|
| 8/2005
אני רוצה אותך בלתי ניתנת להשגה
הכרתי מישהי, ולא סתם מישהי, מישהי מישהי. אחת שאתה בטוח שהיא טובה מידי בשבילך, כזאת שאתה רוצה לדעת עליה הכל. אני חושב עליה כל הזמן (זה טוב, לא?). אז היום הלכתי לי ברחוב וכמעט נדרסתי, איזה אוטובוס חתך אותי וממש יכולתי להריח את האוטובוסיות שלו, אבל לא היה אכפת לי, חייכתי לעצמי והחזרתי את הראש לעננים. נשבע לכם שגם שרקתי קצת לעצמי, ואז האייטיז התקשרו וביקשו ממני להפסיק (יש להם זכויות על שריקות). הפסקתי לשרוק והלכתי לאכול פלאפל, שמתי שם כמויות של מלח ואף אחד לא התקשר להתלונן. אז הכל טוב ויפה עד שהטמטום התחיל לשחק תפקיד (הוא מעולם לא מאכזב). יש לי בעיה להיפגש איתה, והאבסורד הוא שזה הדבר שאני הכי צריך עכשיו. אני רוצה להחזיק אותה קרוב אלי ולא לעזוב לעולם. אתם יכולים לקרוא לי מר אמביוולנט אם תרצו. הלכתי לפאב, כל הרגש הזה עשה אותי צמא (נשבע לכם שזה לא מהמלח).
"אני רוצה אותך/בלתי ניתנת להשגה/שהקנאה תחסיר בלבי פעימה/אני רוצה לרוץ אחריךבפריז, ברחובות/וכשאת תהיי אתי/אני פשוט לא אדע מה לעשות/אני רוצה אותך אני רוצה אותך/בלתי ניתנת להשגה/שהדם בעורקי יפסיק את הזרימה/אני רוצה להיות מכשיר או חפץ בכף ידך/אני רוצה להיות הכפתור/שמדליק את האור בחדרך/לא אשן בלילה ולא אשן ביום/רק עליך בהקיץ כל הזמן אחלום/וכל הזמן אדע שהקנאה היא תמצית הטוב/והיא גם כל הרע/רע - רע - רע".
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
