דובי גל.

ועכשיו אחרי שצחקנו, קצת רצינות בבקשה.

כמה מילים,

פה ושם ושם אני עדיין מחפש את עצמי ובכל פעם שאני חושב שאני מוצא את עצמי אני מתחיל להיות מישהו אחר שגם מיד מתחיל לחפש את עצמו. שזה בעצם מחזיר אותי לענייני החיפוש המשעמם ואז אני מחליט להפסיק לחפש את עצמי ולמצוא מישהו בי שלא מחפש את עצמו, אבל אז אני כבר בכלל לא מוצא את עצמי.

וזה מביא אותי לעניינים שברגש, או הרגשה באופן כללי. כמובן שאין טעם בלזייף רגש כי כשאתה לבד אתה מבין שאתה בעצם האדם הכי חשוב בתמונה. אפשר גם לשקר לסביבה אבל חדי העין יבחינו בכך וברוב המקרים, המבחינים יהיו אלו האנשים הלא חשובים בחייך. כי ברוב המקרים מי שלא ישים לב להעמדת הפנים יהיו אלו האנשים שסביבך באותו הרגע והכי פחות קרובים אלייך. אלו שאתה בורח אליהם במצבך.

וזה מביא אותי למישהי משמעותית בחיי, מישהי שלא קיימת. מישהי שאני לא אמצא כל עוד אני לא אמצא את עצמי. אז למרות שכבר החלטתי להפסיק לחפש את עצמי, מכיוון שזה מביא אותי למציאת מישהו שהוא לא אני שגורם לי לחפש מישהו אחר שגם מחפש את עצמו, אני אולי צריך למצוא מישהי. מישהי שלמרות כל כולי, בזכות הקיום שלה ככה אני אמצא אותי.

נ.ב. אין לי נ.ב.