אין לי בעיה עם הטורקים. חוץ מהפעם שהקאתי אחרי שאכלתי שווארמה באנטליה. ובמלון, איך שסגרתי את הדלת של הארון, נפל לי דיקט על הראש. ככה, טראח! לא אומר שניסו להרוג אותי. לא אומר. אנחנו ביחסים טובים, אבל כאב לי. והשווארמה, למה בלחמניה? שווארמה זה בפיתה. אני גם אוהב שמורידים לי את המסביב כי אני שומר. רזיתי ולא הייתי צריך לאכול בלחמניה. אולי מזה הקאתי. או מהלוקום של אח"כ. המרשמלו הצמיגי הזה היה בסדר אבל בשביל מה הפיסטוק בפנים? אני אלרגי לאגוזים. פיסטוק נחשב לאגוז או לפיצוחים? נראה לי זה אגוז. ככה נותנים אגוז לבן אדם מבלי לשאול אותו אם הוא אלרגי? בטח זה הלחמניה, או האגוז. או המכה בראש. או לך תדע, הטורקים האלה. אולי הדיקט בראש היה בכוונה.

ואני חצי טורקי. שלא תבינו. מאיפה אני יודע לבשל? מהצד של אבא? עזבו אתכם, גפילטע וקרטופלעך. מהסבא הטורקי למדתי לבשל. ככה, לבשל. סבא שלי, בן 91 ועדיין מבשל ולא רואה אף שף ממטר. כלום הוא לא רואה. עיוור מגיל שש. אבל לא מוותר, מבשל. והוא חי כמו שצריך, כל בוקר הוא בשרתון. זורק כדורסל כבד עם חברים מיפן. והם רבים על לאכול דגים חיים. לא מזמן הקאתי מסושי. הייתי במלון ביפן ואיך שהגעתי לחדר חשבתי שייפול לי דיקט על הראש. לא היה דיקט יפני. יפנים זה הכל בנייר. הם חיים בפחד ומוכנים להתקפל. אוריגמים. חיפשתי שוק וחשבתי על טורקיה וחיפשתי שווארמה כי התגעגעתי. לא ללהקיא, לחופשה. אז אני הולך שם בג'אפן ברחוב ואת מי אני פוגש? נו, נחשו. נכון, אף אחד. אז המשכתי ללכת וראיתי מקום שמגיש כלפיים או משהו כזה ואמרתי שלפחות הבירה טובה אז התיישבתי. לא עברה דקה ונהיה לי רע. נזכרתי באז שהקאתי בחופשה בטורקיה. הטורקים האלה, הרסו לי את הכל. את הכיף מהנשמה הם שאבו לי. אבל ראסמי, נהנתי. הם יודעים איך לפנק בן אדם. אין לי בעיה עם הטורקים. אבל למה הפיסטוק בלוקום? אולי מזה הקאתי. פיסטוק בלוקום זה אגוז או פיצוחים? בכל מקרה, בטח משמין.