלאפון ועניתי בלי להביט על הצג. זאת הייתה טעות.

"הלו ,רותם אני צריך לדבר איתך." קולו המוכר של דין נשמע מהצד השני.

"אין לנו על מה לדבר. תפסיק כבר." עניתי בקרירות. הילד חיי באשליות.

"טוב. איך את מרגישה? למה לא באת היום?" דין ירד מהנושא.

"מרגישה חרא." עניתי ,"דין ,אתה מפריע!" לא רציתי לדבר איתו ,מה הוא רוצה בכלל?! אני לא רוצה שום קשר איתו והוא רק מציק ומציק. שיעזוב אותי כבר!!

"טוב. מצטער." דין ניתק. הוא מתנהג מוזר.

~

ערן פתח את דלת ביתו ונכנס. על השולחן היה מונח פתק 'אבא ,הלכנו לבצפר. אל תדאג. לילך ועופר.'. 'לפחות הם בסדר.'-חשב לעצמו. הפגישה עם רוני ורותם לא הלכה טוב. הם שונאים אותו. הוא חרא אבא!! לפתע צלצול הפלאפון קטע את מחשבותיו. מספר חסום.

"הלו." ערן ענה.

"שלום ערן! בוקר אור. אני מבין שלא שהית בביתך הלילה. איך היה אצל אשתך לשעבר?" קולו המוכר של ליאו נשמע מהצד השני.

"אבל איך?" ערן היה מופתע שליאו יודע איפה הוא היה אתמול.

"תשמע ,אתה במעקב שלי. אני יודע איפה היית ,איפה תהיה ,מתי תלך לשירותים ומה בדיוק תעשה שם! אין לך לאן לברוח. אני לא יעשה את אותה טעות כמו לפני שנים!" ליאו צעק אל תוך הטלפון ,"ועכשיו ,מה בנוגע לכסף שלי?" הוא נשמע רגוע יותר אך מאיים.

"אין כסף! אין לי מה להחזיר לך ,ליאו! ואתה יכול לעקוב אחריי כמה שאתה רוצה. תלך תזדיין מצידי!" ערן התעצבן.

"חבל ליאו ,מצבך לא טוב כמו שנדמה לך. לא רק שאשתך אצלי ,אני גם יודע איך להגיע לילדיך! עכשיו עשית את הטעות של החיים שלך! אבל תשלם עלייה בחייהם של אחרים!" ליאו ניתק.

חייהם של אחרים?! מי אלה אחרים?!-ערן חשב שידע בדיוק למה ליאו מתכוון.

~

"תפוס אותם!! תפוס אותם ותביא אותם למחסנים שלי!" ליאו שאג אל תוך הפלאפון וניתק. הוא לא יסבול את ערן עוד דקה נוספת. סבלנותו פקעה. עכשיו הוא יתנקם בו אחת ולתמיד. גם אם יצטרך להרוג!

~

צלצול הפלאפון העיר אותי שוב.

"נו מה הפעם? בא לך לעזוב אותי כבר?" עניתי בעצבים. כמה דין יכול להתקשר?!

"אני יכול. אבל את באמת רוצה?" נשמע קול מחייך מהצד השני. קול מוכר אבל לא של דין.

"עידו?! אני מצטערת. פשוט אני.. אני בחרא מצב עכשיו. ועוד איזה אחד משגע אותי בפלאפון." התיישבתי על המיטה.

"זה בסדר. מה קרה שאת בחרא מצב?" עידו התעניין.

"אבא שלי. ואיזה ילד אחד. הכל ביחד." התחלתי לפרוק מטען. איך זה תמיד קורה לי עם האנשים הכי לא צפויים.

"אני מקשיב." עידו נשמע פתאום רציני וקשוב לחלוטין.

"אבא שלי הופיע אתמול כאן. ורבנו. ו.." לא ידעתי איך להמשיך.

עידו הרגיש שקשה לי ,"חכי חצי דקה אני אצלך ותספרי לי הכל." אמר וניתק.

מעניין איך הוא כל כך בטוח שאני בבית?! חייכתי לעצמי. עידו זה בדיוק מי שאני צריכה לידי עכשיו! הוא הכי מתאים. הוא מכיר אותי לגמרי ועם זאת לא מכיר אותי כלל וכלל.

קמתי מהמיטה ופתחתי את התריסים והחלון. החדר חנוק פשוט. אחרי זה ניגשתי למקלחת והתארגנתי ,בכל זאת עידו בא והכל. צריך להראות פחות או יותר בסדר. לאחר מכן לבשתי על עצמי טרנינג פשוט וירדתי להכין לעצמי קפה. אף אחד לא היה בבית ועל השולחן היו שני פתקים. אחד מאמא ואחד מ.. אחד מאבא שלי.

'מתוקה , אני מקווה שתרגישי יותר טוב. אל תשכחי לאכול. אמא'. קרעתי את הפרק וזרקתי לפח.

את הפתק מאבא שלי בהתחלה לא קראתי ,אבל אז סקרנותי גברה עליי ופתחתי את קפליי הנייר-'רותם. אני חשבתי לא לכתוב לך אבל אני חייב. אני באמת צריך לדבר איתך. את הבת שלי ואת חשובה לי ,תאמיני לי! אם בכל זאת תמצאי בליבך את האפשרות לסלוח ,אני אשמח אם תתקשרי אליי-0542123365. ערן-אבא.'. אם כל זה שהיה לי דחף עז לקרוע גם את הפתק הזה ולזרוק לפח ,לא עשיתי את זה. קפלתי אותו חזרה והכנסתי לכיס המכנס שלי. פתאום נשמע צלצול פעמון הדלת. נגשתי לפתוח ובפתח עמד עידו. הכנסתי אותו והתיישבנו במטבח. שם התחלתי לספר לו הכל ,מההתחלה ועד לסוף.

~

"ביי נופרי." לילך נפרדה מחברתה ופנתה לכיוון הרחוב שלה ,חזרה לביתה. אחרי שנייה שמעה צעקה מאחוריה ,"לילך ,חכי לי בחייאת!" עופר צעק לה. לילך נעמדה ונשענה על עמוד חשמל בעודה מחכה שעופר ישיג אותה.

"תגידי ,את חרשת או מה?!" עופר נעצר לידה ,מתנשם בכבדות מהריצה.

"אוף ,תעזוב אותי. יאלה בוא הביתה." היא החלה ללכת.

"אז מה ,איך עם אריאל??" עופר עקץ.

"אריאל?! אריאל סתם. הכל יבש. נפרדנו." לילך ענתה באדישות.

"מה? למה נפרדתם?" עופר נראה מופתע.

"אמרתי לך ,אני כבר לא אוהבת אותו." ענתה קצרות.

"אז את נפרדת מימנו." עופר תיקן.

"אם זה עושה לך את זה. מה אם מריה?" לילך קרצה לעברו.

"מה איתה?! אמרתי לך ,סטוץ. אין מחויבות ואין כלום. היא מסכימה ,אני מסכים. טוב לנו וזה מה שחשוב." עופר נשמע גאה בעצמו.

"אתה חרא בן ,אתה יודע." לילך אמרה וצחקה.

"לפחות אני לא חרא אח ,נכון?!" קרץ וצחק גם.

"מי עבד עלייך ככה?!" המשיכה לילך לצחוק.

הם פנו לכניסה של ביתם. שם בפנים חיכתה להם הפתעה.

"שלום מתוקים ולילה טוב שיהיה." ליאו אמר בחיוך בעודו צופה באנשיו תופסים את לילך ועופר ושמים על פיהם מטפחת עם סם מרדים. ליאו מצא דף ועט והשאיר מכתב קטן לערן-'אל תדאג ערן ,אנחנו נטפל בהן יפה. אני מבטיח. אבל הזהרתי אותך ,נכון?! רק חסר לך לפנות למשטרה וזה הסוף של שניהם! ליאו.'

"תפנו אותם מפה למכונית ,עכשיו!" ליאו ציווה ויצא בעקבות אנשיו ,מרוצה מעצמו מאוד!

~

"מבין?! אז אני מרגישה זוועה פשוט." ניגבתי דמעה יחידה שזלגה במורד הלחי שלי.

"אבל אל תבכי.." עידו התקרב אליי וחיבק אותי בעדינות ,נותן לי להרטיב לו את חולצתו בזרם הדמעות שפתאום התחזק.

"כי הוא פשוט זוועתי!! ואמא שלי גם!! ודין?! דין בכלל חסר רגשות!" קמתי ובעטתי בכיסא שעליו ישבתי קודם לכן.

"תרגעי. לכולם יש זמנים קשים ,את רק צריכה להאמין שהכל יסתדר. אין לך ממה לפחד או להתבאס ,אם תאמיני שלא כולם שונאים אותך ויש אנשים שאכפת להם מימך אז הכל יראה יותר נחמד." עידו קם וחיבק אותי שוב ,מרגיע ומלטף אותי. הוא כזה אכפתי וחמוד.

"תגיד ,לך נגיד ,אכפת מימני?" שאלתי לאחר שנרגעתי ושתיתי כוס מים קרירים.

"ברור ,הרי לא הייתי כאן אם לא." הוא אמר ובהה בי. הייתה מין שתיקה מביכה כזאת. כאילו עידו בחן אותי ,זאת הייתה ההרגשה. לפתע הוא התקרב ונישק אותי. בעדינות וברכות.

"זאת הוכחה לזה שבאמת אכפת לי מימך." עידו אמר לאחר שהתנתקנו. חייכתי בפעם הראשונה מזה יומיים. הייתי מרוצה. עידו מצא חן בעיניי וכנראה שגם אני בעניו. לידו לא הרגשתי צורך להיות מאיימת ,או חוצפנית ותוקפנית. לא הייתי עצבנית וממורמת. השהות של עידו בביתי ,לידי ,עשתה לי טוב. ואז קפצה למוחי תמונה מוזרה ביותר שלי ושל עידו יחד ,ואז רוני נכנס. התנערתי מהמחשבה הזאת במהירות.

"אני חושב שאני אלך ,לפני שרוני יחזור. אני מעדיף שהוא לא ידע מכולם." ,אמר והביט לי עמוק בתוך עיניי ,"אפילו על זה שהייתי כאן היום." הוא סיים ופנה אל הדלת ,מותיר אותי במטבח ,שקועה במחשבות.

^^^^

זהו ,אני אהבתי את איך שיצאא :)

מקווה שגם אתם 3>